• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

מאת נלסון דה-מיל

הביקורת של המילה הכתובה

תמונה של המילה הכתובה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

מאת נלסון דה-מיל

הביקורת של המילה הכתובה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של המילה הכתובה
הוצאה לאור:מעריב
שנת הוצאה:1991
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
יפעת
לפני 13 שנים

“אחד מהספרי מתח הטובים ביותר שקראתי מעולה לא לפספס!!!”

12/16
ביקורות על בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)
הבאה
This Mortal Coil
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר הריגול הטוב ביותר שקראתי. מותח בצורה בילתי רגילה. ספר שהרקע סביבו הסיפור רקום הוא מטריד ביותר וק”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

על פי רוב, אני לא נוהגת לבחור מכל שלל הספרים הקיימים בספריה את אלה שהשורש ר,צ,ח מתנוסס על כריכתם האחורית. (ובטח שלא על הקדמית..)
ובכל זאת, לקחתי את "בית הספר לקסם.." בגלל אחי היקר.
הוא מצא אותי יום אחד, די מזמן, יושבת ומתענגת על "הארי פוטר".
"עזבי אותך מבית ספר של קוסמים" הוא אמר בשנינות, "תחפשי יום אחד בספריה את בית הספר לקסם אישי".
אז חיפשתי, ומצאתי, וקראתי.
ואיך היה?
היה נחמד, רעיון גדול, ספר טוב.
ואני עדיין סולדת, למרות הכל, ממותחני רצח.
המסקנה המתבקשת?
אם אתה ממין זכר, הספר ככל הנראה יעשה לך טוב.
אם את בחורה, רק שתדעי, זה לא שהספר גרוע, אלא ש"בית הספר לקוסמים" המדובר של רולינג עדיין יותר טוב. אם למישהו היה ספק.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סתיו
סתיו
תמונה של יפעת
יפעת
2קוראים|גיל ממוצע42|100%נשים

על המבקרת

תמונה של המילה הכתובה

המילה הכתובה

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
66 ביקורות•222 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של המילה הכתובה
המילה הכתובה
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות66
לייקים שקיבלה222
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת29ספרות מקורית13מדע בדיוני ופנטזיה5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של המילה הכתובה

חיים קטנים

חיים קטנים

האניה ינגיהארה

מתוך איזו חיבה שיש לי לכריכות לא מרשימות- ההיתקלות הראשונה שלי בספר עוררה סקרנות. הרשום בכריכה האחורית רמז שזה שייך לסוג הספרים שאני מסוגלת לאהוב ( תנו לי בבקשה דמויות עמוקות, פצועות, מתמודדות, חינניות.  כאלה.) ועלעול בשני העמודים הראשונים כבר הוביל אותי לקנייה. עניין שלא מתרחש בכל יום.
אז קראתי.
הספר, שעוקב אחרי חייהם של ארבעה צעירים מבטיחים, קריא מאוד.  לא קשה לצלול לעולם של החבר'ה, להזדהות איתם בחיפוש אחר דירה, או אחר עבודה, או אחר משמעות. זה החיים יו נואו, כולנו שם. אבל החיים של ג'וד? צריך לדבר רגע על החיים של ג'וד. לא כולנו שם,  ואיזה מזל יש לנו. ג'וד-  למען האמת הדמות המרכזית בסיפור-  עבר חיים קשים. קשים כמו שהדמיון הכי פרוע שלכם מסוגל להגיע אליו:
תדמיינו באופן אקראי שלושה דברים מאוד טראגיים שיכולים לקרות במהלך חייו של בנאדם- בינגו. זה קרה לג'וד. בשיעורי תסריטאות קוראים לזה פתיון ליצירת הזדהות.
לי זה הרגיש כמו שימוש ציני ברגשות שלי. רציתי, באמת- אבל לא הצלחתי לחבב את ג'וד, אפילו לא קצת. רחמים? כן. אבל חיבה לא היתה שם.
כן חיבבתי את וילם, אבל גם הוא- טהור ויפה כמו מלאך, עורר בי עצבנות. וילם, שמבחינת הבחירות שלו הוא גיבור הסיפור- כי הוא ויתר על כל כך הרבה בחיים למען החברוּת שלו, לא הצליח להעביר בי את עומק המשמעות של הויתור שלו. הוא מעולם לא נתן לי, כקוראת, להרגיש שהוא חסר את הדברים עליהם הוא ויתר, כך שהבחירות אותן עשה בחייו איבדו את משמעותן.
עוד בסיפור: ג'יי.בּי, שממנו דווקא רציתי יותר. ומלקולם, אנמי לחלוטין. והרולד. ואיזה בחור יפה שהוא השטן בהתגלמותו.  נשים? הו לא. לא בעולם של האניה יאנגיהרה, אישה בעצמה. שלושים שנה (אם לא יותר) אנחנו עוקבים אחר חייהם של ארבעה חברים, מאז סיום לימודיהם בקולג' עד הסיום הטראגי שמתרחש אי שם על גבול גיל העמידה שלהם, ושום דמות נשית לא הצליחה להגיע לקדמת הבמה של הסיפור הזה. הן נמצאות פה ושם, בשורה השלישית אולי, באות ונעלמות, חסרות השפעה לחלוטין. וזה אולי חטא האמינות הכי גדול של הסיפור הזה,  שהיה עובר לי הרבה יותר חלק בגרון אם היו בו אישה או שתיים, או הרבה פחות עמודים. או גם וגם. כך אני מאמינה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

