ראיתי את שתי הביקורות שיש כאן לספר ופשוט לא מוכנה להניח לזה ככה!
זה ספר מקסים! נכון, הוא לא תכליתי, הוא טיפשי ושמח,
המצבים מוכרים ומוצגים בצורה משעשעת, הטקסט בחרוזים אז כיף עוד יותר להקריא אותו,
האיורים נהדרים ואהבתי את ההמחשה של הטוטאליות הילדית בכל רגש,
ובונוס מיוחד הוא קיבל אצלי על זה שמדובר על סיפור עם ילדה.
בקיצור, אני והבת שלי ממליצות מאוד (:

לא. פשוט לא. לא לקנות, לא לקרוא ולא להקריא (אולי אפילו לא לקרוא את הביקורת...). תופס אצלי מקום בצמרת הספרים הגרועים.

סיפור טפשי ללא מוסר השכל. אלונה לא רוצה שום דבר (נדמה לי שבשנות השמונים היה ספר מוצלח בנושא) – דווקא התחלה טובה לספר ילדים. אך אבוי – זה הכל.
ספוילר: בסוף היא נרדמת.
היא לא מפסידה שום דבר מעקשנותה, לא מפספסת, לא נענשת ולא נסקלת. פשוט נרדמת. אז מה הפלא שהיא לא לומדת? ושהבת שלי לא מוכנה לקרוא בו...

מה הלקח לקוראים הצעירים (אתם ודאי שואלים)? שלא כל ספר במבצע צריך לקנות...
ומה יש לעורך לכתוב על מנת לפאר את היצירה בכריכת הספר ולעודד אתכם לרכוש אותו? “התוכלו לספור כמה לא יש בספר? יתכן שתגלו אפילו כן".
כן – לוותר.