אני מחרים מוצרים טורקיים. לא טס לטורקיה. לא קונה תוצרת טורקית ולא רואה משחקים של קבוצות טורקיות. גם לא שותה קפה טורקי!
אך טבעי הוא שלא ארכוש ספרים של סופרים טורקיים. את ספר זה של זוכה פרס נובל לספרות רכשתי בחנות יד שנייה - כך שהטורקים לא יקבלו תמלוגים - אז זה בסדר...
על פי רוב - בחירת ספר שכותבו זכה בנובל, נחשב בעיני להימור מוצלח. כך התוודאתי בעבר להרבה סופרים מוצלחים. הספר הזה יש לציין נכתב לאחר קבלת הפרס, וזה ניכר (לפחות בטרם קראתי ספר שלו מתקופת הטרום נובל) מתחושת האידור העצמי שאופפת את הספר.

העלילה עוקבת אחר בן עשירים טורקי ואהבתו המכושפת לקרובת משפחתה רחוקה יפהייפיה שלו.
הספר מתחיל נהדר לדעתי, אך נראה שדרכו של פאמוק להעביר לקורא את ייסורי אהבתו של הגיבור, היא דרך מסע ייסורים דומה בקריאת מאות עמודי אמצע הספר, שנראה שלא מתקדמים לשום מקום... וזה אכן עובד! אני גאה לציין שסבלתי ביחד עם גיבורנו את כל תלאותיו.
ואין טוב מציטוט מדויק מהספר עצמו כדי לתאר את השאר: "אני לא אוהב פוליטיקה, ואני מקווה שתסלח לי אם אומר לך שהייתי צריך להתאמץ כדי לסיים אותו. אבל אהבתי את הסוף". (זה נכתב בשיחה בין הגיבור לפאמוק - שאמנם מדבר על ספר אחר שלו "שלג", אבל מתאים גם לכאן - מה שמעלה אצלי את החשש שתסמונת זאת היא לא פוסט נובל טראומה...)

סה"כ נהנתי מהקריאה (אם כי היה אפשר לחתוך אותו לשניים) - אבל אני מאמין שאוהבי הפרטים ההיסטוריים (או התרבות הטורקית) והאנשים הספרותיים שבינינו יהנו גם מהטרחה שבאמצע.

רומן? ספר בילוש? גם וגם.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעוד (סרן) לורנס שוב מוצץ גבעול תחת גשר מט לנפול, כשמעליו העגלות בתנועה מתמדת (או בקיצור שרוי בדיכאון עקב ארועי המלחמה ובהם מות אשתו ובנו) יוצא לורנס למסע בילוש, בניסיון לחקור את נסיבות מותו של (סרן) ג'ון אמט – חברו ללימודים, בעקבות בקשת אחותו – מרי.
אין הוא בלש מהולל כלל וכלל, ועל כן הוא נעזר בחברו בעל הקשרים צ'רלס, ותוך כדי כך מתחממים היחסים בינו לבין מרי.

העלילה די מעניינת – בעיקר הנופך ההיסטוריה שבה. לא ספר בילוש במובן של הברקות וגאוניות, אלא יותר גילויים ומעקב אחרי ראיות וסימנים.

מילה לגנאי – ה "סוף דבר" הוא ממש זלזול באינטליגנציית הקוראים. זה די ברור מה קרה שם, בלי שידחפו לנו את המידע עם כפית לגרון. גם אם הסופרת חששה שלא כולם יבינו – אפשר לעשות את זה בדרכים יותר אלגנטיות – כמו העלאת תהייה בשיחה בין לורנס לצ'רלס.

ואם תהיתם למה שמו של אמט מנוקד בכותר – הרי זה כיוון שהסופרת היא ספלר.