ארבע מאות העמודים הראשונים של "פרש הברונזה"- הם אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא: מלחמה, אהבה, עיר שעוד לא קראנו עליה בהרבה ספרים,גבר נאה ,בחורה מעוררת סימפתיה, רעב,חרדה, ייאוש. הטרגדיה במיטבה. בהחלט גרם לי לראות צד נוסף במלחמה האיומה ההיא. (ידעתם שמתוך שלושה מליון איש בלנינגרד של תחילת המלחמה נשארו רק שליש מהם בסופה?)

הטעות שלי הייתה שהמשכתי לקרוא משם והלאה, כי שם מגיע הטוויסט משבית- השמחה: באין מלחמה, לא נשארה אלא האהבה- ועוד איזו אהבה: היא מתוארת בספר לפרטי פרטים, גליונות על גבי גליונות של אירוטיקה מובחרת.משפילה ממש.

אני כבר לא אקרא את ספרי ההמשך- השוונג היה צריך להיעצר הרבה יותר מוקדם, והספר היה מקבל את הציון "מושלם" המגיע לו עבור תיאור זוועת המלחמה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
פונטנלה

פונטנלה

מאיר שלו

אז הנה לנו סיפור על משפחה- סבא, קשוח ומשוגע. סבתא, חמה ואוהבת. ארבע בנות מטורפות. שני נכדים. ושני נינים, חסרי תועלת.

זה כיף לקרוא סיפור על משפחה, בטח אם יש בו קצת נוף וקצת טמפלרים ברקע- אבל בואו נאמר את זה בכנות-
זה הרבה יותר מזה!
זהו אוסף של מוזרויות אנושיות שעוד לא פגשנו, של סיטואציות מרתקות, של משחקי מילים מעוררי התפעלות, של פרקים קטנים בהסטוריה ארצישראלית, של שמות חיבה משונים הנהגים כלאחר יד,של הגזמות קלות, חסרות בושה.

זה הספר הראשון של מאיר שלו שאי פעם פתחתי- ואני מוכרחה לחלוק את זה איתכם- האיש גאון,כתיבתו מעשה קסמים.היה טוב.

לפני 14 שנים•המילה הכתובה
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנונה שקנתה את ליבי. גם לתיאורי הדמויות והנופים אין חלק בזה. ובכל זאת, אני רוצה להכריז בזאת:
"הו!! זה היה ספר מצוין!"
תשמעו, זה ספר מצוין. יש בו מאה אחוז של סיפור טוב: יש בו ילדות קשה, ואחר כך בגרות לא קלה. יש בו ייאוש במינון הנכון ואהבה במינון הנכון ואנשים טובים במינון הנכון.
ויש בו- את זה אני הכי אוהבת- משהו חדש שלא ידעתי לפני כן, ועכשיו למדתי עליו.
שפת הפרחים הויקטוריאנית? - שמחתי להכיר.תודה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
אקדמיה לנסיכות

אקדמיה לנסיכות

שנון הייל

הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת!!
"אקדמיה לנסיכות" מבוסס על מתכון בטוח להצלחה מיידית- יש בו נסיך שהגיע לפרקו, יש בו חבורת נערות שמוכנות לעשות הכל כדי לזכות בו- ובבוא הנשף הגדול בסוף השנה, הוא יבחר לו מהן את אשתו לעתיד.
נשמע מוכר, לא?
רק שהספר הזה הוא קצת יותר פנטזי מסינדרלה, והרבה הרבה הרבה יותר חינני מתכנית ריאליטי.
הוא פשוט כיף.

לפני 14 שנים•המילה הכתובה
מען לא ידוע

מען לא ידוע

קרסמן טיילור

כבר קראתי ערימות של ספרים שמנסים להכניס את הקורא לאווירת התקופה ולהלך הרוח שבה. כולם הקדישו למאמץ הזה את מיטב הדפים העשויים ממיטב היערות. לא כולם היו בהרכח רעים, היו כאלה טובים מאוד אפילו- אבל ספר מדויק ותמציתי כזה, כולו בגודל של חוברת הסברה, שזורק אותך ככה לחרדה קיומית?? שמסביר לך, דרך חליפת מכתבים קצרה וקריאה, את השתלשלות חדירת הרעיון הנאצי למוחם של ההמונים שוחרי החופש והשלום? אין כאלה. ספר חשוב. תקראו אותו, זה אפילו לא לוקח זמן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
המעניק

המעניק

לויס לורי

"המעניק" הוא נבואת זעם קודרת במיוחד. ומתוארת בו חברה סוציאליסטית עד להחריד, קיבוצית עד אובדן האישיות, וקומוניסטית עד כדי אי הבנה שמשהו בה לא בסדר.
גיבור הספר שייך לאיזו מין קהילה, קומונה משגשגת, שבה, איך לא? כולם שווים, האחד חי למען הכלל, הכלל אמור לחיות למען האחד. ועוד מבחר קלישאות כאלה מימיו של סטאלין. אוטופיה של ממש.
אבל אז קורה משהו שגורם לו להבין שיש עולם אחר, ששוויון היא רק מילה של נאומים, ושממולץ מאוד, עם כל הכאב, לצאת משם- ובדחיפות.

