ספינות טרופותאקירה יושימורה15אתחיל בזה שזהו אחד מהספרים המדהימים/המשפיעים שקראתי. אינני יודעת מה השפיע עלי יותר. מה טלטל את נימי נפשי ומה השאיר חותם עמוק בליבי.... אני חושבת שכל הספר , מתחילתו ועד סופו עשה זאת. אני חושבת שמה שתרם לספר הזה להיותו אחד הספרים הטובים היא הכתיבה המרוחקת של אקירה יושימורה, כתיבה אוביקטיבית ונטולת רגשות , נטולת נקיטת עמדה, נטולת ביקורת. בנוסף, החיים הקשים של אנשי הכפר, ההתמודדויות עם פגעי החיים ועם הרצון לחיות ככ נוגעים ללב ככ עדינים בשבריריותם... אינני יודעת מה אכזרי יותר. הרצון של בני הכפר לבוא או פונה סמה, או למרות שקבלו לידיהם בני הכפר בגד משומש, נגוע במחלה שמחו שמחה אמיתית, התרגשו כילדים והסתפקו בזה. במהלך הקריאה שכחתי לרגע שילד בן 9 מספר את הדברים, הבגרות שלו, הרגישות שלו, קנו את ליבי ומוחי הייתי שבויה בו. כשנזכרתי הסתכלתי בבני, בן 8 וחצי, שהתנהלות חייו שונים ככ מחייו של איסאקו, ששמחה ועצב היו שזורים זה בזה. שמחתי שחייו קלים יותר, מלאים באהבה ורגישות. שמחתי שהוא בטח לא צריך לדאוג לבני משפחתו שמא ימותו מרעב. נעצבתי כי חייו המלאים כל טוב, לא מוערכים מספיק, כי הוא רגיל לקבל הרבה דברים. כי לפעמים הפשטות מופלאה.. נהניתי מאוד. ממליצה באהבה...
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס13סגרתי את הספר ונשארתי עם תחושה כואבת וקשה... הרהרתי על רוזה - הנערה מברלין. הרהרתי על ילדי ה ״קינדרטרנספורט״ שנשלחו ללא קרובי משפחה ללונדון כשהמטרה היא להציל אותם. עצוב. כואב. מעטים ניצלו. רבים מתו. הספר כתוב בצורה טובה בעיני. מרתק, אמין, מרגש. כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי , עוד ספר על הנושא הכואב. האם ידמה לאחרים? להפתעתי, הוא נגע בצורה אחרת בנושא. הוא הצליח לרתק אותי, ללמד אותי, והחשוב , לרגש אותי. ממליצה מאוד.
הנסיך הקטן - מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)10הנסיך הקטן- ספר נצחי. חוגג 70 שנה ותקף ורלוונטי כאילו נכתב אתמול. כמובטח , על גבי הכריכה כתוב ״בעל תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה״. קניתי את הספר לילדיי, שיספגו קצת ספרות אחרת.... ואני מצאתי את עצמי קוראת בו שוב, מקריאה לקטן ונותנת לגדול לקרוא. בכל קריאה ישנן תובנות חדשות נוספות. הדיכוי של המבוגרים לדברים רוחניים כמו ציור, הריצה אחר הדברים הגדולים והתעלמות מהדברים הקטנים החשובים באמת. אי ראיית המבוגרים את היופי וההנאה מרגעים קטנים, ממחוות קטנות... ועוד ועוד. מדהים ומומלץ מאוד !!!
