“"הם התקדמו כעת בקצב יפה, וגיצים התעופפו מדי פעם מעבר לחלונות. כשנכנסו למנהרה ארוכה החלה הרכבת להאט צ'רלס הניח את ספרו. - ספר טוב? שאל לורנס. - מצוין, גברתת אגתה כריסטי. אתה חושב שאתה יודע מי הרוצח, ואז אתה אומר לא, זה מה שהיא רוצה שתחשוב, ובסוף כמובן הוא יהיה מישהו אחר לגמרי. וזה באמת מישהו אחר, אבל לא מי שחשבת. נפלא. לא קראת את זה? לורנס הניד בראשו. דומה שחלפו יובלות מאז קרא סתם ספר, וגם כשקרא”

“יום אחד בסוף שנת 1920 מקבל לורנס ברטראם, אלמן שחי - אם אפשר לקרוא לזה חיים - ככותב ספר על ארכיטקטורת כנסיות, מכתב מאחותו של חברו ג'ון אמט, בו היא מבקשת ממנו לחקור את התאבדותו של ג'ון. זה יכול היה להיות אחד מהספרים הבריטיים הנינוחים, בהם בלש חובב בודק בנחת תעלומה בה לא צריך להציל אף אחד כי מושא הבדיקה כבר מת...אבל זה ממש לא. כל המלחמות רעות. אבל הרייטינג של מלחמת העולם השנייה מאפיל על מלחמה נורא”

“מלחמות מטומטמות לא חסר, אבל נדמה שלא הייתה בעת החדשה מלחמה יותר מטומטמת ממלחמת העולם הראשונה. למעלה מ-16 מליון הרוגים מהם כ-10 מליון חיילים וכן למעלה מ-20 מליון חיילים פצועים ו/או הלומי קרב. ספרה של אליזבת' ספלר עוסק באלו שאמנם חזרו מהמלחמה, אבל לא חזרו ממנה שלמים. זהו ספר מתח אבל הוא עוסק בנושא הרבה יותר רחב. ג'ון אמט, סרן בריטי, חזר משדה הקרב כשהוא הלום קרב ואכול חרטה על הדברים שאותם ראה ובהם”

“רומן? ספר בילוש? גם וגם. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעוד (סרן) לורנס שוב מוצץ גבעול תחת גשר מט לנפול, כשמעליו העגלות בתנועה מתמדת (או בקיצור שרוי בדיכאון עקב ארועי המלחמה ובהם מות אשתו ובנו) יוצא לורנס למסע בילוש, בניסיון לחקור את נסיבות מותו של (סרן) ג'ון אמט – חברו ללימודים, בעקבות בקשת אחותו – מרי. אין הוא בלש מהולל כלל וכלל, ועל כן הוא נעזר בחברו בעל הקשרים צ'רלס, ותוך כדי כך מתחממים היחסים”

“"הם התקדמו כעת בקצב יפה, וגיצים התעופפו מדי פעם מעבר לחלונות. כשנכנסו למנהרה ארוכה החלה הרכבת להאט צ'רלס הניח את ספרו. - ספר טוב? שאל לורנס. - מצוין, גברתת אגתה כריסטי. אתה חושב שאתה יודע מי הרוצח, ואז אתה אומר לא, זה מה שהיא רוצה שתחשוב, ובסוף כמובן הוא יהיה מישהו אחר לגמרי. וזה באמת מישהו אחר, אבל לא מי שחשבת. נפלא. לא קראת את זה? לורנס הניד בראשו. דומה שחלפו יובלות מאז קרא סתם ספר, וגם כשקרא”

“יום אחד בסוף שנת 1920 מקבל לורנס ברטראם, אלמן שחי - אם אפשר לקרוא לזה חיים - ככותב ספר על ארכיטקטורת כנסיות, מכתב מאחותו של חברו ג'ון אמט, בו היא מבקשת ממנו לחקור את התאבדותו של ג'ון. זה יכול היה להיות אחד מהספרים הבריטיים הנינוחים, בהם בלש חובב בודק בנחת תעלומה בה לא צריך להציל אף אחד כי מושא הבדיקה כבר מת...אבל זה ממש לא. כל המלחמות רעות. אבל הרייטינג של מלחמת העולם השנייה מאפיל על מלחמה נורא”

“מלחמות מטומטמות לא חסר, אבל נדמה שלא הייתה בעת החדשה מלחמה יותר מטומטמת ממלחמת העולם הראשונה. למעלה מ-16 מליון הרוגים מהם כ-10 מליון חיילים וכן למעלה מ-20 מליון חיילים פצועים ו/או הלומי קרב. ספרה של אליזבת' ספלר עוסק באלו שאמנם חזרו מהמלחמה, אבל לא חזרו ממנה שלמים. זהו ספר מתח אבל הוא עוסק בנושא הרבה יותר רחב. ג'ון אמט, סרן בריטי, חזר משדה הקרב כשהוא הלום קרב ואכול חרטה על הדברים שאותם ראה ובהם”

“רומן? ספר בילוש? גם וגם. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעוד (סרן) לורנס שוב מוצץ גבעול תחת גשר מט לנפול, כשמעליו העגלות בתנועה מתמדת (או בקיצור שרוי בדיכאון עקב ארועי המלחמה ובהם מות אשתו ובנו) יוצא לורנס למסע בילוש, בניסיון לחקור את נסיבות מותו של (סרן) ג'ון אמט – חברו ללימודים, בעקבות בקשת אחותו – מרי. אין הוא בלש מהולל כלל וכלל, ועל כן הוא נעזר בחברו בעל הקשרים צ'רלס, ותוך כדי כך מתחממים היחסים”