וכל זה עוד כתוב בצורה שכל נער יכול להבין. יופי של ספר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
שלושה בבומל (מהדורת 1982)

שלושה בבומל (מהדורת 1982)

ג'רום ק. ג'רום

מתוך הנחה שהקורא ניגש לקריאת הספר לאחר "שלושה בסירה"- יש לי רק לומר- אין צורך לחשוש מאכזבות, תקראו אותו, ותקראו
בשמחה.

הפעם ג'רום מטיל את חיצי שנינותו על העם הגרמני המדוקדק, ולמרות היות החברים בוגרים יותר מהספר הקודם(שניים מהם כבר נשואים אפילו)- הם נשארו למרבה השמחה דבילים בדיוק כשהיו. איזה כיף.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
הקפות ביער

הקפות ביער

דלין מתיה

שאול בארנארד הוא כביכול הגיבור הקלאסי בסיפור אהבה קלאסי- נער נאה, בן למשפחה של חוטבי עצים מימים ימימה, שמתאהב בבת למשפחה אנגליה אמידה ממעמד גבוה. ההמשך המצער ידוע מראש.
אבל לא-זה לא בדיוק סיפור אהבה, ובטח שהוא לא קלאסי.
דרך יערות עבותים והווי חיים שמעולם לא נתקלתי בו בספרים- אני מגלה סיפור שיש בו יאוש גדול, הרבה שנאה, עייפות מהחיים וחוסר אונים נורא.
ונאמנות.
ואהבה גדולה.
ואיזה שהוא פתח לתקוה.

אז כן. לצלוח את מחסום מאת העמודים הראשונים (אני יודעת, זה הרבה), ולהנות מספר שמספר סיפור יפה בשפה יפה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה

ביקורות נוספות על "בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)"

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

הכל התחיל בשיחת טלפון אחת מאמריקאי סטודנט אחד בשם פישר. הוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ללא ספק הוא גם לא היה בארץ הנכונה. רוסיה זו ארץ שיש בה חוקים וצריך להשמע להם. החופש האינסופי שאנחנו האנשים בעולם החופשי רגילים להם והוא כל כך מובן מאליו לא קיים במדינות קומוניסטיות. אין דבר כזה עוצר אצלנו. הדמוקרטיה היא לא סתם מילה אבודה,יש לה משמעות.
הסיפור הולך ומסתבך באיטיות של צב כשהשיחה של פישר מגיעה לשגרירות האמריקאית וליסה מקבלת את השיחה ומרגישה קצת אחראית לסטודנט שביקש עזרה בהולה בטלפון.
העלילה חובקת מרדפים ברחבי מוסקבה, על הדרך פוגשים את רוסייה בהמון צורות. יפות ומכוערות.
פוגשים את אנשי המדים משתי הארצות, האמריקאית והרוסית ולמרבה הפלא מגלים בסוף הספר שפוליטיקה זו פוליטיקה בכל שפה.מלחמה היא מלחמה ומנהיגים נשארים מנהיגים עם המכנסים עליהם או בלי.
לא יודעת למה ספר אחד נכנס לי לעומקי הנשמה וספרים אחרים עוברים על ידי בלי שארגיש. הספר הזה בהחלט פינה לו מקום אצלי. שמרתי את הספר הזה משנת 90 כולו הרוס כי ידעתי שארצה יום אחד לקרוא בו .(מחשבות אתה למשל לא תוכל לקרוא בו עם איך שהוא נראה, קודם תרפד ותדביק ותשמיש אותו לקריאה.) פחדתי שהדפים יתלשו אך הם שמרו על כבודם. לכאורה אין בספר שום דבר מופתי שנראה לעין ,כמו בית הספר שאין בו אפילו קסם אישי ולו קטן.הכל חסוי ,הכל בשושו כשקוראים על מרגלים אמריקאים או רוסים. שאלו אותי לא מזמן איך זה שספר שאני מתענגת עליו שלוקח חודש נקרא לאט יותר מספרים שאני קוראת ביום או שבוע שהם טובים מאוד. ובכן ככה זה עם דברים שאוהבים לוקחים כל ביס ומודים עליו ועל הדרך שהקורא והסופר עושים יחדיו.