שמי מספר ארבעטינג-שינג יה13״מהפיכה תרבותית״ - צמד מילים שלא מסתדר לי. אוקסימורון ממש. היכולה להיות מהפיכה תרבותית? ניתן להפוך את התרבות על פיה? ניתן למחוק את התרבות וליצור חדשה? הרי תרבות מתבססת על שכבות, על עברו של עם. עד כה, לא נתקלתי לצערי בהפיכה תרבותית חיובית. בכל אותן מהפיכות ראיתי רק צער, הרג, אובדן וכאב לב של אותם אנשים, של אותו עם. טינג שינג יה מספרת על חייה כבת עשרה בזמן המהפכה התרבותית בסין בשנות ה 70. בגלל המהפכה זכתה טינג שינג לחיי עוני, לחיי עבודה בחוות אסירים רחוק מביתה. בגלל המהפכה זכתה מספר 4 (רביעית מהאחים במשפחה) בשיעור של השפלה, חוסר נאמנות, בדידות ואבסורדיות. אבסורדיות כי מה שהיללו אתמול כבר לא רלוונטי היום. אבסורדיות כי ״נאה דורש נאה מקיים״ לא היה קיים בהתנהלות של המנהיגים בסין. מה שאנשים נאסרו עליו ונענשו היה מקובל בהתנהלות של המנהיגים. של האחראים. של השומרים. כאבתי מאוד על חייה של טינג שינג ועל חיי הסינים. הבנתי שצדק לא קיים. (נכון יותר להגיד שצדק לא קיים גם שם) ניסיתי להבין מה מטרת אותה מהפכה? הרי לבטל מעמדות לא ניתן. תמיד ישנה היררכיה כזו או אחרת. תמיד יהיו מקורבים יותר ומקרובים פחות. חוץ מכאב, הרג והרס לא יצא שום דבר מאותה מהפכה. בזמן הקריאה חשבתי על המהפכה בסוריה. מי משלם בסוף את המחיר עבור חילופי השלטון? העם הפשוט הנושא בעול. עצוב...
אהבת שאולאלי עמיר13היה לי חבר בעבר הרחוק, סמך טית (ספרדי טהור לפי מילון הסלנג. יהודים שחיו בארץ ישראל מאות שנים). ממוצא עירקי היה. ירושלמי. דרכו הכרתי את ״התרבות הירושלמית״ את המאכלים, מחנה יהודה,את היהדות וחיי המשפחה של הזמן ההוא, הרחוק, של שנות קום המדינה. הוא הכיר לי את רחובותיה של ירושלים, את מקומות המחבוא שילידי העיר מכירים. אלי עמיר החזיר אותי לירושלים של אז... לחיים בארץ ישראל של שנות ה 60-70. אל הציונות ואל אהבת הארץ ללא מרכאות וללא אירוניה. התרגשתי לא פעם אחת. התרגשתי מהאהבה הצעירה והתמימה. התרגשתי מהכבוד והאהבה שרכשו לארץ ישראל הצעירה. התרגשתי מהיחס והכבוד שנתנו למשפחה, לחברים ולמדינה. הדברים מתוארים בפשטות וללא ציניות . אהבה אמיתית. אהבה אמיתית לחברה, לחברים, למשפחה ולארץ ישראל. עמיר, משכיל לשזור את המצב הישראלי פלשתיני מרגע הכיבוש ועד לרגע שנצטרך לוותר על הרעיון של ישראל השלמה תמורת אי מלחמה. היופי, שאין הוא מוותר על הציונות ואהבת הארץ לצד השלמה שישראל תיהיה שלמה גם ללא חלק מאדמתה. לכל מי שרוצה לחוות את ישראל של פעם, לכל מי שחסר לו משהו בישראל של היום. להכיר את מלח הארץ וגיבורי הדור שעליהם גדלנו. ממליצה בחום לקרוא. פשוט תענוג.
שחף שחוררינת קליין30כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה. שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית. עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר. פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו באוטו״ . הורי הסתכלו עלי בתדהמה, אני, ילדה מנומסת שכזו מפגינה כעס על אנשים שלא עשו דבר. כן. כעסתי עליהם. כעסתי על כל העולים שעלו וקבלו הטבות בן רגע בעוד שהורי עבדו שנים וחסכו לרכב חדש. אני מודה כעסתי על המדינה. כעסתי על כולם. כן , ראייתי היתה צרה ואגואיסטית. באותם רגעים לא חשבתי על הקשיים של העולים החדשים, לא הבנתי את ההרגשה של לעזוב הכל ולעבור לארץ זרה. כעס ילדותי. אני יודעת ומודעת. לאחר התקרית המביכה, קלטתי מה בעצם עובר עליהם. לכמה דברים הם צריכים להסתגל. ב״שחף שחור״ החזירה אותי רינת קליין לאותם רגעים... (לא הכועסים (-: ) לחיפה, לבית ההורים, למראות הארץ ישראלים. לתחושות שליוו אותי לפני ואחרי ״התקרית״. שמחתי להיוודע לחיים שם, ברוסיה הרחוקה והקרה. נהניתי מאוד מהספר. מהמתח השזור בו, מהאנושיות ומהמשפחתיות ששוב הוכיחה שאין לה תחליף. צחקתי על סבתא רוזה, הערצתי את מארק וכאבתי על סשה. כבר כתבתי שאהבתי ..?
