• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

מאת שרה דסן

הביקורת של נוגיש :)

תמונה של נוגיש :)
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

מאת שרה דסן

הביקורת של נוגיש :)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של נוגיש :)
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2011
סדרה:מהעולם האמיתי
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
יובל ברעם
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

הספר בסדר ולא יותר מה, לא הצלחתי להתחבר אליו כבר בהתחלה וגם בסוף.
חלק מהקטעים לא היו מובנים והייתי צריכה לחזור ולקרוא אותם שוב כדי להבין. העלילה מקורית וטובה, הכתיבה עצמה יפה אבל לא משכנעת מספיק.

הספר מומלץ אבל לא כדאי לפתח ממנו ציפיות יותר מדי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Rowan Jin
Rowan Jin
1קורא|גיל ממוצע26|100%נשים

על המבקרת

תמונה של נוגיש :)

נוגיש :)

חברה מזה 16 שנים
48 ביקורות•1 נבחרות•216 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מקור (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של נוגיש :)
נוגיש :)
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות48
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה216
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)17מקור (נוער)9ספרות מתורגמת6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נוגיש :)

הישרדות

הישרדות

אלכס מורל

~ספויילרים~
אלו היו ה-209 דפים הכי מבוזבזים שהיו לי בחיים.
אל תקראו את הספר הזה.
לא משנה כמה הכריכה נישמעת טוב מאחורה- פשוט אל!
קודם כל, הוא צפוי, הוא טרגי ולא במובן הטוב של המילה (יש טרגי טוב ויש רע) והוא חסר חסר חסר ערכים להעברה.
אין בו טיפה של ערך, תבונה או היגיון.

במקרה, הסופרת החליטה להשליך עלינו "מטפס הרים צעיר ושנון" ולא איזה זקן קירח ושיכור?
א. זה כבר נימאס. באמת.
ב.כמה צפוי היה שהם יתנשקו ויהיה בניהם רומן? כאילו ברצינות- רק אלו שזה הספר הראשון או השני שלהם לא יצפו את זה.
ג. ג'יין מעצבנת, בכיינית ולא- אני לא רואה את המסר שניסו להעביר- "תישמרו על החיים כי הם עוד יכולים להפתיע" או "עד שלא מאבדים משהו לא מבינים כמה הוא היה יקר ערך" וכל השטויות האלו.

~ספר זול! מבחינת הכתיבה שלא מצליחה לצאת מגבולות ה-"אני הולכת. אני מוצאת אוכל. אני מתאהבת בכוכב קולנוע. אני בוכה. אני מתעצבנת. אני לוקחת את עצמי בידיים. אני מאבדת את הכוכב קולנוע. אני מוצאת כביש. אני בבית חולים. אני מתאהבת בחיים שוב. סוף."

באמת, מי יקנה את זה? זה מעליב שחושבים על זה.

אל תבזבזו את הזמן שלכם על זה. באמת. אין בספר הזה שום דבר ששווה את זה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
על כנפי מלאך

על כנפי מלאך

בקה פיצפטריק

~ספויילרים~
קראתי את הספר די מזמן ככה שדיי שחכתי את תוכנו.
אבל אני כן זוכרת שהייתי ממש מאוכזבת ממנו.
לעומת שאר הספרים שלו, הוא היה דיי צפוי, מהיר מדי, מותח פחות וגם פחות מצחיק.
כאילו הסופרת רוצה לסיים הכל מהר מהר.
זה היה צפוי שבסוף פאץ' יומר לנורה את האמת על עצמו, היה צפוי שהוא יבוא להציל אותה בפעם הראשונה שהיא תמצא בסכנה (לא מזכיר משהו? אהמדמדומיםאהמ)ווהיה ברור שבסוף ישאירו אותנו עם "תעלומה."
אם כבר, הספר הזה הרס לי את שתי הספרים האחרים בסדרה. לדעתי בקה הייתה צריכה לעשות את מבנה הספר ככה:
1. אני שונאת את כל קטע השכחה הזה, זה לא מקורי ולא גאוני בכלל זה סתם קיטשי ולא הוביל לשום מקום כי בסופו של דבר נורה זכרה הכל ובקה הייתה יכולה לוותר על הקטע הזה, הוא היה חסר חשייבות, אבל בגלל שהיא כן הכניסה אותו, אז אם כבר שנורה לא תחזור לזכור כלום מפאץ', זה היה יכול לעשות את הספר יותר טרגי, דרמתי ואפל.
2. ואם כבר בסוף נורה נזכרת בהכל, אז לפחות תמשכי את השכחה שלה עד סוף הספר, לפחות עד הפרק האחרון, אם החלטת שהשכחה זה הפואנטה של הספר, לפחות שהוא היה עד הסוף ולא שבע פרקים לפני הסוף..
3. בקה הרסה לי את כל התדמית שבניתי לעצמי במוח על הדמויות- פאץ פתאום נהפך להיות קיטשי, אומלל, ורגשן. למה?! למה הרסת אותו?! היה נחמד מאוד כשהוא היה ציני שנון ואוהב את נורה בדרך המעוותת והמקסימה שלו, למה היית צריכה להרוב אותו כל כך?
ונורה- הפכה פשוט להיות בלתי נסבלת- בוכה מכל שטות, מתקשה לעמוד בקצב של כולם וממש מתקרצצת.
אני שונאת אותה בספר הזה.
נקודות שאהבתי:
1. אהבתי שבקה בכל זאת מצליחה להשאיר את האווירה האפלה ברקע, עדיין יש שם ניצוץ של אפלה, ובכל פעם שאני מדמיינת קטעים מהספר תמיד השמיים אפורים או חשוכים, אני אוהבת שלספר יש אווירה משלו ואת האווירה האפלה מאוד קשה ליצור ואהתי את זה שבקה הצליחה לשמר אותה כל כך הרבה זמן.
2. אהבתי גם שבסופו של דבר בקה החליטה לכתוב לנו מה קרה בבקתה ההיא בדלפיק איפה שהספר השני ניגמר, לדעתי זה היה גאוני להכניס את הקטע הזה יחסית בסוף הספר וכאילו להחזיר אותנו כמה חודשים לאחור.
3. למרות שלא אהבתי את קטע השכחה, אהבתי כשנורה אמרה משהו כזה:"אתה יודע, מקלחת.. סבון.. שמפו... מים.."
פאץ:"עירום.. כן אני מכיר."
זה היה סצנה שחזרה על עצמה מהספר הראשון ואהבתי כשבקה הכניסה אותה בשביל להדגיש את האהבה (המעוותת והמקסימה) של פאץ לנורה, גם אם זה בדרך מאוד מיוחדת.. (;

