ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר טוב

---

ספר יפה אבל לאו דווקא בגלל הנופים והמציאות הרחוקה והלא מוכרת, אלא בגלל הנושא האמיתי בו מתמקד הספר- האופי האנושי. הדמויות המורכבות בעלות הקונפליקטים והסודות הכואבים מהעבר של אמיר ואביו באבא ובכלל, מערכת היחסים בין שניהם, לעומת חסן ועלי הכאילו פשוטים, שפוטים וטובים עד דמעות.

סיפור האנשים ומערכות היחסים המורכבות בחייו של אמיר המתרחש על רקע מאורעות גורליים בעתידה של אפגניסטן ובעיקר בעתידה של חברותו החזקה-חלשה עם חסן מצליחים לשבות ביופיין ואנושיותן למרות רגעי השעמום ומקרים מזעזעים כמעט מדי. הדרך בה בוחר אמיר לכפר על חטאיו בעבר נראית לפעמים בלתי אמינה בעליל אבל עדיין מצליחה לעניין ובעיקר לרגש.

ספר שמתחיל באופי, בנבכי נפשו המסובכת והמבולבלת של ילד שעשה טעות אחת יותר מדי, ממשיך בעלילה, עלילה טיפוסית של סיפורי פליטים מארץ גוססת ומסיים ברגש, סוגר את מעגל האהבה שהחל בחברות המתוארת בתחילת הספר ונוגע ללב ברמות שהן קצת מהממות.

לאו דווקא הספר המעלף שסיפרו לכם עליו, אבל כשניגשים אליו בלי ציפיות ודעות מוקדמות הוא עלול להיות די טוב.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים