• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבן הבכור

הבן הבכור

מאת כריסטופר פאוליני

הביקורת של אֵרִיַה

תמונה של אֵרִיַה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
הבן הבכור

הבן הבכור

מאת כריסטופר פאוליני

הביקורת של אֵרִיַה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אֵרִיַה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2008
סדרה:הירושה #2
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
S-E-5914
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

גם אם אני אחפש בכל העולם אני לא אמצא סידרה שאני אוהבת כמו זאת
הסופר הזה...
זה פשוט כישרון מולד!!
העלילה מדהימה ולא צפויה
אם אתה כבר בטוח שאתה יודע מה יהיה בעמוד הבא/בפרק הבא יסתבר שטעית בגדול!
כריסטופר לא מפסיק להפתיע והבן הבכור נפלא ומרתק בדיוק כמו הראשון!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שיר
שיר
תמונה של ליילק
ליילק
A
a
תמונה של רוני
רוני
4קוראים|גיל ממוצע28|75%נשים

על המבקרת

תמונה של אֵרִיַה

אֵרִיַה

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
71 ביקורות•293 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•קומיקס
תמונה של אֵרִיַה
אֵרִיַה
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות71
לייקים שקיבלה293
דירוג ממוצע4.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה25תרגום (נוער)23קומיקס4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אֵרִיַה

זרים

זרים

דין קונץ

אוי הספר הזה כל כך הרגיז אותי! אני לא יכולה לסבול את זה!
אז לפני שאני אסביר מה כל כך הרגיז אותי - אני אתחיל מהתקציר.
מושך מאוד, נראה מרתק, ובלי שום ספק מכריח אותי להודיע "הספר שלי, שאף אחד לא ייגע בו, תיזהרו ממני" לכל המשפחה.
ובשבת קיצית וחמימה אחת (כן בטח! רעדתי מקור!) החלטתי להתחיל אותו.
הספר מתחיל בצורה מעולה, בהחלט מעולה ונעשה מעניין יותר ויותר, עד שבשלב מסוים הגעתי למסקנה שאין סיכוי שזה יהפוך להיות יותר טוב וכאן חייבת לבוא ירידה.
ולא ייאמן כמה שצדקתי.
אין לי שום דבר נגד מדע בדיוני, להפך. זה אחד הז'אנרים האהובים עלי.
אבל כשספר מוגדר כמותחן, אני מסרבת לתת לו להתערבב עם מדע בדיוני!
כי גם אני יכולה לעשות את זה! לכתוב תעלומה ארוכה, ואז להנחית מכשף מהשמיים שיעשה הוקוס פוקוס והתעלומה תיפתר!
אז כן, זה מה שהרגיז אותי כל כך. ובגלל כל העצבנות שלי על האכזבה הזו נתתי לספר רק שלושה כוכבים.
הכתיבה הייתה מדהימה, הרעיון מעניין, העלילה סוחפת.
אבל בסופו של דבר הכל אכזב אותי.
אולי אני אנסה לקרוא אותו שוב, הפעם כשאני אהיה מוכנה לאכזבה שהולכת להיות. ואז אולי הציון שלי לספר יעלה.

ולסיכום - מומלץ, אבל רק אם אתם אוהבים להיות מופתעים לרעה/טובה בסוף הסיפור.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
הירושה

הירושה

כריסטופר פאוליני

אז, בתור התחלה לסיום של הסדרה המדהימה הזו:
ברכותי כריס! החזרת את אראגון ישר ראש העשריה שלי! (מקום מכובד ביותר, אם תשאלו לדעתי)
ועל הספר:
לא הייתי מוותרת על עמוד אחד, ברור לגמרי שאני באבל על כך שהסדרה נגמרה. בכי, תכנון איומים על חייו של כריס, וכל העניין הזה, אבל יש בזה גם שמץ של גאווה.
הסופר, גאון!
הסוף לא צפוי, כלומר, חלק ממנו כן, אבל ברובו לא.
הספר - מדהים!
למרות שכבר קראתי ספויילרים, הספר הזה עצר לי את הנשימה (ובית הספר חנק אותי כשהייתי צריכה להפסיק לקרוא בדיוק בקרב בין גאלבטוריקס לאראגון), והתחלתי לקרוא שוב מהתחלה.
אז אני ממש עצובה על כך שגמרתי את הספר כל כך מהר, ממש ממש ממש ממש ממש עצובה, קיוויתי לגרור את זה הרבה יותר, כדי שיהיה לי הרבה זמן של הפתעות.
הכישרון של כריס שוב מתעלה, ומוכיח לי שעדיין אפשר לעשות דברים מקוריים אחרי 'משחקי הרעב', 'הארי פוטר' וכמובן - 'שר הטבעות'.
רק שיהיה ברור - מי שרוצה להצטרף אלי כדי ללכת אל כריס ולאיים עליו כדי שימשיך את הסדרה - מתקבל בברכה!
אני שוב מסרבת להאמין שהסדרה נגמרה, ואני מבטיחה לכם שהיו לי דמעות בעיניים כשסגרתי אותו, סוף.
אז באמת, אני לעולם לא אעזוב את הכינוי הזה, כי אני מסרבת להאמין שזה סוף הסיפור של אראגון, אני בטוחה שהוא יחזור, גם אם יצורי צללים ייאלצו להרוג את אוריק וקטרינה, ואפילו את רוראן.
ובמילים מעוררות תקווה אלה - אני אחזור ואומר, הספר מדהים, הרעיון מקורי יותר מהראשון והרביעי הוא היהלום שבכתר, מילים לא יספיקו כדי לתאר מה אני מרגישה כלפיו.
מובן מאליו שהיו חלקים ברורים לגמרי, לדוגמא ספויילר:
גאלבטוריקס מת, אולי בדרך מקורית יותר, אבל הוא מת.
נאסואדה ומרטאג מפתחים רגשות אחד כלי השניה, חמוד מאוד.
נאסואדה היא השליטה של אלאגזיה, ברצינות? למה לא יכולת שאראגון לא יעזוב אלא יישאר כשליט? המפ!
פירנן בוקע למען אריה, לא יכול להיות יותר צפוי מזה.
אבל מה שבאמת הפתיע אותי, זה העובדה שאריה ואראגון לא ביחד.
זה לגמרי לא טלנובלה, אבל זה משהו שפשוט חייב להיעשות.
הלוואי שאני אזכה לכתוב ביקורת שמחה יותר על הספר הבא שיצא אולי בסדרה חדשה, אבל על אותן דמויות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
מוות של דיו