לסיכום: הייתי נותנת לספר רק 2 כוכביפ במצב אחר, אבל בגלל שלושת הדברים הגאונים שהעליתי פה למעלה ^ ובגלל שאת שתי הספרים הקודמים אהבתי ובמפני שיש עוד ספר המשך לסדרה, אני רק יאמר: תקראו, רק בשביל להשלים את הספר השלישי.
אבל אל תצפו. לא אל תצפו בכלל.
אבל אני כן מתכננת על הספר הרביעי ואחרון, שהוא הולך להיות גדול ואפל יותר מכל הספרים.
אני מקווה שבקה לא תאכז אותי הפעם (:
נקודות שאהבתי בספר:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
נצח

נצח

מגי סטיווטר

לפי חוות הדעת של אנשים פה, אני רואה שהספר מסתמן בנתיים כ"מעולה."
אני באמת לא יודעת מה מעולה בו כל כך.

רעד היה מיוחד במאפיין העיקרי שלו: רומנטיקה. לכן הרומנטיקנים שבינינו בוודאי ובוודאי שאהבו את הספר.

שהות היה ממוצע, אבל מותח כל כך עם כל כך הרבה פוטנציאל להצליח ולכבוש לבבות של נערים בגיל ההתבגרות (הטובים מבינינו נתפסים- המבין יבין) שפשוט קשה שלא לתת לו 5 כוכבים.
אבל אני מניחה ש"נצח" יסתפק בשלושה ככבים בלבד.

וברצינות עכשיו- מה היה כל כך מיוחד בספר הזה? הוא לא ממש דיבר על "נצח". לא הבנתי מה קשור השם לספר.. נצח החיים? האהבה? האמונה? נצח מה?? היה אפשר לעשות את זה ברור יותר.

גרייס- היא מעצבנת אותי נורא בספר הזה. היא נהייתה שיטחית מדי לטעמי. אפה גרייס שאהבה לבשל ולהיות עצמאית ובוגרת? שאהבה ללמוד ולהצליח בדברים? היא זרקה את גרייס הזאת בשביל סם- היא תלויה עכשיו רק בסם ואין שום סיכוי שגרייס המקסימה מהספר הראשון תחזור אי פעם. היא כמובן תלויה ב"בחור" עכשיו. וכשאני אומרת "בחור" עם מרכאות אני מתכוונת לזה.
בחור רציני, לא היה משתגע אחרי חודשיים שלא ראה את החברה-זאבה שלו, הוא לא היה יושב וכותב שירים ורשימות. הוא היה עושה משהו, עם עצמו ועם הסיטואציה.
אי אפשר לקרוא לסם בחור..
יותר מזה, האהבה בין סם-גרייס-זאב-זאבה-זאב-גרייס-גרייס-זאב ממש אבל ממש לא מסתדר לי. הם כמו ענפים בשני קצוות שונים של עץ, שתמיד יהיו קשורים אחד בשני אבל אף פעם לא באמת יפגשו.
חוץ מזה, שגם אחרי החודשיים שהם ניפגשו, לא הצלחתי להתרגש מהמפגש.ובואו נאמר את האמת: הוא היה עלוב.
המציאות היא לא כזאת! מגי מעוותת אותה! סביר להניח שהם היו מתנפלים אחד על השנייה אם זה היה אמיתי, אבל מגי בחרה (כמו כל פנטזיה של בחורה) לעשות את הבחור "רגיש" (בעיניי יותר בכיוון של בכיין) ולמתן סיפוקים שברורים מאליו...
קול ואיזבל.. טוב אין לי הרבה מה לומר על שתיהם אבל אני לא התעמקתי בהם כל כך בספר השני ועכשיו אני מצטערת על כך כי לדעתי הם היו צריכים להיות הדמויות הראשיות. סם וגריים זה כמו עוגה מתוקה מדי שבא להקיא אחרי שאוכלים אותה. קול ואיזבל- עוגת שיש יבשה עם שוקולד למעלה- לא מתוקה מדי ולא חסרת טעם לגמרי.

הסוף היה מאכזב, כן, ועוד התכוננתי נפשית לסוף- בכל ספר אני מתכוננת לכאב לב הזה ולסיטואציה שבה אתה מסיים ספר של טריולוגיה או סידרה וכשאתה מסיים אותו אתה פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמך יותר- אבל לא ככה זה היה. זה היה סוף שהדבר היחידי שהוא הצליח להוציא ממני היה "זהו זה?" ואז הליכה ישירה למקרר ולקורא ספר אחר אפילו לא בשביל לדון ביני ובין עצמי על שאר הספרים בסדרה.
פשוט נורא.

אני ממליצה על הספר הזה- למי שקרא את שתי הספרים שלפניו. אבל היי- אל תהיו צבועים, גם אם אהבתם את הספר שלפניו אין זה אומר שאתם צריכים גם לאהוב אותו. תגידו את האמת.. הוא היה מאכזב, קצת, נכון?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
הבלוג של החיים שלי

הבלוג של החיים שלי

ג'סיקה ברודי

אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן...
מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8.

הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום.
והוא אפילו לא מקורי.
לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ובדרך כלל יש גם אפשרות חזרה.

למה לכתוב ספר על ילדה שמתבכיינת לבלוג שלה על החלטות שגויות? עצוב לראות שהדמות הראשית בספר פשוט שטוחה, רדודה, חסרת אופי משל עצמה וכמו שהיימליך אמר "בובה על חוטים."

והמונולוגים שהסופרת דוחפת באמצע שום מקום בספר פשוט הורסים את האווירה שהיא ניסתה להכניס לספר מלחתחילה. אז שתחליט, או שהספר הוא קליל, או שהוא עוסק במונולוגים ארוכים ומסובכים.
פשוט, שתחליט...

