ביקורת ספרותית על הפושע החיוור - ברלין נואר מאת פיליפ ב.קר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 ביולי, 2011
ע"י רונדו


"הפושע החיוור" של הסופר הבריטי פיליפ קר הוא מותחן בלשי מצויין, רק חבל שהוא מייצג תופעה מטרידה.

ברני גונתר, שוטר לשעבר ובלש פרטי, הוא גיבור הספר שעיקר פרנסתו היא איתור נעדרים בברלין הנאצית של סוף שנות השלושים. יום אחד הוא מקבל משימה מבכיר באס-אס ומכאן מתחילה עלילה מפותלת, מותחת ומעניינת.
בעיצוב הבלש הלך פיליפ קר לנוסחה המוכרת של בלש גרוש, שתיין, חרמן, עם עודף משקל ובעיות אישיות לא פתורות. את הנוסחה פיתחו ריימונד צ'נדלר ודשיאל האמט בסוף שנות השלושים ועליה התבססו עשרות סופרים כשאפילו לסקנדינביה הנוסחה הזאת הגיעה (יו נסבו, הנינג מנקל).
לצורך הסיפור הסופר רקח את התבשיל הבלשי המוכר כשהכניס לסיר אחד רציחות, סחיטות, סטיות מיניות, אנשי שלטון מושחתים וכד' ותיבל את הסיפור עם הרבה הומור שחור וציניות.
הייחוד של סדרת הספרים של פיליפ קר (הנקראת גם "ברלין נואר") הוא הרקע שלה: ברלין של סוף שנות השלושים, השלטון הנאצי, הכניעה מרצון של אומה שלמה לתעתועי שלטון זה וכו רדיפת היהודים וכל מי שלא ענה על הקריטריונים האריים.

אבל למרות שבכתיבת הספר פיליפ קר משתמש בכמה נוסחאות שחוקות – הספר מותח ומעניין.

מכאן לצדדים הפחות חיוביים:
ב-1971 הסופר הגרמני הילזנראט הוציא בארה"ב את הספר המוזר "הנאצי והספר", בגרמניה נבהלו מהספר שהציג בקווים ענייניים וקרים את מפלצת ההשמדה הנאצית ורק כעבור 8 שנים הוא יצא שם לאור (בארץ העיזו להוציא אותו רק ב-1994) והנה לאחרונה אנו ערים לשיטפון ספרים, הצגות וסרטים שמנסים להלבין ו"להראות באור אחר" את התקופה הנאצית המחרידה, החל מ"נוטות החסד" המצמרר, דרך "לבד בברלין" המתחנחן וכלה בסיפורת מתח כמו סדרת ברלין נואר. חסר רק שיפיקו טלנובלות על התקופה הנאצית... אותי, כבן הדור השני לניצולים, תופעת ההלבנה הזאת מאד מטרידה.

בחזרה לספר - מצד אחד הציניות וההומור (כולל הומור שחור) עוזרים לעכל את הסיפור והרקע, אבל מצד שני המחבר נוטה להגזמה כאשר הוא מתאר את הצמרת הנאצית כחבורת חזירים מטומטמים (בספר מופיעות דמויות רבות שהיו קיימות במציאות כמו היינריך הימלר, גרינג ואחרים). אפשר להגיד על אלו שיצרו את אחת ממכונות המלחמה האדירות והאכזריות ביותר בהיסטוריה האנושית שהם היו חזירים, רשעים וחסרי צלם אנוש... אבל מטומטמים הם לא היו. הצגתם בדרך זו היא אומנם משעשעת, אבל היא גם עלבון לאינטליגנציה.

לבד מהסתייגויות הנ"ל זהו מותחן בלשי מצויין.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
אכן, אתה צודק. אני קראתי ספר אחר בסדרה: סיגליות מרס. לי לא הפריעה "ההלבנה" כי הספר באמת מעולה ולא נוטה חסד לנאצים. מה שלי הפריע זוהי אומנות ההגזמה. הומור טוב במידה, כשמשתמשים בו על דרך ההגזמה וכל תיאור נעשה גרוטסקי ומופרז ומופרך מקודמו, יש תחושה של החטאת המטרה. הרלן קובן הוא אומן השנינויות המוגזמות וזה מעיק. הספר הזכיר לי קצת את סרטו המוקדם של לארס פון טרייר, "רכבות לילה", סרט מבריק אבל מטריד, מלפני התפרצויותיו הפרו נאציות של הגאון-המטורף. הסרט עוסק באומללותם של הגרמנים אחרי המלחמה, שנישלה אותם מרכושם והרסה את עריהם (אמא'לה, כמה עצוב!!!).





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