אם אני מסתכלת ממעוף על כל התמונה שהספר מנסה לייצר פה אז יש פה בין השורות האשמה חמורה על כך שהאמריקאים לצרכי פוליטיקה לא תמיד היו שם בשביל החיילים שלהם, בעיקר השבויים. בתקופה שהספר נכתב נושא מלחמת ויטנאם היה עדיין נושא חם. ייצרו סרטים וספרים בכמויות מסחריות עד שכל אדם מהישוב ראה וקרא מה בדיוק התרחש. פה בספר העויינות בין אנשי המודיעין והסי אי אי לק.ג.ב הוא שינאה ותיקה ומזוקקת. הרוסים שלא סובלים את תרבות האינסטנט האמריקאית, לא את השפה ,לא את המנטליות וכו'.. והאמריקאים מרגישים שיש רוסיה שלמעלה ורוסיה שלמטה. למעלה הכל בנוי למראית עין, אשליה לעין לא מיומנת, לעין של תייר .למטה זה עולם אחר. עולם של מדינת משטרה, עולם שבו אנשים ככה סתם נעלמים כי התנגדו למשטר. כפרים שפתאום נשרפים עד היסוד כי עזרו לצד הלא נכון להימלט.

הספר הוא ספר על מרגלים, על מטרות וגחמות של אנשים מטורפים.ספר מלא הסטוריה על רוסיה של פעם עם תרבות שנשארה תקועה בזמן מאות שנים.
ספר טוב ומומלץ

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חני
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

הספר הזה הוא וואו, בהחלט מיוחד במינו. סיימתי לקרוא אותו כבר לפני שבוע ולא ממש התפניתי לכתוב עליו.

אתחיל מהדרך שבה הספר התגלגל לידי. אחרי שהשתחררתי מהשירות הצבאי (לפני כמעט 20 שנה) עבדתי בעבודה מועדפת בתחנת דלק מחוץ לעיר מגורי (תחנה כזאת שנמצאת על ציר די מרכזי). יום אחד נכנסה אישה ועצרה את רכבה ליד המשרדים שלנו. כשניגשתי אליה היא פתחה את הבגאז' וראיתי שהוא פשוט מלא ספרים. היא סיפרה שניסתה לתרום אותם לספריה והם סירבו לקבל אותם אז היא ביקשה מאיתנו שניקח כל מה שאנחנו רוצים (זה קרה אגב גם לאחי, אחרי שעברתי דירה הוא לקח את כל הספרים שלי שהשארתי לספריה והספרניות סירבו לקבלם. אחת מהן הגדילה ראש והראתה לו את המחסן שלהם- אפילו המסדרון שהוביל למחסן היה מלא בהררי ספרים משני צידיו). בכל אופן, מכיוון שהגעתי עם הרכב באותו היום לעבודה פשוט העברתי את הספרים מהבגאז' שלה לבגאז' שלי.
הספר הזה היה ביניהם, אבל איכשהו הוא תמיד נדחק הצידה, עבר איתי במעברי הדירות (והמדינות) אבל כל הזמן מצאתי את עצמי בוחרת ספרים חדשים יותר על פניו. אבל פתאום ממש התחשק לי לקרוא אותו ואז גם ראיתי שהוציאו אותו במהדורה חדשה. אוקי, כנראה שזה ספר טוב, מסביר גם למה הכרך שהיה אצלי כל כך מקומט ומרופט.

ובכן, הספר באמת נפלא! הספר מביא לנו את סיפורו של הוליס, נספח צבאי אמריקאי, עובד בשגרירות האמריקאית במוסקבה בזמן המלחמה הקרה (אמצע-סוף שנות השמונים). כל הספר אפוף באווירת מתח. כל הזמן המחשבות שלי רצו וניסיתי להבין מי מרגל? מי נגד מי? למרות שרוב הזמן לא היה שם אקשן הוליוודי (היה כמובן, אבל ברוב הספר פשוט יש אווירת מתח שקטה, אווירה של "משהו עומד לקרות"). תייר אמריקאי, שקיבל אישור לטייל במוסקבה, נהרג בתאונה באופן ברוטלי, זמן קצר לפני כן הוא מספיק לעשות שיחת טלפון אחת לשגרירות האמריקאית- למרות שהוא יודע שזה כנראה יעלה לו בחייו. מכאן בעצם מתחילה העלילה כשהוליס ועמיתיו מהשגרירות מחליטים שהם לא מוותרים על חקירת נסיבות מותו של התייר. וכל הזמן הזה הקג"ב מקשיב. אנחנו פוגשים באנשי ריגול משני צידי המתרס, במוסקבה האפורה שנמצאת בעולם הסובייטי. בזמן הקריאה שקעתי בעולם הזה לחלוטין, גם כשלא קראתי הדמויות היו אצלי במחשבות. בתור ילידת ברה"מ לשעבר, העולם הזה כל כך ריתק אותי, ממש שאב אותי פנימה. תוסיפו לזה את עולם הריגול, והנה יש כאן מתכון לספר נפלא.

אגב, למי שצפה בסדרה "האמריקאים", אז הספר הזה בעצם מראה לנו את הצד השני, זה די מטורף. (למי שלא צפה: The Americans, סדרת טלוויזיה מומלצת ביותר).