הסוף אומנם Happy ending אבל עם דמות כזאת לא החלטית איך אפשר לדעת...

למה בכול זאת השני כוכבים? טוב, כי זה ספר קליל, אפשר לקורא אותו בכול מקום בכול מצב ובכול פעם שעצוב.
אני למשל קראתי את הספר הזה במקומות הכי לא מתאימים לקורא בהם ספר, וזה עזר להפיג את השיעמום.

מומלץ לקוראים שהחיים שלהם "בזבל" ורוצים לקורא קצת זבל של אנשים אחרים, זאת אומרת זבל של ברוקלין...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
תיכון לילה

תיכון לילה

סי ג'יי דוהרטי

קראתי את הספר במקביל לספר "מפוצלים". כול יום קראתי קצת מכול אחד מהם.
רציתי כול כך להספיק את שתיהם, שההתלבטות את מי להמשיך לקורא קודם ממש העסיקה אותי למשך זמן ארוך ביום שלי.
עד שעזבתי את שניהם והחלטתי לתת לזמן לעשות את שלו, ואת מי שיתחשק לי לקורא קודם כך היה.
רציתי לקורא קודם את מפוצלים, כי לפי ההתחלה של שני הספרים, מפוצלים הייתה נראית עלילה מבריקה מקורית וכול כך סוחפת שנמשכתי אליו באופן מידי. אבל בדיוק באותו הזמן, נאבד לי הספר, וכול כך התבאסתי שבקושי הצלחתי להכריח את עצמי בכול זאת לשבת ולקורא את הספר "תיכון לילה".
אני חושבת שבמאה העמודים הראשונים של תיכון לילה, ממש התאבלתי על הספר שאבד וכמעט והאשמתי את הספר הזה על אבדת מפוצלים.
אבל ככול שהתעמקתי יותר, ככה העלילה הרצינה יותר והפכה למעניינת יותר.
חשבתי שאני יודעת מה הולך להיות בספר הזה.
טעיתי לגמרי.
ואני לא מתחרטת ואפילו לא לשנייה אחת שקראתי את "תיכון לילה" לפני מפוצלים.
כשהגעתי לעמוד השלוש מאות מצאתי את מפוצלים, הסתכלתי על שניהם, בחנתי את שניהם, ואפילו בלי לחשוב זרקתי את מפוצלים על המיטה והמשכתי לקורא בעונג רב "תיכון לילה."
וזה הסיפור שלי עם הספר.

לעלילה:
~אזהרת סופיילרים!~
לדעתי, כול המסתורין של כיתת הלילה ומה זאת בעצם כיתת הלילה ואיך היא פעולת ומה עושים שם למעשה, ירד לתימיון מוחלט. ובגלל זה הורדתי כוכב אחד לספר. כי "כיתה שאחר כך יוצאים ממנה מנהיגי העולם" נישמע כול כך עלוב שכשקראתי את ההסבר של קרטר לכיתה, ממש ממש התאכזבתי.
ציפיתי למשהו גדול, אולי אפילו עם יורשה לי להגזים איזה כיתת קילרים קטנה נגד הפושעים או משהו.
אבל לא.
ובכול זאת, לא הורדתי יותר כוכבים מזה, כי כולי תקווה שבספר השני הכיתה הזאת תתגלה כמשהו הרבה יותר נחוש והרבה יותר מסתורי.
כי ברצינות, למה בדיוק ראש הממשלה או מפקד של צבא אמור לדעת לפרוץ דלתות עם סיכה?
אני לא יודעת...

דמויות:

ג'ו- היא עיצבנתה אותי כבר מהרגע הראשון. היא אומנם הייתה חביבה וחברותית, אבל איזה חברה היא בדיוק, שמאמינה לאוייבת שלה ולא למי שהצילה אותה או הייתה שם בשבילה כול כך הרבה פעמים? ועוד ברגעים שכן הייתה שפויה.
אני לא לוקחת את התירוץ הזה של "שחכתי מה היה שם". ואפשר לומר במילה אחת- אני שונאת אותה.
לעומת זאת רייצ'ל, הייתה חברה נאמנה, ועם תישאלו אותי לה מגיע להיות בתפקיד החברה הכי טובה של אלי וממש לא לג'ו...
קרטר- אוי קרטר. עם מתסכלים על זה ככה, מי לא הייתה רוצה חבר כמו קרטר? רק חבל שבסוף יש ריסון מצד אלי, וניצוץ של חיבה זורח שוב לכיוון של סילבן בלב שלה.
סליבן- אני חושבת שהוא לא רשע כול כך כמו שהציגו אותו. יש לו בעיות רציניות כן. אבל באמת- לחצי מהדמויות שם יש בעיות!
ואלי- טוב. אני באופן אישי לא ממש מתחברת בדרך כלל עם דמיות ראשיות, בדרך כלל יותר עם הדמיות המשניות. אבל משהו באלי טיפה מצא חן בעיניי. אול העובדה שלא הציגו אותה כ"עלמת החן שמחכה שיצילו אותה" ואולי בגלל שהיא כול כך מזכירה את בני הנוער של היום.
ככה או ככה, חיבבתי אותה יותר מאשר חיבבתי כול דמות ראשית אחרת בספרים שקראתי. ומהרגע שקרה המקרה הנורא, בה רות שוספה למוות, כול הספר עד השמונים וחמש העמודים האחרונים הרגשתי מועקה חזקה בלב ורצון לבכות. רציתי לבכות בשבילה, הרגשתי שהיא לא מספיק התפרקה על מראה מזעזע שכזה. אולי כי הדמות שלה אמורה להיות חזקה, או אולי בגלל שהסופרת לא ממש הקדישה לזה מחשבה. ככה או ככה התפקרקתי בשביל שתינו.
יש עוד דמיות בספר, אבל אני לא יכולה לפרט על כול אחת מהן כאן.

ולסיכום: שווה לקחת את הסיכון ולקנות אותו. זה ישמע צפוי בהתחלה, זה ישמע אולי קצת כמו חיקויים לכל מני ספרים אבל תאמינו לי: אין לכם מושג מה הולך לקרות שם. ואגב, עד שהספר השני לא יצא, גם אני לא ידע מה באמת קורה שם. כי הספורת החליטה להשאיר כול כך הרבה קצוות לא פתורים, שהקורא רק רוצה להגיע כבר לספר השני.
ספר מתח, רומנטי מאוד עומד ממש וכמעט על גבול הסקסי ועוצר נשימה.

תהנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
יומנו של חנון 6: מכת קור

יומנו של חנון 6: מכת קור

ג'ף קיני

נו באמת. עד כמה שהספרים של קיני מצחיקים אותי, כמה אפשר עוד לטחון? נכון, זה מעביר שעתיים שלוש בנעימים ובכיף, אבל רציני? נמשיך להתלהב ממשהו שחלף כבר?

הכתיבה כבר לא כול כך שנונה כמו שהייתה ומצאתי את עצמי צוחקת בערך פעמיים בכול הספר...

ציפיתי לצחוק בכול משפט.
התאכזבתי, אבל אני מעריצה מושבעת של רואלי אז אני ממשיכה לקורא ולהעניק לספר 3 כוכבים...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

תשמעו, אני רואה שהרוב כותבים שהספר מעולה, כמו שהבנתי מעטים מאוד לא בדיוק סימפטו את הספר. אבל האמת? אני לא מרבה גם אני להתלהב בדיוק מהספר.
ארבעת הוככבים הם ככה:
כוכב 1- על עלילה מעניין (כי אי אפשר לומר שספר שמסופר בו על כלא חי ומאה קדומה בעתיד זה לא מעניין).
כוכב 2- דמויות מרתקות (מי לא התאהב בפין טוב הלהב -שהאמת לטעמי קצת מדי- ובקיירו החתיך השחצן ובקלודיה ההרפתקנית וג'ארד ואטיאה וכול השאר?)
כוכב 3- על השארת מתח מעולה (כולנו אוהבים שהפרק האחרון תמיד משאיר אותנו במתח כזה שחייבים לקרוא את הפרק הבא!)
כוכב 4- כתיבה יחסית טובה (וכשאני אומרת יחסית אני בעצם מתכוונת לשאר הספרים שיצאו לאחרונה -או לא לאחרונה- ושהם ספרים טובים אבל כתובים בשפה קלה כול כך ואולי היא מרתקת אבל היא אף פעם לא מועילה יותר מדי)
והכוכב ה-5 שירד הוא על עלילה (משנית) לא בדיוק מקורית -לפחות ניפתרנו מהטימטום של חבר ילדות-נערה אמיצה-חבר חדש-התלבטות בין שני בנים.. וסוף סוף נכנסנו לעלילה שלא כול כולה קשורה למשולשי אהבה...
אבל בכול זאת, הסוף היה דיי ברור לי מההתחלה וגם ההמשך של הספר "סאפיק"...
עוד לא סיימתי לקורא את סאפיק, אני ממש בהתחלה, אבל כשאני יסיים אותו אני מצפה לסוף לא צפוי ול כמו שאני חושבת שהוא היה. בסך הול, לספר מגיע את 4 הכוכבים, הוא סוחף ומזמין וגם לפעמים ורק טיפה גם מרגש..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
המסע אל קצה העולם

המסע אל קצה העולם

אדית פאטו

מי שקורה לעצמו תולעת ספרים, ומי שחברים שלו אומרים לו שהוא כזה והוא עדיין לא קרא את הספר המסע אל קצה העולם, אז חסר לו חלק מאוד גדול וחשוב בחיי הקריאה שלו.
הוא לא יכול להיקרה תולעת ספרים עם הוא עדיין לא קרא את הספר הזה.
זה אחד מהספרים שלא הרבה מכירים, שמישהו מוצא אותם בחניות ורק מעטים קונים אותו כי הוא לא נישמע מבטיח או שפשוט העטיפה שלו לא יפה בעינייהם. אבל אחרי חודשים שהוא יושב על המדף שלהם בחדר, הם פתאום משיעמום מחליטים שהם רוצים לקורא אותו והם מגלים שעולם חדש נפתח בפנהיים ושואב אותם לגילוי חדש ומדהים של עולם מהספר הזה.
אחר כך, הם ממליצים על הספר הזה לחברים שלהם, וככה בעצם הספר נלהב בעיניי קוראים אחרים אבל לעולם לא הופך לרב מכר. כי זה מסוג הספרים שמשאילים מחברים ולא שקונים בחנות כי הוא נישמע הספר החם ביותר לשנה.

אני השאלתי את הספר מחברה. אני מוכרחה לציין שלא רציתי לקורא את הספר, אבל הבטחתי לה וקיימתי. ואני לא מתחרטת אפילו לא קצת.

הספר הזה, אי אפשר לומר שהוא לא יצבוט לכם קצת בלב, אי אפשר לומר עליו שהוא איטי או חופר, ואי אפשר לומר שהוא לגמרי ממוצא. כי הוא נישמע כול כך אמיתי, שלפעמים זה גורם לכם להאמין בו ממש.

אפשר לומר שהוא קצת נמתח כמו מסטיק, זאת אומרת ארוך ולא מגיע לסוף. אבל אני מבטיחה שכשתגיעו לסוף, לא תרצו שהוא ייגמר...

ממולץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
מלאכים באפלה

מלאכים באפלה

בקה פיצפטריק

חוות הדעת שלי לא הייתה נלהבת במיוחד מהספר הראשון. הוא היה כמו עוד ספר שאפשר להוסיף לרשימת הספרים שקראתי. ובכול זאת, הוא היה ספר מקסים, מרקתק וגאוני.

כשקראתי את התקציר של הספר השני, חשבתי לעצמי "נו באמת, זה כול כך צפוי שבטח פאץ' הוא לא כזה טוב בתור חבר, או שבטח כול הספר הם בכלל לא היו יחד ושעוד תעולומה תצוץ לה ככה משום מקום" וממש התאכזבתי, אבל קראתי כי חברה שלי (למרות שהיא קראה את הספר אחרי) אמרה לי שיש משהו בספר הזה. היא אמרה לי שיש בו את הדבר הזה שגורם לספרים להיות יחודיים. את הדבר הזה, שגורם לספרים לקבל אופי משלהם...

