• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נמלים הולכות בטור

נמלים הולכות בטור

מאת גיא צדיק

הביקורת של עמיר

תמונה של עמיר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
נמלים הולכות בטור

נמלים הולכות בטור

מאת גיא צדיק

הביקורת של עמיר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של עמיר
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/4
ביקורות על נמלים הולכות בטור
הבאה
Malibu
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 6 שנים

“הסופר- גיא צדיק, ללאס ספק בעל כישרון כתיבה ויכולת לתאר תמונה בפרטי פרטים באופן מדוייק ומוחשי. לפעמים”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

מזמן לא קראתי ספר בכזו אדיקות.
הוא כתוב בצורה מעולה, למרות שלפעמים יש תחושה שהסופר ניסה "לעבות" את העלילה ע"י הוספת תיאורים שנראו לא כ"כ מתאימים לספר או לסגנון של הסופר.
הדמויות מספיק עגולות ומעניינות, ואהבתי את הבחירה של הסופר לא להתמקד דווקא בבורלא שעשה תחושה של הדמות היותר מעניינת ובמקום זה הוא נתן מקום מרכזי דווקא לאודי.

לספר הזה הייתה תחושה של "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" אבל בלי הסגנון המעצבן והבנאליות של אילן הייטנר - בחור מבולבל שעובר את משבר גיל השלושים. לכאורה עוד סיפור שיכול בקלות להתגלגל לכלום בלי שום חוכמה או משהו להוסיף לנו, אבל גיא צדיק לא נופל במלכודת ואת הסיפור שלו הוא מטבל בכתיבה כ"כ טובה שקשה לעזוב את הספר הזה.

חייב להודות שהסיום השאיר אותי קצת מיואש, גם בגלל שלא קיבלנו איזה סיום ברור, או אפילו נקודת אור ברורה, אבל אולי זה מה שהסיפור היה היה צריך. בלי סיום ברור. בלי לדעת לאיפה כולם יתגלגלו. בלי לגלות איפה אודי ינחת או מה הוא יחליט.
בסופו של דבר, זה ספר שראוי להגיע לידיים שלכם אם אתם מתקרבים לגיל הזה ולא בטוחים בעצמכם או בדרך שלקחתם. כמו כולם בעצם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רחל.מ.
רחל.מ.
תמונה של עולם
עולם
תמונה של Mira
Mira
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של אנקה
אנקה
6קוראים|גיל ממוצע59|83%נשים

על המבקר

תמונה של עמיר

עמיר

חבר מזה 19 שנים
30 ביקורות•2 נבחרות•187 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של עמיר
עמיר
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות30
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל187
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת20ספרות מקורית4מתח ריגול והרפתקאות2

דיון על הביקורת

2 תגובות
עמיר
עמיר•לפני 14 שנים

יש מצב

איפשהו יש תחושה שהסיפור נכתב כדי להכתב, ולא כדי להעביר איזו מסקנה חשובה בסוף כמו "זוגיות זה הכל בחיים" או "תעזוב את העבודה המעיקה ויהיה לך טוב בנשמה". אני בד"כ אוהב סופים פתוחים, אבל כפי שסיכמת, לא לכל ספר מתאים סוף פתוח.
אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

אולי סוף לא ברור זאת טכניקה מתוחכמת

לסיים ספר שלסופר אין מושג איך לסיים:) כך כל קורא מדמיין סוף אחר. פתרון קל מאוד אבל זול ומעצבן. לא לכל ספר מתאים סוף פתוח.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של עמיר

לד זפלין

לד זפלין

ריצ'י יורק

ספר שנכתב על ידי עיתונאי-גרופי, שגרם לו, לדעתי, לפספס המון פרטים ולהתמקד בטפל.
יש יותר מידי דגש על כמות קהל שהגיעה לכל הופעה, רווחים מהופעות, לאיזה מקום הגיע כל אלבום באיזה מצעד ואיזה פרסים קיבלו חברי הלהקה.
אלו פרטים מיותרים שלא נותנים לקורא מידע אמיתי על הלהקה או על השירים שלה.

בכל פרק/קטע שבו מסופר על אלבום חדש הם הקליטו הסופר כתב יותר על העטיפה של האלבום מאשר על השירים שבאלבום.
איפה ניתוח על מילים ומשפטים של השירים?
מה גרם ללהקה לכתוב קטע מסוים (חוץ מהשיר "קשמיר" שבו פלאנט מספר שמדובר על שיר הוא כתב בעקבות נסיעה בחבל קשמיר), או לבחור בו לאלבום?