רק כמה מילים לגבי התרגום: המהדורה הזאת יצאה לאור בשנת 1991, ובכן לקח לי זמן להתחבר לשפה. היו שם המון ביטויים כמו "אתה לא כל כך חברמ'ן" והסברים על הרשת האמריקאית "שבע אחת עשרה". אחרי שהתרגלתי זה דווקא עזר לי להכנס לאווירה הזאת של סוף שנות השמונים. אבל היתה נקודה אחת שזכורה לי שבאמת היה פיספוס בתרגום: טייס אחד אמר לאחר: "זו השיחה שלך" לא הבנתי מה אני קוראת, תרגמתי לעצמי בראש לאנגלית ואז הכל הסתדר "This is your call"... ובכן טעויות כאלו לא צריכות לקרות בתרגום. והיו לא מעט כאלו שבאמת ניסיתי לקרוא את המשפטים בראש באנגלית כדי שזה יישמע הגיוני.

אז האם אני ממליצה לקרוא? כן בהחלט! זה סיפור מותח ודי מטורף וכנראה גם לא כל כך רחוק מהמציאות. אבל אולי המהדורה משנת 2015 מתורגמת טוב יותר, לא יכולה לשפוט.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•michal_84
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

יש איזו דיעה קדומה הרווחת בקרב קוראי ספרים, שלפיה אם אתה מסיים לקרוא ספר תוך יום או יומיים, סימן שהספר טוב מאוד, ואילו אם לוקח לך לקרוא ספר תוך שבועיים-שלושה או אפילו חודש, סימן שהספר לא טוב. אולם קוראי הספרים כנראה התעלמו מכמה נתונים חשובים, כמו למשל: אורך הספר, מצב הרוח של הקורא, שנת לימודים חדשה שמתחילה לה ועימה גם זמן הקריאה שהולך ומתקצר לו, ועוד.
את הספר לקח לי לקרוא במשך 4 שבועות (מהרגע שבו סיימתי לכתוב את הביקורת על 'תולעת משי', עד עכשיו) - 4 שבועות ארוכים שהרגישו לי כמו נצח. וכשאני חוזר לעמוד הראשון של הספר, וקורא את המשפט הפותח אותו ("יומיים אתה בסמולנסק נמצא כבר, מר פישר? היא שאלה"), זה גורם לי לחוש תחושת נוסטלגיה מוזרה. אני והספר הזה בילינו זמן רב,זמן רב מדי, ואולי בגלל זה נעשינו חברים טובים כל כך. ועכשיו סיימתי אותו, הגיע הרגע לומר "שלום, חבר", אבל רגע לפני שאני נפרד ממנו סופית ועובר להכיר חבר חדש (או אוייב חדש, תלוי איך נסתדר...), ברצוני להקדיש עליו עוד כמה מילים בביקורת שלי.

***

קודם כל, השם: "בית הספר לקסם אישי"
אחר כך, האכזבה: אין לזה שום קשר להארי פוטר או להוגוורטס, או לספרי פנטזיה בכללי, מלבד השם המתעתע. למען האמת, זה יותר ספר ריגול ומתח.
ואז, שוב התלהבות: נכון, אולי זה לא הארי פוטר, אבל עדיין זה ספר מתח שנראה מעניין, שמתרחש בתקופת המלחמה הקרה.

אבל מסתבר שבכל זאת יש עוד איזה פרט נוסף שמזכיר קצת פרט אחר מ'הארי פוטר', והוא: בשניהם מתרחש מקרה מוות כלשהו, שכולם חושבים שקרה כתוצאה מתאונת דרכים, אך האמת מורכבת יותר. גרגורי פישר הוא אזרח אמריקני אשר נרצח בעודו מטייל ברוסיה, אחרי ששמע דברים שה- ק.ג.ב לא היה רוצה שישמע, מפיו של שבוי מלחמה וויטנאמי שהצליח לברוח ממקום כלשהו, מן כלא כזה, שהוא קורא לו 'בית הספר לקסם אישי' של גברת איוואנובו. הרשויות ברוסיה טוענים שמדובר בתאונת דרכים, מראים לציבור את המכונית ההרוסיה כהוכחה, ובכך מטאטאים את הכל מתחת לשטיח. מסתבר שבלב רוסיה, מתחת לעיניהם של האמריקנים, הרוסים מתכננים מהלך מסוכן. לרוע מזלם של הרוסים, יש 2 אנשים, סם הוליס וליסה רודס, עובדים בשגרירות האמריקנית, שמחליטים לחקור את הנושא - מה שמוביל אותם, בסופו של דבר, אל אותו בית ספר לקסם אישי של הגברת איוואנובו, ואל הסודות שהוא מסתיר בתוכו.

