התחלתי את הספר היום, וסיימתי אותו היום.
190 עמודים של הנאה רצופה ומותחת, וכתיבה קולחת ומסקרנת שמשאירה אותי עם הראש תקוע בספר, תרתי משמע.

הייתי מתחילה את הספר אתמול בלילה, אם אמא היקרה והאהובה שלי לא הייתה אומרת לי שזה מסוכן להיות ערה באחת עשרה בלילה.
כן כן, אמא, מכשפה בתורנות לילה תבוא אלי לחדר ובגלל שאני לא ישנה היא תאכל לי את הראש ותשתמש בשערות שלי בתור חוט דנטלי (תלתלים זה סוג השיער הכי קשה שיש!).

לא רציתי להבליג על רצונה, אז הלכתי לישון, איזה שטויות יכולות אמהות לפלוט שהן כמעט מתעלפות מעייפות.

***

פגשתי את הספר פה באתר, בעקבות הביקורת המקסימה של כיפה כחולה (דרך אגב, תודה!), וחשבתי שיהיה די נחמד לקרוא אותו.

ביום שבת, שממש התחננתי בפני אמא שתקנה לי את בריסנגר (הספר השלישי של סדרת הירושה, והאחרון שיצא, בינתיים).
ובסוף נקלענו לסניף ענקי של צומת ספרים, ואני ממש לא מגזימה, זה הסניף הכי ענק שאי פעם ראיתי בחיי!
ואז, נתקלנו במבצע-שניים במחיר אחד!
כמובן שבריסנגר היה תחת אותו המבצע, וכך, על אותו מדף, ראיתי אותו, בודד וכחול ליד כל הספרים הכהים האלו-נסיך הערפל.
ספר מלכותי במיוחד.
לא אפילו הייתי צריכה לחשוב פעמיים כדי לדעת שהוא הספר השני שיצא איתי הביתה.

וככה הגענו למצבינו.

***

אחד הספרים המעולים שקראתי בחיי, אבל הוא מקבל פחות אהדה-למרות שזה בלי עוול בכפו, אלא בכפו של הסופר-היה די משעמם בהתחלה.
אבל אני מוכנה לסלוח על זה, כל עוד יש אמצע וסוף מעולים ומדהימים.
היו שם כמה קטעים צפויים, אבל האווירה איכשהו הפכה לבלשית, די הזוי אבל מעולה.
כי הזוי זה כיף!

***

אני ממש חייבת לשבח את הסופר על הסוף המפתיע שציפה לי.
טאם, טאם, טאם.

סוף טראגי!

כמה עוד סופרים אתם מכירים שעושים סופים טראגיים?
אני מוכנה להמר שלא הרבה.
רואיס היקר יצר לנו ספר מדהים שבולעים בשקיקה עם טעם לעוד.

***

לסיכום:
אם לא קראתם-הפסדתם.

אז אני הולכת להקים אוהל לצד הסניף של צומת ספרים הקרוב לביתי (שבעצם במרחק לא ידוע מביתי), כדי לחכות שהספר הבא יצא בתרגום לעברית, ואתם תדאגו לקרוא את הספר.
ואם כן קראתם, העותק הראשון שלי!

אם תבחנו את מדפי הספרים המוגדרים כספרי נוער בספרייה, תמצאו מבחר נרחב של ספרים קיטשיים על בנות שכל מה שיש להן בחיים הוא החבר המקסים שלהן - משהו נוסח "דמדומים", "תיכון אבלון", "שלומצי כותבת יומן" ודומיהם. למרות זאת, אם תחפשו טוב תצליחו למצוא על המדפים האלו כמה ספרי מתח ממש ממש טובים, עם עלילה מרתקת (שלא כוללת מישהו שנרצח מיד עם תחילת הספר) ודמויות משעשעות. "נסיך הערפל" הוא אחד מהספרים האלו.

קרלוס רואיס סאפון מפציץ שוב עם ספר מעולה. מיותר לחזור שוב על השבחים שכתבתי בביקורות הקודמות על ספריו - דמויות מעולות, עלילה מרתקת ועוצרת נשימה וכתיבה. כתיבה מדהימה, שגורמת לך לחזור ולקרוא את המילים שוב ושוב כדי להתענג על כל מילה, על כל הברה וכל אות. קרלוס רואיס סאפון חי את הספרים. גם בספר כמו "נסיך הערפל", שלא מתעסק בספרים ובסופרים, הוא מצליח להעביר לך את המסר ש"ככה ספר צריך להיראות". אני התאהבתי לגמרי.