קיצור, לא הספר האולטימטיבי כדי ללמוד על הלהקה הזו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
האי הירוק, המקרר ואני

האי הירוק, המקרר ואני

טוני הוקס

הומור בריטי חביב של סטנדאפיסט שברור שהוא מוצלח בלספר סיפורים.
הסיפור עצמו שונה מהרגיל, ופה ושם יש משפטים נחמדים ומצחיקים.

ספר בסדר סה"כ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
המהפנט

המהפנט

לארס קֶפּלֶר

חביב מינוס.
כלומר, בתור ספר מתח הוא כתוב (מבחינה טקסטואלית) טוב מאוד, אבל משהו קצת חרק לי.
אולי זה כי יש שם 3 קווי עלילה שלכאורה מצטלבים אחד עם השני (יוסף אק, בנימין, ויילורד), אבל בתכלס אין ביניהם שום קשר אמיתי.

הקטע של יוסף אק נעלם לפתע ברקע של הספר כולו, ונסגר בסופו של דבר כאילו כלאחר יד.
אותו כנ"ל על ויילורד.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

ויקטור הוגו

חייב להודות שמצאתי את עצמי מאוכזב לא מעט מהספר הזה, שנחשב לאחת הקלאסיקות הספרותיות.
מספר דברים שהרסו לי:
סגנון הכתיבה המתנשא ("הקורא ודאי הבין כבר ש..") של הוגו כלפי הקוראים שלו.
העלילה הצרה יחסית שמתארכת על פני יותר מידי עמודים (לדעתי היה ניתן לקצר את הספר ב-200 עמודים לפחות)
תיאורים מיותרים שגוררים את הספר (אני באמת חייב לדעת כמה מבף הזקן שילם על ארוחת הערב שלו? או איך נקרא כל אחד מהפושעים של 'משמר 4' ומדוע קוראים לו כך? האלו אלו באמת פרטים חיוניים לעלילה?)
קטעים מופרכים שמנתקים את הקורא מתחושת המציאות של הספר (בלי לפרט כדי לא לספיילר)


לא רוצה לספיילר יותר מידי (אשמח לדון באופן פרטי), אבל למרות שיש פה סיפור נחמד עם כמה משפטים חזקים שנחרטים בלב, שב-1862 בוודאי היה פורץ דרך ומרדני, הרגשתי שמעליבים את האינטיליגנציה שלי בלא-מעט פעמים וזה ממש הוריד לי מההערכה לספר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

כבר כתבתי בעבר שקשה לי להתחבר לספרים שבהם הקשר למציאות הולך ונאבד ככל שהעלילה מתקדמת.
לצערי הרב, כך גם עם הספר הזה.
הספר רווי בכל מיני תפיסות פילוסופיות שונות ומטאפורות שונות לחיים.
מידי פעם זה תופס ומנער אותך, כמו הפסקה על הציפור על הענף:

"נניח שציפור עומדת על ענף דק," אומרת סאאקי-סאן. "הרוח מניעה את הענף הזה בחוזקה. ובכך, נע בחוזקה גם שדה הראייה של הציפור, נכון?"
אני מהנהן.
"וכשזה קורה, איך אתה חושב שהציפור שומרת על יציבות הראייה שלה?"
אני מניד בראשי. "אני לא יודע."
"היא מניעה את ראשה מעלה ומטה לפי תנודות הענף. בפעם הבאה שנושבת רוח חזקה, כדאי לך להסתכל על הציפורים. אני מסתכלת עליהן מהחלון הזה. אתה לא חושב שאלה חיים נורא מעייפים שאתה צריך כל הזמן להזיז את הראש שלך לפי תנודות הענף שאתה יושב עליו?"
"כן, אני חושב שכן."

אבל רוב הפעמים פשוט הרגשתי שאני מחכה שמשהו יקרה.

מורקמי מעולה בתיאור סיטואציות, דמויות ופעולות.
קל מאוד להבין איפה הדמויות נמצאות ומה הן רואות.
אבל הספר הזה הוא לא לכל אחד:
היו פה כמה רגעים מטלטלים מאוד, אבל בסופו של דבר יצאתי מותש מהספר הזה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
ילדות גדולות לא בוכות

ילדות גדולות לא בוכות

פרנצ'סקה קלמנטיס

מהספרים האלו שאחרי שהם מסתיימים אתה שואל את עצמך: "למה?"
אין פה הומור שמשאיר אותך צוחק באמת, מקסימום להעלות איזה בדל חיוך פעם ב-90 עמודים.
אין פה כתיבה שמשאירה אותך פעור פה או גורמת לך לסמן משפטים.
הדמויות שטוחות, מלאות קלישאות, ולא מצאתי את עצמי מזדהה עם אף-אחת מהן.