חשוב לציין שהאקשן האמיתי בספר מתחיל רק בסביבות עמוד 400 (בכל זאת, ספר של 676 עמודים...), מלבד אולי איזה קטע אחד או שניים בתחילת הספר. אבל שלא תטעו: 400 העמודים הראשונים נכתבו לא סתם, והם בהחלט רחוקים מלהיות משעממים. במהלך 400 העמודים הראשונים, המתנהלים בצורה איטית יחסית לספרי מתח וריגול אחרים, כמו איטיות של מרגל שנשלח למשימת ריגול שדורשת סבלנות רבה, נלסון דה מיל בונה את האמינות בספר. הוא לא זורק את הקוראים ישר לתוך מערבולת של יריות וחטיפות, הוא קודם כל מתאר את החיים של אנשי שגרירות אמריקאים ומרגלים אמריקאים, בלב לבה של רוסיה המדממת והפצועה (לטענתם), הוא מתאר את היחסים המורכבים והטעונים של רוסיה ואמריקה, ואם יותר לי לציין, הוא עושה זאת בצורה טובה ביותר, כאילו הוא חי שם את כל חייו.
(הנה כמה ציטוטים: "בניגוד למה שראה כאן, ברחבי מערב-אירופה כל כפר היה תענוג לעיניים, כל עיקול דרך גילה מרחב חדש של יופי פסטורלי. הוא הבין שאי אפשר לומר, סתם ככה, שאין דמיון בין רוסיה הכפרית לבין אמריקה הכפרית. בתוך שני האיזורים האלה אפשר היה למצוא רק מעט מאוד דברים עתיקים או היסטוריים. לא היו שם ארמונות וגם לא טירות - אפשר היה למצוא שם מעט מאוד מסרים מן העבר. הוא ראה כאן מסחר חקלאי פונקציונלי, אם כי לא יעיל, שהמטה שלו היה במוסקבה", "אור השמש, חשב הוליס, אינו מחמיא למוסקבה ולתושביה, משום מה האפרוריות שלהם לא הייתה כל כך אפרורית כאשר השמיים היו מעוננים", "אנשים מן המערב עדיין היו נדירים למדי במוסקבה ומשכו תשומת לב, והמוסקבאי יכול להבחין באיש מן המערב בדיוק כשם שהמערבי יכול להבחין בקוזאק רכוב על סוס").

ומצאתי גם ציטוט, שקצת פוגע בכל האמינות והאותנטיות של הספר: "אספר לך סוד צבאי, השיב הוליס, מפני שאני מחבב אותך. הישראלים מסרו לנו בעבר טייסים מצרים וסורים שהסובייטים אימנו" - לפי הידוע לי, המלחמה הקרה התרחשה לפני שמדינת ישראלה הוקמה... אבל לא נורא, בקטנה.

עוד דברים שאהבתי: כתיבה קצבית שיוצרת אווירה של סרט (אבל ברמה סיפרותית, ותיאורים מענגים ועמוקים של רוסיה, שלא כל אחד יכול לכתוב), 2 הדמויות הראשיות (הוליס וליסה) שמצאו חן בעיניי מאוד, האקשן העשוי היטב שהגיע בסופו של דבר.

מומלץ לכל מי שאוהב ספרי מתח וריגול, לכל מי שאוהב ספרים שמתרחשים ברוסיה, ולכל מי שאוהב ספרי מתח וריגול שמתרחשים ברוסיה. אה, וגם למי שיש לו סבלנות לספר באורך כמו זה, ושהאקשן לא תמיד מצוי בו בכמויות.

שנה טובה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

תוך כדי קריאת ביקורות הספרים, ראיתי את ביקורתו של הקורא (החדש) גל, שמאוד התלהב מהספר, ולאחריו את ביקורתה של הדר, כנ"ל.
קראתי את הספר די מזמן, ומסיבה זו לא אוכל להאריך בחוות דעתי היום. ואולם, על העיקצוצים בקצות האצבעות למראה עטיפתו של הספר - לא יכולתי להתגבר...ומה גם, שרציתי "לחזק את ידם", לאחר שנוכחתי לבושתי הרבה שלא כתבתי דבר בנושא, ופשוט הרגשתי כמו...תייר דתי שסיים ביקור בירושלים ורגע לפני שנכנס למכוניתו, להמשך הסיור בארץ - נזכר לפתע שלא היה בכותל...
הדבר שבמיוחד זכור לי בספר, הייתה האווירה ביער, בחושך, בצמוד למחנה הרוסי, כמו גם האווירה שהצליח דה-מיל ליצוק לכפר העני שבו מצאו הבורחים מקום לינה ומסתור מפני הרודפים אחריהם.
בשני המצבים הרגשתי את הרגשת הבורח, המסתתר מהרע, ו"מתפלל לאל" שלא יתפסו אותי, ושאצא בשלום מהסיוט הזה.

מתח ותיאורים כה אמיתיים שחוויתי, היו מהטובים ביותר מכל ספרי ה"ריגול-מתח", אם לא הטוב שבהם!
ומבחינתי, זהו גם ספרו הטוב ביותר של דה-מיל!
* נהניתי מאוד!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

אם , ורק אם (!) יגידו לכם שיש לכם אפשרות לקרוא רק מותחן ריגול אחד - זה הספר שתרצו לבחור בו . ורק זה!!
עבדה אתי מישהי שבמשך שנתיים נדנדה לי על הספר הזה. אבל מה לי ולזה? ריגול? אני?
No way!!

אז זה הרגע להגיד שאם היה לי כובע לאכול אותו , הייתי זוללת אותו .
החל מהפסקה הראשונה הספר הזה תופס אותך , ואתה לא יכול להניח אותו מהיד . אבל ממש ככה .

הספר הזה עושה מסלול על כל מנעד הרגשות שלך, לא פוסח על שום תחנה .