סה"כ שלושה וחצי כוכבים – לו רק היו חצאי כוכבים. אולי בשנה בחדשה. (hint hint)

ספר נחמד ומשעשע, אבל לא מרדף הכבשה (למרות הדמיון בשם). ובכל זאת ספר מתח יוצא דופן, כשאת העלילה מקדמים כבשים. בהחלט לא לצפות לשרלוק או פוארו.
בקצרה – רועה צאן נרצח, והעדר יוצא למסע בילוש (כבשי) לגילוי הרוצח, במקביל (או שלא) לפעולות שנוקטים בני האדם.

למרות שיש כבר שפע ביקורות, קריאתן לא הכינה אותי כראוי לקריאת הספר. אז החלטתי להוסיף קטע יותר מייצג:
כך בדמיוני הייתה נשמעת שיחה בין שתי כבשים (א ו-ב), אחרי שג'ורג' (שכאמור מת מזמן) הקריא (ולא סיים) להם את הספר הזה (כלומר הצעה לפרק מבוא לספר ההמשך):

א: איזה ספר נהדר.
ב מלחך עשב.
א: עשה לי חשק לגור בניו-זילנד.
ב: אבל העלילה היא לא בניו זילנד.
א: לא?
ב: לא. באירלנד.
א: אז בסקוטלנד.
מלחכים עשב...
א: אז למה קראו לנו אותו בעברית ולא בשפת המקור? כי סקוטים לא מדברים ברור?
ב: לא... הסופרת בכלל גרמנייה.
א: בגרמניה יש כבשים???
ב: העלילה היא באירלנד!
א: הממממ. (מלחכת עשב) אבל סקוטלנד נמצאת באירופה, לא?
ב: אני חושב. אבל הגרמנים לא כל כך טובים בענייני גבולות...
ב: ובכלל לא כולם שם כבשים.
א: לא? אבל השם של הספר הוא מותחן כבשים.
ב: בכל זאת...
א: יש עוד יצורים מלבד כבשים? למה זה טוב?
ב: גיוון בסיפור. יש שם יצורים שדומים לכבשים.
א: אנשים לא דומים לכבשים.
ב: לא... אבל יש שם איילים, תיישים ועזים, ועוד כל מני חיות עם קרניים.
א: גרמניות?
ב: לא. איריות.
א: איך זה שגרמנים יודעים כל כך הרבה על סוגי כבשים.
ב: זה ידוע שהגרמנים הם מומחים בענייני גזעים.
א: אריים... אבל לא הייתי רוצה לגור בגרמניה.
ב: למה?
א: שמעתי שיש שם ריח של מוות.
ב: באמת? אולי יש שם ריח של סבון?
א: אולי גם.
אוכלים מעט עלי תלתן ובוהים בעננים.

מר רובינגר עלה על פטנט: בחר נושא כלשהו (צבעים, מספרים, הפכים, כלי תחבורה וכו') מצא עשר-עשרים מילים שמתחרזות בנושא, אייר ציורים (יפים!) מסביבם – והופ! יש לך ספר.

אז לפעמים הוא משקיע קצת במלל ויוצאים ספרים נחמדים לפעוטות (פשפש מתלבש, האו עד עשר) ולפעמים לא – והספר ריק מתוכן (כמו הנוכחי שיש בו פחות מחמישים מילים שונות או פילים בכל הצבעים) וחבל...

אבל אני עם חוש הריח המפותח שלי, ישר קפצתי על המציאה וחיברתי ספר המשך. עכשיו רק צריך קורא מוכשר שיכול לאייר את החרוזים – וקדימה להוצאה לאור.

חתול קרח, חתול שעיר חתול בכפר, חתול בעיר.
חתול שורט, חתול נושך חתול באור, חתול בחושך.
חתול חכם , חתול טיפש חתול משעמם, חתול מרגש.
חתול מעוך, חתול דרוס חתול אהוב, חתול מאוס.
חתול ישן, חתול חדש חתול בקופסה, חתול על מגש.
חתול רץ, חתול קופץ חתול בדשא, חתול על עץ.
חתול בשמש, חתול בגשם חתול מיצי, חתול בלי-שם.
חתול בשמיים, חתול באדמה חתול במדבר, חתול בשממה.
חתול בוכה, חתול מיילל חתול שותה, חתול אוכל.
חתול רודף, חתול בורח חתול על השמש, חתול בירח.
חתול יפה, חתול מגעיל חתול על גמל, חתול על פיל.
יש עוד הרבה חתולים בעולם, אבל אין מקום לכווולם.