לא כול כך הבנתי על מה היא מדברת למען האמת... אבל כשקראתי את הספר, הבנתי למה הוא כול כך עיצבן אותי. הבנתי שבדיוק כזה רעיון היה לי לפני שהספר תורגם לעברית (לאחר שחיפשתי דברים ישנים במחשב ומצאתי בתיקייה נידחת את העמוד הבודד שכול כך הזכיר את הסיפור של נורה ופאץ'). פחות או יותר אותו הרעיון העלילתי רק בלי המלאכים ווהנפילים וכול אלו. והתרגזתי כשהבנתי שהרעיון הזה בעצם "מועתק" מהמוח שלי.

וויתרתי על הרעיון לכתוב משהו שקשור בזה, כי הכתיבה של הספר הייתה כול כך מושלמת שלא הייתי יכולה לבקש סופרת טובה יותר שתכתוב את הספר הזה.
אני גאה בספר הזה כאילו היה שלי, ואני אוהבת כול מילה ומילה שנכתבה בו.
עם הייתי כותבת את הספר הזה, הייתי כותבת אותו בדיוק כמו בקה. ובקה הצליחה לעשות את הספר הזה כהדבר המושלם מבחינתי ואני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעשות את זה טוב ממנה.

אני לא ישקר, זה לא הספר the best שקראתי בחיי, היו יותר טובים והיו יותר מרגשים, אבל בדיוק בתקופה הזאת של החיים שלי הוא הגיע מצויין, כאילו מישהו ידע שבדיוק ככה מתנהלים החיים שלי -כמו של נורה-.
טוב, לא רודפים אחרי אנשים שרוצים להרוג אותי, אבל הבעיות זוגיות שלה עודדו אותי לחשוב שלא רק אני אוהבת לעקוב אחרי אדם שאני אוהבת גם אחרי שאני בעצמי ניתקתי ממנו את הקשר.

הספר נגע בנקודה חשובה בחיים שלי, ורק בזכות זה אני נותנת לו 5 כוכבים ולא 4... אנשים צריכים להיכנס עמוק יותר ויותר לתוך נקודות ציון חשובות של הספר, שגם עם רמת הקיטשיות ניראית להם גדולה מדי, לפעמים יש שם גם מסרים חשובים ודברים שאפשר ללמוד ולקחת לחיים.
אני יחכה בקוצר רוח לספר השלישי, והכתיבה גאונית, הרעיון גאוני ואין כמו הכתיבה ההומוריסטית של בקה.

במילים אחרות: שווה קריאה! מי שעוד לא קרא- מה אתם עוד עושים פה?!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)

ביקורות נוספות על "מנעול ומפתח"

מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

ספר טוב, בהחלט, כיף לקרוא, קל להתחבר לדמיות
כן, יש דברים צופיים, כן, יש מקומות שאפשר פה ושם קצת לקצר או לדייק, או להגביר ווליום, או להוריד מינון של הפי הנד.
אז מה.
לי היה כיף לקרוא, וזה מה שחשוב.

לפני שנה•
★★★★★
•מירי הופמן
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

זה אחד מהספרים האלה, שכשאתה קורא אותם אתה חושב על מיליון דברים שונים, וכשאתה בא מול הדף (או המקלדת), כדי לשפוך אותם, אין לך מושג מה לכתוב, או מה יבוא קודם.
כלומר, יש ספרים, ויש ספרים. יש מעט ספרים שגורמים לך להרגיש משהו בחזה. רובם מדדים וגורמים לך לרגשות קלים. אבל אלה שבאמת משנים משהו? הגדרתי כבר ארבעה סוגים, באחת מהביקורות הקודמות שלי. אני חושבת שמתוכם, מנעול ומפתח הוא פשוט מהספרים שנכנסים לך ללב ולא מתכננים לעזוב בזמן הקרוב.

יש הרבה דברים שיכולים לעמוד בין הספר הזה לחמישה כוכבים. החל בהתחלה הצולעת שלו וכלה ב - הו, אין לי מושג איזה עוד חיסרון יש לו. אני חושבת שאני תקועה באופוריה קלה אחרי הספר הזה, ולא ממש רואה את החסרונות שלו כמו שצריך. אולי יש לזה קשר סמוי שהתחלתי לקרוא אותו ברצינות אתמול בשתיים בלילה והמשכתי לקרוא אותו שעתיים אחרי שהראייה שלי התחילה לגרום לכאבי ראש.
בכל מקרה, לנקודה, הסיבה שהוא קיבל את כל הכוכבים הייתה בדיוק הסיבה שבגללה הייתי צריכה להכריח את עצמי ללכת לישון - הוא סוחף. ובניגוד להרבה ספרי נוער סוחפים ומעצבנים, הוא סוחף בצדק.

יש שתי צורות של סופרים, או כותבים בכלל, לפרש סיטואציות קשות, בין אם זה אונס, הורה נוטש, בריונות, אלימות במשפחה, וכו' (לא הכל מהרשימה מתקיים בספר הזה). בניגוד לסיפור פייסבוק שקראתי ("אומייגאד-אבא-שלי-הרביץ-לי-מה-אני-עושה-עכשיו-הוא-נכנס-לכלא-וואו-עכשיו-חבר-שלי-רוצה-לאנוס-אותי-ועכשיו-אבא-השתחרר-והוא-רוצה-לחטוף-אותי-מה-אני-עושה-הא-חטף-את-הכלבה-שלי-אומייגאדוש-הצילו" [כן. גם אני בשוק ששרדתי עד לנקודה כל כך... כן...]), אז, בניגוד לסיפור, אני חייבת לומר, שפה זה נעשה נפלא, וזאת הצורה השנייה.
כי הטראומה הזאת, הדבר הזה, לא מרפה מהדמות לכל אורך הספר. זה השאיר בה חותם, והיא מתנהגת בהתאם לו. ואני אוהבת את זה, כי זה הדבר היחיד שהופך דמויות לאנושיות, ופה הוא מעולה; הפגמים שלהן. הכאב שלהן והעבר שלהן, והשריטות, וכל הדברים הקטנים האלה שיכולים לשנות אדם מהקצה אל הקצה. שלא נדבר על דמות.
אולי הסיבה שאהבתי את הספר הזה כל כך הייתה שאני מבינה את הדמויות, וחולקת חלק אדיר בהשקפות העולם שלהן. זה לגמרי אפשרי. אבל - אני חושבת שזה מה שיפה כל כך בספר הזה. שהוא מבין אותי וקורא אותי על הדף. לא, אף אחד מההורים שלי לא נטש אותי, או הרביץ לי, או חזר שיכור בלילה. אבל הספר הזה מבין אותי והדמויות מבינות אותי.
אני חושבת שאין הרגשה יפה יותר מזה; הדמויות של הספר הזה מבינות אותי. זה דבר שהופך ספר למיוחד. זה דבר שגורם לך להרגיש שבמובן מסוים, הספר הזה שלך. לא ממובן של "אני כתבתי אותו" - אין לי מושג איך להסביר את זה, אז אל תצחקו אם זה יהפוך למביך מידי - יותר במובן של "הוא פה, הוא שלי", כמו סוג של חבר טוב. כן. אני חושבת שיש ספרים שיכולים להפוך לחברים טובים שלך. אני חושבת שהספר הזה הפך לחבר שלי.

