ביקורת ספרותית על היינו העתיד מאת יעל נאמן

---

משום מה הוגדר ספר זה של יעל נאמן כ'רומן שנון ואירוני'
איני רואה בו רומן!!! אני רואה בו מסמך מזעזע! (אמנם אוטנטי/אוטוביוגרפי) חלקה של הכתיבה הוא בלשון רבים (דבר המדגיש את הזדעזעותי) אולם לעולם לא הייתי משייך ספר זה לאגף הרומנים.
ספר זה, הייתי משייך לסוג ספרות העיון, כמסמך אוטנטי לניסיון חברתי (שנכשל) בו לא השתמשו בחיות מעבדה אלא בבני אדם (ילדים ובוגרים, מבוגרים וצעירים)
אבי שהיה בצעירותו חבר באחד הקיבוצים הנזכרים בספר, ברח ממנו כל עוד נפשו בו לאחר שהבין את בורות היוקש הטמונים בצורת חיים זו שלא מתקבלת על הדעת ומעוותת את משמעות המילה משפחה, פוגעת גם בערכי יסוד אחרים בחברה 'ומייצרת' מעין 'רובוטים אנושיים' החיים בבועה ונועדים רק למטרה אחת, להיות-קיבוצניקים.
הסופרת מביאה רק עובדות ללא הסקת מסקנות אישיות לכאן או לכאן וללא העדפות או הסתייגויות (קיימים בספר רק רמזים). על הקוראים 'להבין את הנקרא' מבין העובדות.
צר לי שעשרות אלפים רבים של ישראלים הם תוצריה של שיטה חברתית זו. מי יודע איזו נזקים אישיים נגרמו להם, איזה מטען אישי כבד הם נושאים על גבם ואיזו תוצר אנושי אחר היה התוצאה הסופית אם לא היו משתמשים 'בשיטה' איומה זו (בעיני) !
לא העליתי גם בדעתי במהלך חיי, שבמרחק לא רחוק מהמקום בו חייתי, מתנהלים חיים בתוך בועה על 'פלנטה אחרת'.
האם היה אז בכוחי לעזור או לשנות משהו? אני בספק גדול.

» ביקורות נוספות של אציל
» ביקורות נוספות על היינו העתיד