ספר טיסה נחמד.

הגיבור הוא סוכן עילית בארגון ביטחון ישראלי. היטמן מובחר ומגנט לנשים. בונד ילד לידו, שרלוק הולמס קטן עליו, בראד פיט מחוויר בצילו, ביל גייטס יכול לחיות מהטיפים שהוא משאיר, הנערה עם קעקוע דרקון יכולה להתקנא בזכרון שלו, הידע שלו בלתי מוגבל, הוא דובר את כל השפות הידועות לאנושות, ועוד כמה שהוא פיתח בעצמו. בקיצור טיפוס שאפשר להזדהות איתו...

הוא נשלח למשימה דחופה על מנת להגן על מדינת ישראל.
הייתי מרחיב עוד קצת על העלילה, אבל היא משמשת בעיקר רקע להצגת כישוריו ועלילותיו.
יש לו גם שותפה בלונדינית על תקן נערת בונד.

הספר מתקדם בספירה לעבר רגע האסון. רוב הזמן הוא מתקדם בכיוון הנכון...

אור סגלגל הופיע משום מקום בלילה באמצע השמיים ומאז הכל השתנה.

האור הוא כוכב לכת שנודד בעל-חלל, כשהוא ניזון מכוכבים אחרים בשביל דלק. הופעתו הפתאומית גורמת לתופעות לוואי על גבי כדה"א כמו: צונאמי ,רעידות אדמה והתפרצויות געשיות (בשל מסתו). קורבנו הראשון הוא הירח.

המאורעות מסופרים בזמן אמת ממספר (לא בן מניה...) של דמויות שונות: אסטרונאוט שעל הירח, חוקרי (משוגעי) צלחות מעופפות, זוג נאהבים, שלישיית מסוממים, שיכור וולשי, אנשי צבא ועוד ועוד ועוד.
זה ייחודו וזאת גם מגרעתו הבולטת. הכוונה טובה – להראות את ההשפעה של תופעה כזאת על כל מני אנשים שונים ומשונים, איך זה משפיע עליהם ומה הם מרגישים, ולקבל באמצעותם את התמונה הכוללת. מצד שני, לדעתי, זה ממש ללכת לקצה גבול היכולת האנושית (המוגבלת שלי אמנם). כמות הדמויות היא אינסופית, ומאוד מאוד קשה להיכנס לסיפור. נדרש הרבה אורך רוח כדי לצלוח את הפתיחה. בערך שלושים דמויות על עשרים עמודים... אבל ככל שמתקדמים העניין מסתדר (החמישים העמודים הראשונים הם הקשים, כמו בגיבושים...)
טיפ חשוב: יש דף שמרכז את הדמויות המרכזיות. מומלץ לקרוא (בכל פעם שנתקעים) רק את השורה הראשונה על הדמות, כי השאר זה ספוילר.
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Wanderer_%28Fritz_Leiber_novel%29

הספר מעלה שאלות מעניינות כמו – אם יש חיים אחרים, האם הם טובים או רעים או לא זה ולא זה (כמו בני אדם ונמלים: האם כשאתם הולכים ברחוב, אתם נזהרים לא לדרוך על נמלים?)
ואיך יתנהגו אנשים כשתהיה קטסטרופה כלל עולמית כזאת (נכתב הרבה לפני שאסונות נהיו פופולארים)
וגם כיוון שהופעתו היא פתאומית ונצפית רק בחצי כדור שיש בו לילה – מה חושב החצי כדור השני באותו זמן על הדיווחים?
הספר נכתב ב64 ונוגע בנקודות רגישות (כיום) שאני לא יודע כמה חשבו עליהם בזמן ההוא – כמו צונאמי, ואפילו מזכיר מפורשות את ניו-אורלינס. רק על זה מגיע לו פרס.