אפשר לומר שאהבתי כמעט כל דבר בספר הזה; הכתיבה המופלאה שפשוט גררה אותי לתוך הספר. גררתי את הקריאה שלו במשך כמה שבועות כי ההתחלה הייתה משעממת, ואז הגעתי למצב שהמחשב נכבה והיה משעמם, ומן הסתם, קראתי כדי להעביר את הזמן, ואז - דף וחצי ופתאום אני בפנים. ההפיכה הדרסטית הזאת היא אחד מהדברים שאני שמחה שקרו. למרות שאני לא מרוצה מהזמן שבו הם קרו, אני צריכה לקום מחר באחת עשרה ובגלל הספר הזה נשארתי ערה עד חמש וחצי לפנות בוקר והתעוררתי בשתיים וחצי, ועדיין הייתי צריכה להכריח את עצמי להוריד אותו מהיד, כי לא סיימתי אותו.
ואז כתבתי הודעת ווטסאפ עצבנית לג'ן, בה כתבתי שאני כועסת עליה שהיא המליצה לי לקרוא את הספר הזה כי אני באמצע ואני עצובה ואני צריכה ללכת לישון ושזאת אשמתה שאני ערה ושזה לא פייר כי אני רוצה עוד אבל צריכה לישון. ושהלוואי שתתעורר בגלל ההודעה.
היא לא התעוררה.
אבל היא כתבה לי משהו שאני לא אשכח בזמן הקרוב; "אל תקראי ספרים מדהימים לפני השינה."
היא יכלה לומר את זה קודם.

אחרי שסגרנו את החלק של הכתיבה, החלק של הדמויות דורש שיתמקדו בו שוב פעם.
אז ככה. אני אשווה את הספר הזה לספר נוער כי הוא נראה כמו ספר נוער. אכן.
אז.
לספרי נוער יש נטייה להפוך את כל דמויות המשנה לדמויות פלקט, והדמות הראשית זוהרת מעליהן. אבל יש משהו מאוד יפה בזה שהיא חברה של גאונת מתמטיקה שמשאירה אותה בצללים בנושא הזה, ושילד בן שתיים עשרה שלומד בכיתה י"ב מכין אותה למבחנים לקראת האוניברסיטה.
במתמטיקה.
כן. אני יודעת.
חוץ מזה, לא, כל העולם לא מסתובב סביבה. ולא כל שתי דקות אומרים לה "אווו את מסכנה", "אווו רחמים" (לא אמרו אף אחת מהמילים האלה בספר הזה. זה היה מדהים). והיא לא הדמות היחידה בספר הזה עם חיים דפוקים.
ולכל דמות יש את השריטה הקטנה שלה, וכולן מספרות סיפור שונה וביחד הופכות את הספר למעולה. ולא, אני לא אתמקד באף דמות ספציפית (למרות שכרגע התמקדתי בדמות הראשית, אבל לא משנה), כי אז אני אשכח כמה דמויות וארגיש רע על זה, כי אני באמת אוהבת את כל הדמויות בספר הזה.

בכל מקרה, הסופרת בחרה נושא חזק, והיא ביצעה אותו מעולה. לפחות לפי מה שאני חושבת D:
אני חושבת שלא כל האנשים יאהבו אותו, ולא כולם יחשבו שהוא מעולה, ויותר קשה, גם מאלה שיאהבו אותו, אולי הם לא יחשבו, כמוני, שהוא "הספר שלהם".
אבל אני חושבת שאיהנה מהפריבילגיה שיש לי על הספר הזה D: כי הוא שלי.

נ.ב -
הצילו.
איפה לעזאזל אני אמורה לשים אותו על המדפים. כלומר. אני מסדרת לפי סדר הספרים שאהבתי, הוא לא הכי טוב שקראתי, אבל כל כך אהבתי אותו. מה אני עושהT_T

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

כשאימא של רובי נעלמה לפתע ביום בהיר,נותרה רובי לבדה
ממתינה לאימא ימים ולילות בתקווה שאימא תשוב.
אחותה של רובי מופיעה אחרי עשר שנים ולוקחת אתה אליה.
רובי מחליטה לברוח מבית אחותה באותו לילה,אבל תוכניתה משתבשת.
ספר יפה מומלץ לבני נוער בגיל המעבר.
נותן הרבה כוח להצלחה בחיים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

לאחרונה יש די הרבה סופרים (בעיקר סופרות, יש לציין) שכותבים ספרות נוער כזו הקוסמת לבני נוער - וגם למבוגרים. אפשר להזכיר את רולינס שכתבה את הארי פוטר הבלתי נשכח, סטפני מאייר וסדרת דמדומים, סוזאן קולינס ומשחקי הרעב ועוד. אני מחבבת מאד ספרי נוער: במיטבם הם מביאים רעיונות פשוטים מאד קריאים ומאד מושכים. ספר נוער צריך לעסוק בהתלבטויות של גיל הנעורים (אהבה, לימודים, אהבה, השתלבות בחברה, אהבה...) בדרך כלל על דמויותיו להיות מאד ברורות: שחור או לבן, רצוי מעט גווני ביניים.