והיום איננו כלהצ'ינגיס אייטמטוב24במה אתחיל? קראתי את הספר המדהים והמיוחד בזה. קראתי את הביקורות והתשבחות של הקוראים. הזדהיתי עם מה שכתבו, הרגישו, חשבו על הספר. אז כן. זה ספר מיוחד מאוד. מעטים הספרים שאני אוכל לכנותם ״מיוחד״. יש בו ככ הרבה... ככ הרבה נושאים הספר מעלה. ככ הרבה מחשבות הוא פותח. אייטמטוב סופר גדול. קראתי גם את נמר השלג שלו. יחד עימו חייבים לציין את המתרגמים לעברית שעשו עבודה נהדרת. השתמשו במילים ובשפה שהאוזן אינה רגילה לה, אך מתאימה להפליא לתקופה. 3 ציטוטים משכו את תשומת ליבי. 1) ״ כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט״.... כמה ממצה המשפט הזה. נחייה חיים שלמים, נחווה חוויות, קשיים ושמחות. נעשה דברים, ניצור וניבנה. כמה מעט... 2) ״אם לא נלך בוודאי לא יקבלו. אבל אם נדרוש יקבלו. ועל כל פנים המנהל הגדול בכבודו ובעצמו יוכל לצאת אלינו. הרי הוא לא הר שלא זז ממקומו ״. איזו ראייה פשוטה ונכונה. אם לא נגיד/ נעשה לא יידעו. וגם האדם הבכיר ביותר בכל ארגון הרי הוא אדם... 3) ״יוצא שאתה חי רק בשביל התחת שלך עצמך. בדיוק כך. מה חשבת? לך זה פשוט - מי אתה? אפס מאופס. אבל אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לתחת שלנו עצמינו כדי שיהיה מתוק בפה״. מוכר מחיינו העכשוויים?? כמה מצער... הפכנו לחברה כזו. עם הציטוטים והתובנות האלו מקווה לעולם טוב יותר. אני אעשה את חלקי בעניין....
הדברים שאני רוצהגרגואר דלקור9ככ הרבה דברים אני רוצה... לו היו לי כמה מליונים... לו הייתי זוכה בלוטו אפילו בכמה מאות אלפי שקלים זמינים. הייתי משפצת את הבית ( מחליפה מטבח, אמבטיות , בונה אח בסלון לימי החורף הקרים), הייתי נוסעת לחו״ל. אמריקה, אפריקה. הייתי קונה בית (נדלן להשקעה ולילדים) הייתי שומרת קצת לימי הגיל השלישי... חשבתם מה אתם הייתם עושים? לזוסלין זה קרה. היא זכתה בלוטו וכמוני, גם לה היו רצונות. היו חלומות. ומה עכשיו? השינוי הגדול? בתחילה הצטייר כספר קליל, אך כשסיימתי אותו חשבתי לעצמי האם הדברים החשובים לנו בחיים זה נושא ״קליל״? הספר בעצם מדבר על הדברים שגורמים לנו אושר, על הדברים שאנחנו מעריכים. הוא בעצם קורא לנו לבחון מחדש את רשימת הדברים שאנחנו רוצים... באמת רוצים מהחיים. הספר הזה נפלא בעיני!! נקרא במהירות, מובן ופשוט ובעיקר מעורר מחשבה... והרי ספר המעורר מחשבה שווה שיהיה לו מקום ראוי על מדף הספרים.