אי אפשר בלי מילה על העטיפה ההזויה מעט (http://www.sifrutzola.co.il/sites/default/files/imagecache/book_source_node/sid-1408_35a14b96a008ab7eb8c0a872c1668690.jpg )
שלא כמו בגרסה האמריקאית (האמת שבגללה קראתי את הספר, כי הבת שלי אוהבת חתולים והיא שלפה אותו מהמדף...).עם או בלי כוונה מהמשורר, זה מעלה שאלה לגבי החתולים במצרים – להם היה מעמד של אלים. ואם נוסיף לזה את עניין הפירמידות אז יש מקום לתאוריות כאלו ואחרות.
יש גם כמה פרשיות אהבה שזורות, אבל לדעתי הן מפוספסות.
בסך הכל שווה את המאמץ ההתחלתי (כל ההתחלות קשות) ולמרות הכל זה ספר טוב (וזוכה פרס הוגו) עם רעיונות מאוד יפים (ואולי בכלל כל עניין הדמויות המרובות היא רק הפרעה שלי).

ספר בסגנון שרלוק הולמס מודרני (ויפני).

הרקע הוא: אישה שברחה מבעלה ביחד עם ביתה. הבעל רודף אותן, עד שיום אחד הן רוצחות אותו.

מצד אחד יוגאווה (להלן יוגי) בתפקיד שרלוק – הוא מרצה לפיזיקה (כמובן גאון חובב שח) שעוזר לחברו הבלש לפתור מקרי רצח. מצד שני אישיגאמי (להלן אישי) מתמטיקאי (כמובן גאון. אין מידע על שח – אולי גו?) שעוזר לשכנתו לרקום סיפור כיסוי לרצח. כאן מתפתח קרב מוחות בין אישי ליוגי (שבמקרה הוא חברו לשעבר מהאוניברסיטה). אין כאן טובים ורעים, אלא רק טובים וטובים יותר (גם הרצח התבצע כהגנה עצמית).
אני התחברתי מאוד לספר ולדמויות (אישי הוא בול המורה שלי למתמטיקה מהתיכון!)

בספר זה, אנחנו הקוראים יודעים מה קרה באמת, אבל אנו לא יודעים את סיפור הכיסוי. יוגי לא יודע מה קרה באמת, והוא חוקר את רצח (ביחד עם הבלש), כך שאנחנו (בניגוד למצב הרגיל) מגלים פרוסה אחר פרוסה את סיפור הכיסוי. לכאורה זאת סיטואציה קצת מוזרה, אבל היא מעניינת ועובדת היטב. יש מאבק בין כותב החידה לאדם שמנסה לפתור אותה – ואתם בתווך, עם יותר מידע מיוגי. האם תצליחו לקשור את הקצוות?

הספר בהחלט סוחף (קראתיו בשלושה ימים). הסגנון השרלוקאי ניכר ביוגי (וגם באישי) כבר מהפתיחה – האבחנות הדקות, קריאת מצבים וכדומה. רואים שלסופר יש ידע במתמטיקה (מה שאי אפשר לומר על המתרגמת...) ובהחלט יש נקודות מעניינות בספר. (אם כי אני מכיר לא מעט גאוני מתמטיקה, ורובם מתקשים לקשור את השרוכים של הנעליים, שלא לדבר על רקימת סיפור כיסוי למעשה רצח...) ואפילו אימרה או שתיים בנושא אהבה וחברות.