הספר הזה הוא ספר נוער לפי כל ההגדרות: הוא עוסק בחיי נערה כמעט בת 18, שהיתה לה ילדות מסובכת, בה ננטשה – לדעתה – על ידי כל מי שסמכה עליו, והיא מוצאת את עצמה בלית ברירה מתגוררת אצל אחותה איתה לא התראתה עשר שנים, אחרי שאמה נעלמה וחרב רשויות הרווחה מרחפת מעל ראשה. היא צריכה ללמוד חוקים וכללים חדשים, להשתלב בבית ספר חדש ויוקרתי, ללמוד לתת אמון באחרים ולהפוך מילדה נטושה לנערה שהתנהגותה מקובלת חברתית.

הבעיה בספר הזה היא אמינות: הדמויות אינן מתקבלות על הדעת, הבנתה של הסופרת בנפש האדם אינה גבוהה, הסיפור מופרך ונראה כרתום להשקפת עולם ניו אייג'ית (תנו אמון!, הרשו לעצמכם להרגיש!, הסכימו לקבל ולתת!, תנו לאחר לעזור לכם!) ומטרתה מקדשת האמצעים איבדה את הסיפור בדרך.
הספר קריא מאד בני נוער כנראה ייהנו יותר – ואם יורשה לי להתנבא, בנות נוער ייהנו יותר מבני נוער. מסריו של הספר מקובלים והוא אינו מציב דילמות קשות בפני הקורא. ומבוגרים? חבל אבל נראה לי שכדאי להם לחפש ספר אחר לקריאה, גם באוגוסט הלוהט...



תודה לאתר "אנשי הספר" שהעביר לי את הספר הזה.
http://peopleofthebook.co.il/

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

את הספרים שאני קוראת, אני מחלקת לקטגוריות. די שגרתיות, למען האמת:
ספרים שאף פעם לא יימאס לי מהם; ספרים שקראתי פעם אחת וזה הספיק; ספרים שצריך להחביא מאח שלי, אחרת הוא יהרוס אותם; ספרים שאני רוצה לקרוא שוב אבל אח שלי כבר הרס; ספרים שצריך לאכול משהו מתוק ולהתכרבל בפוף כשקוראים אותם; ספרים שאני מתכוונת להשמיץ בסימנייה ואף פעם לא יוצא לי; ספרים שצריך להחביא, כי אם ההורים שלי ידעו שקראתי אותם הם יהרגו אותי; ספרים שאקרא שוב רק אם ממש ישעמם לי; ספרים שאני קוראת כדי לברוח.

הספר "מנעול ומפתח", משום מה, לא נכנס לאף אחת מהקטגוריות שלי. ואני דווקא חשבתי שהן מאוד כלליות.
[אולי הוא נכנס בקטגוריה של "לאכול משהו מתוק", אבל אני יכולה להכניס כל ספר לקטגוריה הזאת בשביל התירוץ.]

חוץ מהעיצוב המקורי שלו, גם הספר עצמו מקורי. העלילה שלו קשורה להתבגרות, אבל בצורה הכי הפוכה מכל מה שחשבתם. זה לא פנטזיה, אבל גם לא ממש ריאליסטי. יש פה סיפור אהבה, אבל בחיים לא שמעתם סיפור כזה. יש פה סיפור של משפחה הרוסה ומשתקמת- אבל הרוסה באמת, בלי כל הקטע הנדוש של אבא-מכה-אלכוהוליסט-מובטל-ברחתי-מהבית-עישנתי-סמים-לקחו- אותי-למקלט-נוער-בסיכון-ומצאתי-חברה. ממש לא. זה ספר מיוחד.

רובי, הדמות הראשית, היא דמות טובה אבל מאוד לא מובנת. בהתחלה זה נראה שהיא סתם הייתה עם אמא נוטשת, מוזרה ואלכוהוליסטית ושהיא לא רוצה להיות תלויה באף אחד. אבל אחרי זה מתברר שהיא בעצם כן באה ממקום עני ומסוכן- היא מעשנת, גם סמים, ושותה, ונראה שהיא באה מעולם כזה, שלומדים עם השנים באופן טבעי איך להסתיר שאתה שיכור או מסומם.
למרות הכול, היא כן שונה מכל השאר. אין לי מושג איך להסביר במה. אולי בזה שהיא לא ניצלה את כל הכסף של אחותה, אלא רצתה להיות עצמאית ולא הסכימה לקבל כלום. אולי בגלל שהיא לא מרחמת על עצמה, רק כועסת על אלה שנטשו אותה שוב ושוב. אולי בגלל שלמרות הכול, היא כן מחפשת בית ומשפחה וחברים, רק קצת קשה לה להודות בזה שכמו כולם היא רוצה להשתלב.

הספר כתוב בצורה פשוטה ולא מתחכמת, בלי משפטים-כאילו-חכמים ובלי מסקנות "מבריקות" של רובי, שזה דבר ממש מעצבן בספרים אחרים, בעיקר אם המשפטים לא באמת חכמים אלא רק נשמעים ככה.
סך הכול, רובי מנסה להיות נורמלית, ולא מרדנית או מיוחדת או משהו, אבל כן שומרת על האופי האמיתי שלה. היא לא איזו דמות שמחוללת מהפכות, אבל היא מצליחה לרגש ולעורר הזדהות בכל דבר- אם היא כועסת על אחותה שנטשה אותה, ואם היא מתקשה במתמטיקה.

זה ספר שמתאר מציאות קשה מאוד ומספר, בעצם, שבכל מקום תמצא את הכאב והשיגעון- אם זו אישה שמכורה לקפה ופוחדת שחבר יפגע בקריירה שלה, ואם זה אבא מיליונר עם התקפי זעם שמכה את הבן שלו על כל שטות. אבל הוא לא מייאש או מדכא, הוא דווקא מעורר תקווה.