איפה את, ברנדטמריה סמפל9נשארו לי עוד 5 עמודים. אני מפסיקה את הקריאה. מעיינת שוב בעמודים שקראתי. קוראת שוב את הכריכה האחורית. מהנהנת בראשי. אכן כל מה שהובטח לי , קויים. לא רוצה שהספר ייגמר. משהה לעוד כמה רגעים את קריאת הסיום של הספר. המערכה האחרונה. יש לי וידוי, לא הרגשתי כך כשהתחלתי לקרוא את הספר. עיינתי בו וראיתי שהוא כתוב בצורת מכתבים, מכתבים ומכתבים. התבאסתי, לא התחשק לי פורמט מוזר. עם הרגשה זו התחלתי את הקריאה בספר. ככל שהתקדמתי בקריאה נהניתי מאוד מבחירתה של סמפל בתצורה של מכתבים. למדתי על סיטואציה אחת מזוויות שונות. פשוט גאוני. זהו ספר שנון ומרגש על האופן שבו אנו חיים כיום. מריה סמפל שוחטת את כל הפרות הקדושות בחברה האמריקאית. היא יורדת על המשפחה האמריקאית המושלמת, הקהילה האמריקאית בשכונה, ההיי טק, קבוצות התמיכה הרבות והתרבות החומרית. הספר מרגש, מצחיק ומעורר מחשבה. אני מאוד נהניתי. ספר נהדר.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר36מתוך התקציר בגב הספר: "טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר". ומה אני חושב? טפשי וחוכמולוגי, מצחיק כמה שזה עצוב, רדוד כמו בצק שהעבירו עליו מערוך, ילדותי ואינפנטילי. וחוץ מהכל גם שוביניסטי בצורה מגעילה במיוחד. שלא תטעו, אין כאן שום חוכמה ושום פילוסופיית חיים ושום כלום. אפילו לא תובנות בעשר אגורות. גם סיפור אין כאן. אלא אם כן עלילה קלושה, שפה נמוכה, דמות ראשית מגעילה וריקנות אחת גדולה יכולים להיחשב ל"חוכמה" כלשהי. הרגיש לי כמו החלק הפנימי של בייגלה עגול - אוויר. ולא צח במיוחד. למען ההגינות אני חייב לציין שנטשתי אותו באמצע. ביי ביי בייגלה. ואני לא אשם. הכל בייגללו.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר2ספר חמוד, כתיבה קולחת, לא צריך לקרוא את אותה שורה עשר פעמים ומאד נהניתי לקרוא אותו. אמנם הגעתי רק עד עמוד 60, אבל זה בגלל שאני סובל מ-ADHD ואין לי סבלנות לקרוא ספרים עד הסוף. אהבתי את הנושא, גבר רווק שחי בתל אביב ומספר על חיי הדייטינג של העיר, וכמו שאמרתי, אהבתי גם את אופן הכתיבה שמאד זורם וקליל ולא מלאה.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר3קראתי את הספר לאחרונה, מתוך עניין בהפיכת ספרים לסרטים, ומאבקו של הייטנר להפחות את הספר הזה לסרט (באופן יזמי מאוד ומעורר הערכה). מדובר בכתיבה מלאת כישרון, במיוחד לספר ביכורים. אין ספק בכישרונו ומהר מאוד הקריאה מזמנת את המסקנה - שאין ספק שמדובר בספר ביכורים. נכתבו יומני רווקות רבים, והייטנר נכנס פה לקטגוריה באופן אלגנטי ומיוחד. הייתי מהמר שהוא לא קרא הרבה ספרים לפני שכתב את הספר הזה, כי הוא לא נכנס לשום תבנית. ספר קצבי ומעורר אמפתיה. ההומור שלו מחפה על הרבה מאוד בוסריות (שייתכן והתפוגגה בספרים הבאים) ובהחלט שגרם לי להזכר בשנות הרווקות לפני עידן הוואטסאפ והרשתות החברתיות. מעניין אותי לקרוא את אחד מספריו הבוגרים יותר.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר17"טוב זה באמת ספר קליל" אמרתי לעצמי בעודי שולפת אותו מהמדף. שמעתי כל כך הרבה על הספר הזה בכל מיני הזדמנויות כאלו ואחרות. ממדף הספרים שלי הוא נראה מרוט ועלוב כאילו עברה עליו טלטלת חיים. אני פותחת אותו והדף הראשון תלוש בצורה א-סימטרית ומכוערת. הספר לא שלי. הוא של בן הזוג. מיד גלגלי הקנאה מתחילים לעבוד. –בטח בת זוג אחרת נתנה לו עם הקדשה והוא תלש את זה כשנפרדו. –בטח הוא כתב לה שם משהו יפה עם שמות חיבה והיא שכחה את זה אצלו כשעזבה את הבית. –אולי רשמה לו עד כמה היא אוהבת וכשרבו התעצבן ותלש. "מה זה?", שאלתי. "למה העמוד הראשון נתלש?" והוא עצמו מרים את הראש מהמחשב, מסתכל עליי..."