חובה לכל אוהב מותחני ריגול!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•dina
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

נלסון דה-מיל ביצירה מעניינת ומפתיעה, הכתובה ביד אומן, ועוסקת בסוף ימי המלחמה הקרה, המאבק הבין גושי בין המערב וארה"ב בראשו, לבין הגוש הסובייטי וברה"מ בראשו.
הסיפור מתרחש בברה"מ וברובו בשגרירות האמריקנית במוסקבה, לקראת סוף שנות השמונים במאה העשרים. על רקע של שינויים לכאורה בברה"מ, שיחות פיוס והתקרבות בין ארה"ב לברה"מ, מתקבלת שיחת טלפון מפתיעה לתורן בשגרירות ארה"ב במוסקבה. השיחה מתחילה מהלך שמסתבך ומתפתל, מערב אנשי שירות חשאי משני הצדדים, קג"ב ואנשי ביטחון המדינה הסובייטית מול סי.איי.איי. ואנשי מודיעין הצבאי האמריקני, ובנוסף דיפלומטים אחרים. והכל בשנת 1988,
ספר ריגול ומתח מצויין, עם רעיון מפתיע אדיר ומעניין הנוגע בנקודות כואבות וחשובות לחברה האמריקנית, ומחביא בתוכו את כל ההשלכות הקשות של עולם הריגול והניצול של אנשים להשגת מטרות מדיניות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבי
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

http://bit.ly/2srQNrx

הספר "בית־הספר לקסם אישי" מאת נלסון דה־מיל יצא באחרונה במהדורה חדשה (הוצאת כתר, 2015). זוהי הזדמנות לחזור לאחד המותחנים הבולטים של המלחמה הקרה המתרחש רגע לפני שהסתיימה. קריאה בספר תוך בחינה של פעולותיה ההתקפיות של רוסיה כיום, באוקראינה ובסוריה וניסיונה לבסס השפעה גדולה יותר במזרח התיכון, מלמדים כי המלחמה הקרה נותרה עימנו ונשארה מעניינת.

הסופר נלסון דה־מיל, שגדל בגרדן סיטי, ניו יורק, התגייס ב־1966 לצבא האמריקני. בכריכה האחורית של הספר נכתב בטעות כי שירת כקצין מודיעין. למעשה, הוסמך כקצין חי"ר, ולחם במלחמת וייטנאם כמפקד מחלקה בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת). על גבורתו בשדה הקרב עוטר דה־מיל בכוכב הארד. בשנת 1969 השתחרר מן הצבא השלים תואר שני במדעי המדינה והפך לסופר מותחנים. ספר זה, שהפך לרב־מכר מצליח, הציב אותו בשורה אחת עם קלנסי, פורסיית וגרישם.

המלחמה בה לחם נותרה נוכחת בספר זה כמו בקודמיו ובהם "מילת כבוד" (שעובד לסרט בכיכובו של דון ג'ונסון), אודות מפקד מחלקת חי"ר המואשם, עשרים שנים לאחר מכן, באחריות לטבח בהואה בזמן מתקפת הטט. העובדה כי דה־מיל לחם שם בעצמו הוסיפה נופך של אמינות לספר. ספרו "בת הגנרל" עובד אף הוא לסרט קולנוע בכיכובו של ג'ון טרבולטה.

עלילת הספר נפתחת עם הירצחו של גריגורי פישר, תייר אמריקני המטייל ברוסיה. הרשויות הסובייטיות טוענים כי פישר נהרג בתאונת דרכים. אולם רגע לפני שנעלם מפתח מלון במוסקבה, דיווח פישר לשגרירות האמריקנית כי פגש באדם בשם דודסון שהצהיר כי הוא טייס אמריקני שנחשב לנעדר כעשרים שנה לאחר שמטוסו הופל במלחמת ווייטנאם. את הדיווח חוקר קולונל סם הוליס, נספח חיל האוויר בשגרירות, הנעזר בנספחת העיתונות, ליסה רודס, ובראש תחנת ה־CIA במוסקבה סת הלוי. הוליס חוקר את המקרה ממניעים אישיים כמו גם לאומיים.

הוליס נקשר לליסה וחושף טפח מהסיפור. "ביליתי ארבע שנים באקדמיה של חיל האוויר. סיימתי אותה ועברתי לבית־ספר של טייסי קרב. שירתתי בווייטנאם ב־1968 ואחר־כך שוב ב־1972, ואז נורה מטוסי מעל הייפונג. הצלחתי להטיס את המטוס אל מעל לים, ויחידת הצלה אווירית־ימית הצילה אותי. נפגעתי ורופאי חיל האוויר אמרו לי שלא אוכל לטוס יותר" (עמוד 84). הנווט שלו, ארני סימס, לעומת זאת לא היה כה בר מזל. הוא לא חולץ והוכרז כנעדר.