כפי שניתן להבין – אני לא חובב שמות יפנים (בפרט לא כאלו דומים כמו יאסוקו ו-סאיוקו, קצת רחמים... חמש פעמים קראתי את הפסקה הראשונה ששתיהן מופיעות בה עד שהבנתי מי נגד מי...) אבל מספר הדמויות מצומצם ומתרגלים מהר מאוד. ואני כבר מתורגל בהרגלי כתיבה יפניים ממורקמי (כמו המנהג המוזר לתאר כל חדר שמופיע בסיפור כמספר מחצלות הטמגוצ'י שנכנסות בו – מה רע בקטן/בינוני/גדול?) ולמדתי לאהוב.

לסיכום - מומלץ לחובבי הז'אנר (ספרי תעלומה / בלשים, לאו דווקא שרלוק) ואוהבי התרבות היפנית (אבל לא רק).

מי אני שאבקר ספר שזכה הן בהוגו והן בנבולה. אבל מישהו צריך לעשות זאת... אז ככה:

הרעיון מבריק: עולם מרוחק (17 שנות אור מהכוכב המאויש הקרוב ביותר) וקר שבו חיים בני-אדם "דו-מיניים". כלומר אין גברים ונשים, אלא גם מין אחד, שיש לו מעין תקופת ייחום שבו (ורק בו) הם יכולים לקיים יחסים (אחד הופך לגבר והאחר לאישה).

מה קורה בעולם בו אין חלוקה לגברים ונשים? בו יש שיוויון וכל אחד יכול להיכנס להריון? עולם שלא נשלט ע"י היצר המיני? איך זה משפיע על ההתפתחות הטכנולוגית שלו, על החינוך, המנהגים והמשטר? האם עולם ללא גברים הוא עולם ללא תככים ומלחמות? (ומה עם האוכל???)

אלו הן חלק מהסוגיות שמועלות במהלך הספר, כאשר שליח ראשון (בערך) מהעולמות האחרים (83 במספר) מגיע לעולם זה המכונה "חורף" בשל תנאי המחייה הקיצוניים שבו והוא מנסה להתמודד עם המצב הלא רגיל. מטרתו היא "לספח" את העולם הזה לשאר העולמות למטרת מסחר והחלפת מידע.

כאמור הבסיס של הספר מעולה (ולדעתי על זה הוא קיבל את פרסיו) והכתיבה שוטפת, אבל משהו חסר בו כדי להפוך אותו לספר מצויין. המרכיב החסר עבורי הוא מתח. כבר אחרי כמה עמודים ברור למדי מה הולך לקרות בהמשך הספר (ולמי שזה לא ברור יש נביאים שחוזים זאת), וחסרה מוטיבציה. גם כל ההשלכות של עולם שכזה לא נידנות מספיק לטעמי.

נציין גם שיש הוצאה מאוחרת יותר של ספר זה בתרגום המילולי יותר "צד שמאל של החושך" (שקצת מפספס את המשמעות), עם תוספת של כמה דברים. בהוצאה הזו יש מלאי דברים פיקנטים כמו פסקאות מתחלפות ששומרים על המתח...

בכל מקרה – כל חובב מדה"ב שמכבד את עצמו (אם יש כאלו) לא יכול לוותר עליו.

כששטפתי כלים, לפני כמה ימים, נזכרתי בסצנה מהספר ודמעה החלה לזלוג לאיטה. את הספר קראתי די מזמן (לפני שמונה חודשים - ותודה לסימניה), ואין הרבה ספרים שיש להם השפעה כזאת עליי אחרי כל-כך הרבה זמן. אני מניח שזה מספיק כדי להעיד עליו. הסצנה הייתה משהו כמו (לא ספוילר): "בקצה המסדרון הייתה דלת ... בפנים ישבה אישה כשפניה לחלון" (תרגום חופשי שלי).

הספר הוא יותר רומן ממדע בדיוני. למעשה הדבר הבדיוני היחיד הוא שהאיש נוסע בזמן - מעבר לכך זה רומן לכל דבר, ודי מוצלח. הכתיבה סוחפת ומרגשת (קראתי באנגלית, והשפה די פשוטה).