מה זה?, לא זוכר אין לי מושג. יש לי את הספר הזה שנים". נכנסתי לאינטרנט לבדוק את שנת ההוצאה. כי כאמור.. העמוד הראשון אינינו. 1998. שמעתי רבות על הספר בהקשרים כאלו ואחרים. הוא נחשב חלוצי בזמנו, גס וחסר מעצורים. האם "חכמת הבייגלה" יעבור את מבחן הזמן? האם גם היום הספר הזה הוא מה שנקרא: "אין, אחי.. חובה, חובה לקרוא!" אני מתלבטת ובכל זאת נותנת צ'אנס. העלילה עוקבת אחר חייו של סטודנט צעיר ותהפוכות הנפש שהוא עובר בעיר הגדולה. אחד מהדברים הבולטים ביותר בספר זו הכנות שלו. הוא כתוב בצורה פשוטה ויומיומית. אני קוראת והדברים נשמעים מוכרים. הוא עוסק בפרטים הקטנים של החיים: זוגיות, עבודה, חיפוש עצמי... בסיום אני יושבת וחושבת איך אני מגדירה בביקורת את מה שחשתי בעת הקריאה? מצד אחד התחברתי, מהצד השני גם לא. התרגשתי אבל לא מספיק. לא גיליתי את אמריקה אבל וואלה, גם לא תמיד צריך. החצי הראשון של הספר עבר עליי בעייפות בעוד החצי השני טס ואני בעקבותיו. אה- הא! לבסוף זה היכה בי: זהו ספר לאנשים שלא קוראים ספרים. אחד מאותם הספרים שמביאים כמתנת יום הולדת לבחור או בחורה צעירים. זהו ספר לבני נוער? הייתכן? פתאום מרגיש לי קצת שכן. זו הייתה הבעיה המרכזית שלי. הרגשתי שאני קוראת ספר נוער. מנסים להכניס אותי לעולם "המגניב" של המבוגרים אבל אני כבר שם. אני זה המבוגרים. השפה לא מרשימה אותי, ה"קוליות" לא קונה אותי. אני כבר אחרי זה. ובכל זאת.. המשכתי לקרוא. היה לי נחמד. לעיתים גם משעשע. לאחר הקריאה מאחורי הכריכה מופיע לו הציטוט המדויק: "טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר. זה הסופר, זה הספר, אלו החיים." אכן.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר8ספר תת רמה,פשוט דפוק! אני לא מבינה את הספרים האלה שכל שתי פיסקאות מדובר על סקס,זיונים,מציצות...(סליחה על המילים אבל זה המהות העיקרית של הספר האידיוטי הזה)...בהזדמנות הראשונה זרקתי אותו מהבית לידי חברה שלי ואמרתי לה :"תקראי את הספר כדי שתביני מזה ספרות גרועה". אולי הסופר חושב שזה ימשוך את הקורא הישראלי הממוצא לקרא אבל לדעתי זו טעות מרה. אנחנו קצת יותר אינטליגנטים מזה!
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר7היום בדרך הביתה,נזכרתי בספר 'חכמת הבייגלה',אחרי מספר חודשים שקראתי אותו. והחלטתי שזה פשוט פשע לא להקדיש עמוד בבלוג שלי לספר המדהים הזה. כמו לפני כל כתיבת ביקורת,נכנסתי לעמוד הביקורות בסימניה כדי לראות אם פספסתי משהו ויצאתי משם עם הרמת גבה קלה; "ספר רדוד.." "שפה נמוכה.." "חולני.." "בזבוז של זמן.." "מזעזע.." ועוד תגובות רבות בסגנון. כמובן שהיו שפע של תגובות מפרגנות,של אנשים שהצליחו להתחבר לספר כנראה במידה שאני התחברתי אליו,אבל התגובות הקיצוניות של אלה שלא התחברו הן אלה שיותר בלטו לי לעין. או שאולי החברה אשמה. לא יצא לי להתקל יותר מדי בספר שהוגדר כיצירת מופת,או סתם ספר טוב בלי שהוא יהיה כתוב בשפה שבספק אם המחבר עצמו מבין,ומלא מפה ועד להודעה חדשה במטאפורות ואנאלוגיות למיניהן. אף אחד לא העלה בדעתו שספר יכול להיות עמוק וענייני גם בלי לכלול את כל אלה? אני סבורה