ספר בסגנון שרלוק הולמס מודרני (ויפני).
הרקע הוא: אישה שברחה מבעלה ביחד עם ביתה. הבעל רודף אותן, עד שיום אחד הן רוצחות אותו.
מצד אחד יוגאווה (להלן יוגי) בתפקיד שרלוק – הוא מרצה לפיזיקה (כמובן גאון חובב שח) שעוזר לחברו הבלש לפתור מקרי רצח. מצד שני אישיגאמי (להלן אישי) מתמטיקאי (כמובן גאון. אין מידע על שח – אולי גו?) שעוזר לשכנתו לרקום סיפור כיסוי לרצח. כאן מתפתח קרב מוחות בין אישי ליוגי (שבמקרה הוא חברו לשעבר מהאוניברסיטה). אין כאן טובים ורעים, אלא רק טובים וטובים יותר (גם הרצח התבצע כהגנה עצמית).
אני התחברתי מאוד לספר ולדמויות (אישי הוא בול המורה שלי למתמטיקה מהתיכון!)
בספר זה, אנחנו הקוראים יודעים מה קרה באמת, אבל אנו לא יודעים את סיפור הכיסוי. יוגי לא יודע מה קרה באמת, והוא חוקר את רצח (ביחד עם הבלש), כך שאנחנו (בניגוד למצב הרגיל) מגלים פרוסה אחר פרוסה את סיפור הכיסוי. לכאורה זאת סיטואציה קצת מוזרה, אבל היא מעניינת ועובדת היטב. יש מאבק בין כותב החידה לאדם שמנסה לפתור אותה – ואתם בתווך, עם יותר מידע מיוגי. האם תצליחו לקשור את הקצוות?
הספר בהחלט סוחף (קראתיו בשלושה ימים). הסגנון השרלוקאי ניכר ביוגי (וגם באישי) כבר מהפתיחה – האבחנות הדקות, קריאת מצבים וכדומה. רואים שלסופר יש ידע במתמטיקה (מה שאי אפשר לומר על המתרגמת...) ובהחלט יש נקודות מעניינות בספר. (אם כי אני מכיר לא מעט גאוני מתמטיקה, ורובם מתקשים לקשור את השרוכים של הנעליים, שלא לדבר על רקימת סיפור כיסוי למעשה רצח...) ואפילו אימרה או שתיים בנושא אהבה וחברות.
כפי שניתן להבין – אני לא חובב שמות יפנים (בפרט לא כאלו דומים כמו יאסוקו ו-סאיוקו, קצת רחמים... חמש פעמים קראתי את הפסקה הראשונה ששתיהן מופיעות בה עד שהבנתי מי נגד מי...) אבל מספר הדמויות מצומצם ומתרגלים מהר מאוד. ואני כבר מתורגל בהרגלי כתיבה יפניים ממורקמי (כמו המנהג המוזר לתאר כל חדר שמופיע בסיפור כמספר מחצלות הטמגוצ'י שנכנסות בו – מה רע בקטן/בינוני/גדול?) ולמדתי לאהוב.
לסיכום - מומלץ לחובבי הז'אנר (ספרי תעלומה / בלשים, לאו דווקא שרלוק) ואוהבי התרבות היפנית (אבל לא רק).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