אוקיי, לואיזיאנה, מה הפרנציפ?
שכל ספר יכול להיכנס לקטגוריה של "לאכול משהו מתוק"?
לא! היה לך משפט סיום ממש חכם!
אה, כן- אל תשמרו חפיסת שוקולד במילוי נוגט אם בסוף אתם מחסלים חצי ממנה בשבת ב-12 בלילה.
לואיז! תגיעי לעיקר!
אוף, די לחפור! בסדר, בסדר: משפט הסיום- אל תתנו לאמא שלכם לדעת שקראתם את "משחקי הרעב" ולתת לה לקרוא. היא תהרוג אתכם.
לואיזיאנה! את סוטה מהנושא! דיברנו על ספר אחר!
כן, נכון..אוף, חפרתם! רק רציתי לציין כמה נקודות חשובות!
אבל יש נקודה חשובה יותר!
טוב, נו...מה שרציתי לומר:

אז הספר קצת מבלבל, אבל עדיין ממש יפה וכתוב מעולה. אני ממליצה לכאלה שצריכים להשתחרר מהעבר שלהם, ולכאלה שמחפשים את העתיד. או גם וגם.

ומה אם כאלה שלא מגיעים לעיקר אף פעם?
אח, תסתמי!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לואיזיאנה מנטש
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

השאלתי את הספר הזה בטעות מהספרייה, ולא שמתי לב שהוא מיועד לבני נוער. אין לי בעיה לקרוא ספרים לנוער, ואפילו ספרי ילדים, אך הספר הזה פשוט משעמם. הוא לא מתקדם ומתפתח לשום מקום. הוא מתחיל בצורה מעניינת ובציפייה לגלות משהו סודי ואפל, אך מהר מאוד הוא נתקע. גם הסוף שלו צפוי למדי. שתיים מהדמויות שמתוארות בו (ג'ימי- בעלה של קורה, ונייט- הבחור שהגיבורה מתאהבת בו) הן כ"כ מושלמות באופי ובהתנהגות שלהן, עד שזה פשוט לא מציאותי ולא אמין.

לפני 13 שנים•יסמין
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

ספוילרים
אוקיי,
אז הייתי ממש לחוצה כשהזמנתי את הספר הזה כי הוא היה נראה לי מאוד קיצ'י כזה סיפור רומנטי נדוש שיש בכל ספר שני.
אבל אז כשהתחלתי לקרוא כל כך התחברתי וואו, קיבלתי את הבחורה ה"bad ass" שהייתי צריכה באותו הרגע.
אני כל כך אהבתי את הדמות וכמה שהיא ניסתה לשרוד בעצמה ואז להישאר קשוחה במהלך כל מה שקורה לה וכמה שיותר מהר לעוף מהבית של אחותה ולבסוף היא נפתחה והפכה לבן אדם אחר אבל כן נשארה מי שהיא אני כן חושבת שהסיפור טיפה נדוש אבל כל כך אהבתי!
בין אם זה החלקים שלה ושל נייט (שהתברר כלא כל כך מושלם כמו שזה היה נראה מבחוץ) או אוליביה שהפכה לחברה הכי טובה שלה ולאט לאט שתי הדמויות נפתחו ביחד,
או אפילו ג'ימי שגרר אותה להסתובב בשכונה עם תחפושת חג המולד משפחתית (ג'ימי יא סוכריה על מקל ענקית מאיפה האומץ).
הסמים השתייה והבחור המבוגר שבגד בה עם החברה הכי טובה שלה כל זה החולפו ובכל זאת עדיין מצאתי בה משהו קשוח גם בלי כל זה קיצר אהבתי תעשו לעצמכם טובה ענקית ותקראו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•shirel_p14
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

"רובי גרה לבדה בבית הצהוב כבר כמה חודשים ומבינה שהפעם אמא שלה לא תחזור.
חייה עומדים להשתנות. היא עוברת לגור אצל אחותה הגדולה והעשירה ועתיד חדש
נפתח לפניה. עכשיו יש לה חדר משלה בבית מרווח ויפה, היא לומדת בבית ספר
פרטי ומתחברת עם נייט, הנער המקסים שגר ממול.
אבל רובי, שרגילה לסמוך רק על עצמה, מסרבת לתת אמון באנשים שמבקשים להתקרב אליה." מתוך התקציר.
...
חיפשתי בחנות מתנה לחברה. תוך כדי החיפוש ראיתי את הספר הזה, שמעתי עליו הרבה. בסוף החלטתי לקחת אותו לעצמי.
העלילה בספר נבנת לאט לאט, וזה דבר שאני אוהבת בספרים. קל להזדהות עם הגיבורים (או הגיבורה) ומבינים הכל כמו שצריך.
לפעמיים שיטה זו יוצרת בעיות של שיעמום, וזה מה שלא קרה בספר הזה. אפילו ההתחלה מענינת! כמה שאין בה מתח.
באיזה שהוא שלב אתה מתחיל להיתאיש, איפה המתח?
ואז הוא מופיע! בול במקום הנכון.
בכלל הכתיבה יפה, הדמיות מדהימות והספר מותח!
הרגשתי שמשהו בסוף איכזב אותי, לא יודעת מה. אולי נייט? אולי רובי? או אולי הסוף?
לא יודעת מה זה.
לסיכום, ספר נחמד ויפה! מומלץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נטע
מנעול ומפתח

מנעול ומפתח

שרה דסן

הטעות הכי גדולה שיכולתם לעשות היא לתייג את הספר הזה בקטגוריית "ספרי נוער"
אז יש לכם את הבחורה, יש לכם את הבחור...אבל לא תמצאו כאן סיפור אהבה חלול.
יותר מזה יש לכם סיפור על איך משפחה, הורים, חברים והאנשים שסובבים אותנו משפיעים על החיים שלנו הם יכולים להפוך אותם לטובים יותר הם יכולים להפוך אותם לגרועים הרבה יותר

זה לא ספר לנוער. הבנתי את זה כשדווקא אמא שלי היא זאת שהמליצה לי עליו.זה ספר לקבל פרספקטיבה חדשה.

תהנו ממנו :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Anastacia
3.0
3.0
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“הספר נחמד אהבתי אותו, הוא לא ספר מותח שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים אבל עדיין היה כיף ונחמד לקרא”

20/27
ביקורות על מנעול ומפתח
הבאה
גגנגג
לפני 10 שנים

“הספר בהחלט מושך את הקורא ומעניין, אולם לפי דעתי הוא עוסק בנושא מאוד רגיל ומדובר, ובהחלט לא מקורי או”