לא נעים להגיד, אבל זה בזבוז זמן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיר
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

לכאורה, סיפור מבריק שמתרחש בין מדינות שונות, בדופק לב מואץ, משלב דרמה משפטית עם תחכום נדל"ני ומתח, וכתוב בצורה מובנת ומדוייקת.

אבל בתכלס, מגלים שמדובר בקלישאה על קלישאה (סיפורם של זוג שהתאהב מברגע הראשון שנפגשו. עו"ד שנלחם עד חורמת דם בלקוח שלו, עו"ד נכלולי שרוצח ומשקר, שחקן של אופרות סבון שהוא הומו בארון וכו..), בדמויות כ"כ "מושלמות" (כל אחד בסגנון שלה) שאי-אפשר באמת לאהוב אותן או לרצות בשלומן, בכתיבה טרחנית ולא עמוקה בלי שום משפט אחד לרפואה שישאיר אתכם המומים באמת, במתח מזויף, בעלילה די שקופה וחסרת טוויסטים אמיתיים.

כשסיימתי לקרוא את הספר הרגשתי סוג של הקלה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•עמיר
חירות

חירות

ג'ונתן פראנזן

לוקח זמן לעכל את הספר הזה ולהבין למה הוא מוצלח.
הכתיבה של פראנזן לא יוצאת דופן, ואין פה משפטים שגורמים לך לסמן אותם במארקר או לחזור אליהם שוב ושוב.
העלילה מקיפה וארוכה, לפעמים טרחנית מידי או מפורטת מידי.
הדמויות לא חביבות בעליל, ואתה תוהה לפעמים את מי מהן פראנזן שונא או מרחם יותר (על וולטר, ברור שעל וולטר).

אבל בכל זאת יש שם משהו.
עלילה שנראית שיטחית (בסה"כ סיפורה של משפחה אחת בארה"ב המודרנית) לכאורה, אבל בתוכה נפרשות כמו קורים סיפורים שונים, ביקורות שונות והמון תחומי עניין (מוזיקה, צפרות, יזמות, ממשל ופוליטיקה, יחסים משפחתיים וזוגיים, ועוד..)
שפשוט מושכת אותך עוד ועוד לתוכה בתיחכום קל שבה העלילה כל פעם מתקדמת דרך זוית ראיתה של דמות אחרת.
הזעם שנכנס בך בטבעיות בגלל ההזדהות עם וולטר כובש, וכמעט כל דמות או מהלך מצליח לעצבן אותך ואתה רק רוצה לראות את וולטר מקבל סוף-סוף את הטוב שמגיע לו.

התקציר של הספר (מה שנקרא ה"מאחורה של הספר") לא מסגיר את העלילה בכלל, וחבל לחשוב על כל מי שיפספס את הספר הזה רק סמך התקציר הזה (שלא כולל אנשים שיחפשו את הספר הזה בכוונה בגלל "התיקונים" של פראנזן).

לפני 13 שנים•עמיר
מכאן אני ממשיך

מכאן אני ממשיך

ג'ונתן טרופר

ספר מצוין, לדעתי.
קודם כל, נרקמו פה דמויות שונות כשלכל אחת מהן יש היסטוריה ואישיות ואופי משלה. לכל אחד אפשר להתחבר בצורה מסויימת, לכל אחת אפשר לאחל משהו אחר, את כל אחת אפשר להבין (אפילו את הורי). זה לא דבר שפשוט לעשות כסופר.
העלילה עצמה מנווטת את עצמה מנקודת ההתחלה שבה ג'ד מגלה שאביו נפטר בשיחת טלפון משעשעת, והדמויות הן אלו ששולטות בסיטואציות, ולא הפוך. זה דבר שראוי מאוד להעריך.

דבר שני, הספר כתוב מעולה. שפה אחידה, שנינויות ("מאוד יפה מצידו של בון ג'ובי שהוא בא לבקר"), בניה של מתח (החלומות של ג'ד, היציאה של לינדה כל בוקר מהבית של הפוקסמנים), ולא מעט רגש.
הבחירה לכתוב את הספר דווקא מנקודת המבט של ג'ד (ולא של פול, למשל, או של לינדה) היא זו שנתנה, לדעתי, לספר את האופי שלו. בתור האח שהחיים שלו נחשבים להרוסים ביותר ועובר את השבוע הכי מטלטל שלו בנוכחות אורחים שבאים לנחם אותו על מות אביו, זה מה שמצליח לסחוף אותך לתוך הסיפור.