העלילה ב"נסיך הערפל" קרובה יותר לסגנון של "משחקו של המלאך" מאשר לשל "צלה של הרוח", ולמרות זאת - בספר הזה לא הפריעה לי ההתעסקות עם דברים קסומים ולא הגיוניים. עם כל הכבוד זה ספר נוער, ולספר נוער מותר לגלוש לכיוונים לא הגיוניים במיוחד.

כל מה שנשאר לי לומר על הספר זה רק שאני פשוט מחכה שיתרגמו לנו סוף סוף עוד ספרים של קרלוסס רואיס סאפון, פשוט כדי להזכיר לנו מדי פעם איך צריכה להיראות ספרות אמיתית.

התחלתי לקרוא אותו אתמול בשלוש לפנות בוקר.
אמרתי לעצמי "נקרא ספר, זה ירדים אותי".
פה, איזה ירדים ואיזה נעליים.
שוב ושוב קרלוס תופס את הקוראים שלו בבטן ולא נותן להם לעזוב את הספר עד שהם מגיעים לעמוד האחרון.
מלא תפניות. אתה חושב שאתה מבין לאן הכל נמשך, ואז בום יש איזה תפנית שמשנה לך הכל! לפחות ברוב הספר...
ספר טוב שלא ממולץ להתחיל לקרוא לפני השינה, בעיקר לא בשעות הקטנות :)

ההתחלה של הספר הייתה די משעממת, אבל למזלי, אני מכריחה את עצמי לגמור עד הסוף כל ספר שיש לי, וגיליתי עד כמה ההתחלה חשובה להמשך, ועד כמה ההמשך מסתורי מצמרר ומופלא.
מקס קיבל שעון שחושב שהוא מקולקל, הוא גר בבית שבו לא גרו כבר אלפי שנים, והאחרונים שגרו בו... בואו נגיד שהיו להם תקריות לא כל כך נעימות... וכשמקס פוגש את שומר המגדלור ואת רונלד, הסיפור המפחיד מתחיל.
סיפור חייו של שומר המגדלור הוא עצוב, אבל מגלה הרבה על תעלומה גדולה, אחותו של מקס שהתאהבה ברונלד, המשפחה שגרה בבית של מקס לפניו, החתול של אחותו, ולא אשכח את נסיך הערפל, אשר הפך את כל החוויה למפחידה ומסתורית.
אני לעולם לא אשכח את הספר הזה. הספר שיש לו את הזכות להיקרא הספר הכי טוב שאי פעם קראתי!
מאוד מאוד מומלץ!

"נסיך הערפל" נכתב כשסאפון היה בן פחות מ-30 והגדיר עצמו כסופר לילדים ולנוער. בארץ פורסם הספר כשעל העטיפה מודגש שזהו אותו סופר שכתב את "צלה של הרוח".

האם נסיך הערפל מעניק לילדים מעט ואפילו יותר ממעט ממה שצלה של הרוח העניק לקוראים הבוגרים יותר? אפשר לסכם בקצרה: אפס. עשרות שנים לא קראתי ספר המיועד במפורש לנוער וסאפון עצמו אמר בהקדמה לספר שהוא לא ממש מכיר בהגדרה של ספרות ילדים ונוער. מבחינתו, ספר הוא ספר הוא ספר. הוא טועה. מה שהוגש לנו הוא מנה קרה ולא טעימה של חומרים גרועים מלכתחילה. אפילו ג'אנק פוד טעים יותר, חם יותר והטוגנים פריכים יותר. רציתי לאהוב את הספר כפי שאהבתי מאוד את צלה של הרוח. אין סיכוי.

נסיך הערפל עוסק בעצם בנושא די ותיק בספרות, הלא הוא מכירת הנשמה לשטן. רווח מיידי גדול לטובת הפסד (עוד יותר) גדול בעתיד. מובן שזה שמוכר כרגע את נשמתו לא חושב על המחיר העתידי העצום. נסיך הערפל הוא ד"ר קין, זה המוכן להגשים חלום של מי שנקרה על דרכו במחיר מסוים. המחיר מרתיע, אבל הגשמת החלום מפתה יותר ודוחק יותר. רק אחד, ויקטור קריי, מבין את העסקה הגרועה, לא מוכן להשתעבד ועוקב אחר הד"ר שנים כדי להגן על ילד שאימץ והפך לנכדו.