לאחר שקורקע ונאסר עליו לטוס עבר הוליס למודיעין הצבאי. הוא חייל של חיילים ואיש ביון קר־רוח. מילה שלו היא מילה. לא מזיק גם שהוא חריף, בעל אגרופי פלדה ואקדוחן מיומן, הבקי בשיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה" בהם הוכשר לאחר שהפסיק לטוס. בקיצור קאובוי אמריקני שאולי יצא מן המערבון לרחובות מוסקבה אבל המערב הפרוע לא יצא ממנו. "בתנועה אחת הוליס דחף את ליסה אל הקרקע, התקפל כולו ומשך את הטוקרב האוטומטי מכיסו. הוליס ירה באקדח עם משתיק־הקול וראה שהאיש הראשון מכה בידו על חזהו. האיש השני נראה מוכה הלם כשהסתכל בחברו שנפל, ואז פנה להוליס וכיוון אליו את רובהו. הוליס תקע בחזהו שני כדורים" (עמודים 106־107).

העניין שלו בפרשה נובע ישירות מהתקרית בה הופל, שכן לדבריו "ארני סימס מעולם לא הופיע ברשימה כלשהי של חללים או של שבויי מלחמה בצפון־וייטנאם. ולכן, באופן רשמי, הוא עדיין נחשב לנעדר. אבל אני ראיתי שמעלים אותו לספינה בעודו בחיים. ועכשיו, כשעלה העסק הזה של דודסון, אני מתחיל שוב לתהות. כל אותם בחורים, שראו שהמצנחים שלהם נפתחים, אך מאז לא שמעו עליהם דבר. עכשיו אני תוהה אם ארני סימס ואלף בחורים כמוהו לא הגיעו בסופו של דבר לרוסיה" (עמוד 135).

עד מהרה מתברר להוליס ושותפיו כי הביון הסובייטי מחזיק בשבויים אמריקנים ממלחמת וייטנאם, הנחשבים לנעדרים או מתים, במחנה מיוחד בסיביר. שם נאלצים השבויים ללמד סוכני קג"ב כיצד להתחזות לאמריקנים. שם המחנה – "בי־הספר לקסם אישי". מה היה המניע של הרוסים לכך? ומדוע העלימו את השבויים מעל פני האדמה? הן שאלות שמניעות את העלילה (אין בכוונתי "לספיילר" ולגזול את חווית הגילוי המצמרר מן הקורא), שהתשובה הנוראה להן מתבררת רק לקראת סופו של הספר.

הוליווד וסופרי מתח כמו דה־מיל השתמשו לא פעם ברעיון כי טייסים אמריקנים שהופלו במלחמת וייטנאם וגורלם לא נודע, נשבו והועברו לרוסיה. למרות שישנן עדויות כי שבויי מלחמה אמריקנים אכן נחקרו בידי אנשי מודיעין סובייטים, לא נמצאו כאלו המצביעות על העברתם של כאלו לתחומי ברית המועצות. הסיבה לכך ברורה – הרוסים, כאז כן היום, הם שחקנים מיומנים מדי מכדי שייוותרו ראיות לכך.

זה לא מנע, כאמור, מסופרים ותסריטאים לעשות שימוש בבדיה המוצלחת הזו. בסדרת הדרמה הצבאית "ג'אג" חיפש הגיבור, טייס הקרב והעו"ד הארמון ראב הבן את עקבות אביו שהופל בעת משימה בצפון וייטנאם ונותר בחזקת נעדר. בעונה הרביעית של הסדרה מתגלה כי האב הועבר לרוסיה והוחזק שנים בידי ה־KGB בטרם נהרג בגולאג. גם הסופר טום קלנסי השתמש ברעיון זה בספרו "ללא חרטה" המתרחש בשלהי מלחמת וייטנאם. בספר נדרש גיבורו ג'ון קלארק, איש הקומנדו הימי לשעבר, לחלץ מספר טייסים שנחשבו למתים וממחנה שבויים בצפון וייטנאם בטרם יועברו לברית המועצות.

למרות שהספר עוסק בבדיה, מצליח דה־מיל לשמור על מתח ואמינות גבוהים וללמד את הקורא כי הביון המערבי אינו חף מאכזריות מחושבת, קרה ונוראה, במאמץ לנצח את יריביו הסובייטים ולמעשה לא שונה מהם בהרבה. תרגומם הנהיר והמדויק של חיה ואיזי מן הופך אף הוא את חווית הקריאה לנעימה. למי שקרא, נעים להיזכר. למי שלא – השלמת חובה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פרל
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

ספר ריגול אחד הטובים שקראתי נלסוןדה מיל בוגר מלחמת ויטנאם (הדויזיה המוטסת)בעל איתורים ,נעדרי מלחמת ויטנאם טייסים וקצינים שלא נודעו עקבותיהם ואשר ממשלת ארה"ב לא פעלה בנחישות לאיתורם,כמו רון ארד אצלנו מהוים רקע לסיפור עם נגיעות של חיים המוכרים של יוצאי חברה"מ בטרם נפל השלטון הקומוניסטי,משולב בקצת דמיון פרוע .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוןש
בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

בית הספר לקסם אישי (מהדורת 1991)

נלסון דה-מיל

מעולה. אחד מספרי הריגול הטובים ביותר לדעתי. נלסון דה מיל עושה עבודה מצוינת בלהשאיר את הקורא על קצות העצבים

לפני 15 שנים•
★★★★★
•גל