זה ספר שלא פשוט לעזוב אותו מהרגע שמתחילים לקרוא אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עמיר

ביקורות נוספות על "נמלים הולכות בטור"

נמלים הולכות בטור

נמלים הולכות בטור

גיא צדיק

הסופר- גיא צדיק, ללאס ספק בעל כישרון כתיבה ויכולת לתאר תמונה בפרטי פרטים באופן מדוייק ומוחשי. לפעמים הרגשתי שאני קורא שוב את מלכוד 22, רק שאז הוא חזר לעלילה - יותר מדי קפיצות, חוסר סדר, הגזמות, נדידת מחשבות, והומור גרוע (בדיחה אחת טובה בכל הספר). בנוסף לזה, בלי להיות קטרן, לסופר יש אובססיה לא ברורה לאירופאים וגרמנים בפרטים, כמעט כל פרק דחוס ברפרנסים מלאי שבחים - אפילו מכונית פולקסווגן הפכה לתירוץ לחנופות לגרמנים. בלתי נסבל.

מה שכן אהבתי זה את הכנות של הסופר - הוא תיאר היטב מה עובר על בחור שמגיע לגיל שבו הוא מבין שהרבה מחלומות הילדות שלו לא יתגשמו. למעשה, בורלא (החבר שזה בטוטו) זה סך הכל טריגר. הוא דמות יחסית שולית בסיפור. הפוקוס האמיתי הוא על השלב המבלבל הזה בחיים שלו, ושל הרבה מאיתנו. זה שלב עם המון חוסר וודאות, בלבול וגם דיכאון. הסופר נמצא במצוקה נפשית וכלכלית, משבר קיומי לכל דבר. באופן אישי הייתי שם, זה הוביל אותי לסלידה ממוסדות החינוך והתעסוקה המסורתיים - עברתי לפיתח אישי ועצמאות פיננסי, בסופו של דבר מצאתי אושר ועושר. לצערי הסופר, לפחות בספרו הראשון, לא מצליח לעשות את המעבר הזה והספר לא מסתיים כמו שצריך.

בקצרה - ספר די מעניין ומקורי. שווה קריאה למי שיש זמן.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Malibu
נמלים הולכות בטור

נמלים הולכות בטור

גיא צדיק

אומנם עוד לא סיימתי לקרוא את הספר אבל סה''כ בינתיים נהנה מקריאתו נינוח בהרבה הומור המאפיין אותנו "הישראלים" בחיי היום יום

לפני 15 שנים•micha999
נמלים הולכות בטור

נמלים הולכות בטור

גיא צדיק

ספרו הראשון של גיא צדיק, ספר מעולה. איך הייתם מרגישים אם היו מציעים לכם למלא טופס טוטו יחד והייתם מסרבים ואז היה מסתבר שהמציע היה זוכה? -זוהי עלילת הסיפור.
גיבורנו- אודי, גרפיקאי בעיתון מרכזי, בתחילת שנות ה-30 לחייו מתגורר עם בת זוגתו נגה לביא, כשהוא מקבל את ההצעה מנעם בורלא.
בורלא אדם "קצת" שרוט שחיבר ספר לתרלמילאים על מקומות אקזוטיים כניקרגוואה וגואטמלה, וכן חיבר בלוג, ובין היתר הוא גם בן לאב אלכוהוליסט ומכה שנפטר בילדותו ולאמא שלא התייחסה אליו. יש לו אח קובי שהיה החבר הכי טוב של אודי, אך מתברר שהשניים ביצעו תעלול שסיים את חייו. וגם אחות.
בורלא הוא אדם שחי את החיים ,שותה הרבה מעשן ומה לו.

כיצד משפיעה הזכייה על חיי השניים לאור הידיעה? כיצד תושפע חברותם של השניים מהזכייה? האם אדם יכול להתערער בעקבות מקרה זה?

נמלים הולכות בטור- הוא מטפורה לחיים רגילים ללא סטיות מיוחדות וספר זה הוא הכל חוץ מללכת ישר.

הוא מעלה תהייות האם הזכייה/אי הזכייה היו משנים משהו ב-גיבורי הסיפור, או שמא הם רק קטליזטור לדברים שהיו קורים בלאו הכי

למי שאהב את חוכמת הבייגלה -הספר כתוב באותו סגנון , הוא קליל מרתק וכיף, ללא קיטש.


ס

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עופר