לעומתו, מקס, המגיע זה מקרוב לכפר עם משפחתו, והוא רק בן 13, שם לב לדברים מוזרים המתרחשים בקרבת ביתו. חברות עם נער בשם רולנד, הלא הוא הנכד, פותחת לפניו עולם של תעלומה בדמות אניה השקועה לא רחוק מהכפר, בה לכאורה היה אמור לטבוע ד"ר קין שנים רבות קודם לכן. זה כנראה לא קרה.

הספר תפור תפרים גסים, המתח בו סתמי וחסר תחכום וכקורא מבוגר לא הייתי ממליץ עליו לאיש. למרבה החרפה, הוא אכן נקרא ע"י נערה שהספר ניתן לה רק בגלל שהשם צלה של הרוח היה על העטיפה. כדי לא לבייש את זכר הספר המופלא ההוא, אמליץ להתרחק ממנו כרחוק מזרח ממערב.

נסיך הערפל מתאר את סיפורו של מקס שמגיע לכפר חדש ומגלה יחד עם אחותו את הסיפור של נסיך הערפל. סגנון הכתיבה של רואיס סאפון ניכר היטב בספר שבנוי מעלילה זורמת לצד טויסטים מפתיעים. הספר מוגדר כספר נוער ובחרתי לקרוא אותו בזמן ההמתנה לחלק השלישי של צלה של הרוח. אני לא בטוחה שההגדרה לספר נוער מתאימה אך האורך הוא בהחלט קצר וסיימתי באחר צהריים אחד. איני בטוחה שאמשיך לשאר חלקי הסדרה אך בתור ספר ביניים מדובר בספר סביר, אך ממש לא ספר חובה.

ספר מעולה! גמרתי ביום אחד למרות שזו לא בעיה. למרות שההתחלה די משעממת, לא עובר הרבה זמן עד שמתחיל המתח והעלילה נהיית סוחפת.
הדמויות מעניינות, והסיפור ממש מותח, הספר קצר וקולע, ומה שעוד אהבתי, זאת העלילה הלא צפויה...

X אזהרה! ספויילר! X
הסוף ממש הפתיע אותי. לא הרבה סופרי נוער כותבים לספרים סופים עצובים. אבל צריך שיהיו גם סופים טראגיים לפעמים, כדי שזה לא יהיה צפוי. שאפו לסופר שהעז לכתוב את הסוף שהוא רצה בלי להתחשב יותר מידי בקוראים "ולא לאכזב אותם". כי עם לכל ספר היה happy end הייתי באמת מתאכזב...
X נגמרו הספויילרים X

בקיצור, מומלץ. הסופר ממש מוכשר, העלילה מפתיע. אהבתי...

נ.ב.
ראיתי בצומת ספרים ספר של קרלוס רואיס סאפון בשם "ארמון חצות". זה ההמשך? זה מתקשר איכשהו לספר? אני מת לדעת...

אולי זה מכיל ספויילרים לא בטוחה..



הספר הזה, אלוהים.. קראתי אותו אולי לפני שנתיים בפעם השנייה אחרי שלוש ארבע שנים, חשבתי שהוא הפחיד אותי בגלל הגיל שבוא קראתי אותו אבל לא. לא. לא. נוראי, למה. כל כך מפחידדד למה לעשות לי את זה? ועוד ליצנים מכל הדברים.. הוא כל כך מותח שאתה פשוט טובע בעלילה שלו אבל אתה עדיי טובע אתה לא מצליח לנשום או למצוא את פני השטח כי אתה מבועת. אני יודעת שקראתי אותו מזמ אבל לרוב אני צוכרת עלילות של ספרים במדויק לעיתים אפילו מילה במילה אבל מהספר הזה אני זוכרת את הפתיחה, הסוף וחרדה אינסופית..

"מתוך הרפל הגיחה דמות עטופה בגלימה ועליה עיגול, ובמרכזו כוכב זהוב בעל שש קצוות"

זוהי הדמות האפלה ביותר והמצמררת ביותר בספרות האימים הגאונית ביותר, אשר נכתב על ידי אחד מהסופרים המוכשרים והמרתקים עד אימה.

קל מאוד לפספס את הספר הזה:
1. הוא קצר
2. לא מוכר
3. קצר ולא מוכר

וגם אני לא ממש שמתי לב אליו, אמא שלי במקרה מצאה, ולעולם לא אשכח את הנס הזה:"הספר שבגללו לא הלכתי לישון..."