“תמיד אהבתי את הסיפורים הקצרים של פריץ לייבר - פגישה כושלת בלאנקמר, הולך לגלגל את הקוביות, ספינת הצללים...כולם סיפורים מצויינים ובעלי סגנון ייחודי ככה ששמחתי להניח יד על ספר מלא מאת לייבר. בתחילתו הנודד די איכזב אותי, גודש של סיפורים צדדיים לא ברורים ולא קשורים ועלילה קצת שבלונית יחד עם תירגום/עריכה מזעזעים למדי (הרבה פעמים במהלך הקריאה נאלצתי לחזור כמה פסקאות אחורה כדי להבין מה קראתי הרגע) יצרו חוויית קריאה לא מזמינה במיוחד - לשמחתי לקראת אמצע הספר דברים התחילו להיות מעניינים ולקראת סופו כבר ממש הייתי מרותק. ספר מד"ב סולידי שקצת נהרס ע"י טיפול מרושל, עדיין שווה את ההשקעה למי שממש אוהב את פריץ לייבר (או ממש אוהב חתולים).”

“אור סגלגל הופיע משום מקום בלילה באמצע השמיים ומאז הכל השתנה.

האור הוא כוכב לכת שנודד בעל-חלל, כשהוא ניזון מכוכבים אחרים בשביל דלק. הופעתו הפתאומית גורמת לתופעות לוואי על גבי כדה"א כמו: צונאמי ,רעידות אדמה והתפרצויות געשיות (בשל מסתו). קורבנו הראשון הוא הירח.

המאורעות מסופרים בזמן אמת ממספר (לא בן מניה...) של דמויות שונות: אסטרונאוט שעל הירח, חוקרי (משוגעי) צלחות מעופפות, זוג נאהבים, שלישיית מסוממים, שיכור וולשי, אנשי צבא ועוד ועוד ועוד.
זה ייחודו וזאת גם מגרעתו הבולטת. הכוונה טובה – להראות את ההשפעה של תופעה כזאת על כל מני אנשים שונים ומשונים, איך זה משפיע עליהם ומה הם מרגישים, ולקבל באמצעותם את התמונה הכוללת. מצד שני, לדעתי, זה ממש ללכת לקצה גבול היכולת האנושית (המוגבלת שלי אמנם). כמות הדמויות היא אינסופית, ומאוד מאוד קשה להיכנס לסיפור. נדרש הרבה אורך רוח כדי לצלוח את הפתיחה. בערך שלושים דמויות על עשרים עמודים... אבל ככל שמתקדמים העניין מסתדר (החמישים העמודים הראשונים הם הקשים, כמו בגיבושים...)
טיפ חשוב: יש דף שמרכז את הדמויות המרכזיות. מומלץ לקרוא (בכל פעם שנתקעים) רק את השורה הראשונה על הדמות, כי השאר זה ספוילר.
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Wanderer_%28Fritz_Leiber_novel%29

הספר מעלה שאלות מעניינות כמו – אם יש חיים אחרים, האם הם טובים או רעים או לא זה ולא זה (כמו בני אדם ונמלים: האם כשאתם הולכים ברחוב, אתם נזהרים לא לדרוך על נמלים?)
ואיך יתנהגו אנשים כשתהיה קטסטרופה כלל עולמית כזאת (נכתב הרבה לפני שאסונות נהיו פופולארים)
וגם כיוון שהופעתו היא פתאומית ונצפית רק בחצי כדור שיש בו לילה – מה חושב החצי כדור השני באותו זמן על הדיווחים?
הספר נכתב ב64 ונוגע בנקודות רגישות (כיום) שאני לא יודע כמה חשבו עליהם בזמן ההוא – כמו צונאמי, ואפילו מזכיר מפורשות את ניו-אורלינס. רק על זה מגיע לו פרס.

אי אפשר בלי מילה על העטיפה ההזויה מעט (http://www.sifrutzola.co.il/sites/default/files/imagecache/book_source_node/sid-1408_35a14b96a008ab7eb8c0a872c1668690.jpg )
שלא כמו בגרסה האמריקאית (האמת שבגללה קראתי את הספר, כי הבת שלי אוהבת חתולים והיא שלפה אותו מהמדף...).עם או בלי כוונה מהמשורר, זה מעלה שאלה לגבי החתולים במצרים – להם היה מעמד של אלים. ואם נוסיף לזה את עניין הפירמידות אז יש מקום לתאוריות כאלו ואחרות.
יש גם כמה פרשיות אהבה שזורות, אבל לדעתי הן מפוספסות.
בסך הכל שווה את המאמץ ההתחלתי (כל ההתחלות קשות) ולמרות הכל זה ספר טוב (וזוכה פרס הוגו) עם רעיונות מאוד יפים (ואולי בכלל כל עניין הדמויות המרובות היא רק הפרעה שלי).”