שחלק גדול מאלה שקראו את הספר ראו בחור,קצת ערס;חרמן ומתפלסף שמקלל יותר מדי ואולי אפילו קצת ילדותי. ואני? אני ראיתי בחור רגיש,אפילו קצת אינטליגנטי אם יורשה לי לציין שמדבר על הרגשות הכי עמוקים והכי חזקים של האדם בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית שיש. הפלא והפלא,רוב הספר מדבר על אהבה. אבל הוא לא מספר על העיניים שלה,שהן כמו שתי בריכות קריסטל צלולות,שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלטבוע בהם בכל פעם שמבטו פוגש בשלה. הוא פשוט אומר שהוא הבחורה היחידה שהוא רוצה לזיין. הבחור בספר חושף את הרגשות שלו בצורה הכי אמיתית שיש,בלי יותר מדי מטאפורות ובלי ללכת סחור סחור. אז אולי הוא קצת מתבלבל ומצליח גם לבלבל אותנו,ואולי הוא גם קצת חופר וקצת מצליח לעצבן אותנו על הדרך,כי הוא מדבר כאלה שטויות. אבל אם להיות כנה,התחברתי לספר הזה יותר מרוב הספרים שקראתי. צחקתי מכל האמירות הטיפשיות,בכיתי ביחד איתו בהלוויה של אבא של דקלה.. אבל בעיקר התמוגגתי; הספר מדבר על אהבה בצורה הכי פשוטה שיש. הכי דוגרי. בלי כינורות ובלי זיקוקים. פשוט כנה. אני סבורה שאם לא הייתי לוקחת כל כך הרבה זמן עם כתיבת הביקורת,היא הייתה יוצאת יותר מוצלחת. אבל נראה לי שאת המסר המרכזי שלי הצלחתי להעביר. באמת שיש משהו כל כך מקסים בפשטות של הספר הזה,שהוא אפילו קצת קשה לתיאור.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר6אפשר להסתכל על הכתיבה של אילן הייטנר בשתי דרכים: -מישהו שכותב כמו ילד ב15. -מישהו שמעביר את הפילוסופיית חיים שלו בדרך הכי פשוטה והכי אמיתי שיש כך שכל האחד,אפילו ילד בן 15, יוכל להבין אותה. אני כמובן שהחלטתי בדרך השנייה. למרות שאני מעדיף את "מלך החומוס..." אני חושב שהספר הזה מעולה ומעביר מלא חומר למחשבה בכל כך קצת עמודים. אני בן 20 ואני חושב שזהו ספר שאני אוכל להתחבר אליו יותר כאשר אני אגיע לגיל 30+-. בדרך כלל אני כותב תקציר קצר שמספר בגדול מאוד על הספר, אבל באמת שאין לי דרך לתאר לכם על מה הספר מדובר פשוט צריך לקרוא ולהבין. ממליץ!
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר6גאי נפגש עם ברבלונה ומתאהב בה מעל הראוש. גאי מרגיש שהלב שלו נכבש ,והסיטואציה הזואת מבהילה אותו. גאי מפחד להעביר לאהובתו את השליטה על ליבו לכן הוא מחליט,לחתוך את הקשר????!!!!!! כן כך מתברר שהאגו הגברי עובד. ספר מראה נקודת מבט של הגברים וכמה שהם יתכחשו לרגשות שלהם,וינסו לבנות מערכת יחסים דרך השכל,הלב שלהם בסוף ינצח וילכו בדרך האהב.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר5" אולי בגלל שאתה עוטף את המסר שלך בעטיפה אידיוטית, מצחיקה, מוגזמת, ואז מרגישים שיש 'משהו' במה שאתה אומר, למרות שזה נשמע שטויות. אולי אתה בדרך זו נותן לאנשים לחשוב על כל מיני רעיונות שלך, מבלי לעטוף את עצמיך בגלימה של אדם רציני, אחד כזה שתופס מעצמו חכם". " הספר תיאר את עצמו בצורה מושלמת; ישנם קצת זיוני שכל חסרי פואנטה אבל באותו זמן עם פואנטה מסויימת, ורוב הזמן זה מרגיש לי כמו השיחות שיש לי עם ידידים שלי שחושבים יותר מידי לעומק של הדברים ויוצא שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך פילוסופיות שונות שאחנחנו נתקלים בהן. הספר כן מעניין ואני חושבת שהוא כן פותח את הראייה לדברים שיש ביומיום שלנו. אבל אם להיות כנה הוא פשוט גורם לי לחשוש מהעתיד הקרב אחרי אחרי הצבא.
