מזמן לא קראתי ספר בכזו אדיקות.
הוא כתוב בצורה מעולה, למרות שלפעמים יש תחושה שהסופר ניסה "לעבות" את העלילה ע"י הוספת תיאורים שנראו לא כ"כ מתאימים לספר או לסגנון של הסופר.
הדמויות מספיק עגולות ומעניינות, ואהבתי את הבחירה של הסופר לא להתמקד דווקא בבורלא שעשה תחושה של הדמות היותר מעניינת ובמקום זה הוא נתן מקום מרכזי דווקא לאודי.

לספר הזה הייתה תחושה של "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" אבל בלי הסגנון המ

הסופר- <mark>גיא צדיק</mark>, ללאס ספק בעל כישרון כתיבה ויכולת לתאר תמונה בפרטי פרטים באופן מדוייק ומוחשי. לפעמים הרגשתי שאני קורא שוב את מלכוד 22, רק שאז הוא חזר לעלילה - יותר מדי קפיצות, חוסר סדר, הגזמות, נדידת מחשבות, והומור גרוע (בדיחה אחת טובה בכל הספר). בנוסף לזה, בלי להיות קטרן, לסופר יש אובססיה לא ברורה לאירופאים וגרמנים בפרטים, כמעט כל פרק דחוס ברפרנסים מלאי שבחים - אפילו מכונית פולקסווגן הפכה לתירוץ

ספרו הראשון של <mark>גיא צדיק</mark>, ספר מעולה. איך הייתם מרגישים אם היו מציעים לכם למלא טופס טוטו יחד והייתם מסרבים ואז היה מסתבר שהמציע היה זוכה? -זוהי עלילת הסיפור.
גיבורנו- אודי, גרפיקאי בעיתון מרכזי, בתחילת שנות ה-30 לחייו מתגורר עם בת זוגתו נגה לביא, כשהוא מקבל את ההצעה מנעם בורלא.
בורלא אדם "קצת" שרוט שחיבר ספר לתרלמילאים על מקומות אקזוטיים כניקרגוואה וגואטמלה, וכן חיבר בלוג, ובין היתר הוא גם בן לאב