מוות של דיו

קורנליה פונקה

אני מניחה שכולם מכירים את ההרגשה של לגמור סדרה טובה.
בוהים עוד כמה שניות במילים האחרונות, מתחננים שזה לא הסוף, מעבירים דף.
ואז יש את ה"תודות"
טוב, באופן אישי, אני מתחילה לקפוץ במקום מרוב כעס (כן כן! תאמינו או לא!)
ו... תוך כדי שאני מקפצת לעצמי על כל שאני זועמת על סיום הסדרה, ו(לא לגלות!) חושבת על דרכים לאיים על קורנליה כדי להשיג המשך, חשבתי שוב על הסדרה.
מיותר לדמרי לציין שירד לי ציון באשמת הסופרת (חכי חכי! איתך עדיין לא גמרתי!) אבל בכל זאת, למי אכפת.
וכמו שאני עושה עם כל ספר טוב - פתחתי את הספר שוב.
אני מודה, זה ממש לא השיא, הכי טוב היה "כשף של דיו", ואני לא אתחרט על זה שאמרתי את זה.
הספר... מאכזב, בתמצות.
כמעט כל הקצוות נסגרו, ואין סיכוי להמשך.


ספוילר
אכזבה גדולה, מגי ופאריד לא ביחד.
ולמה? בגלל הילד המעצבן הזה ש... שניה, לנשום. אוקי.
טוב, מאכזב שמגי ופאריד לא ביחד, אמצע הסדרה רמזה שככה יהיה בסוף, ואני ציפיתי לזה (למרות שאולי אז הייתי אומרת שזה קיטשי), אבל היא הרסה לי.
ואני כבר תכננתי לכתוב שהקשר היה צפוי!
סיום ספוילר


טוב, אני כן התאכזבתי מהספר, למרות שהוא היה בכל זאת מדהים.
אז...
כן, רוצו לקנות, וכמו שאמרו לי בביקורת הקודמת - תרמסו כל מי שעומד בדרך, ואל תשכחו לקחת קסדה כשאתם קוראים (המחבת באמת כאבה! אל תעשו את אותה הטעות!)
ואני אלך עכשיו לקפוץ במקום שוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
לקסיקון השדים

לקסיקון השדים

שרה ריס ברנן

אני לא יודעת למה, אבל פשוט לא הצלחתי להתחבר.
קראתי, וקראתי, וקראתי, ובשבל מסויים לא יכולתי יותר, אז נטשתי את הספר לשבוע.
טוב, כולנו יודעים מה עושים כשאין אף אחד בסימניה וממש משעמם - פותחים את הספר ששוכב שם למעלה על המדף. רואים אותו? כן, בדיוק, זה.
בוחנים לדקה את הכריכה, שוקלים, מסתכלים שוב על המדף בתקווה שיהיה שם ספר שהפיה הטובה והגואלת הביאה לנו. ו... אין.
טוב, נו, אחרי אנחה כבדה הספר נפתח שוב, ואנחנו שוקעים בקריאה.
רק מהאמצע אהבתי אותו.
הרעיון מדהים, לא חשבתי על הרעיון הסופי, הוא היה ממש גאוני.
ורק בזכות האמצע והסוף אני מביאה לו ארבע כוכבים, ולא שתיים או שלוש.
חמש, לצערי, הוא כבר לא ייקבל.
בקיצור - תקראו, אבל אל תנטשו בגלל ההתחלה, יהיה חבל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
הבחירה

הבחירה

אלי קונדי

אני עומדת לבכות מרוב צחוק.
באמת?
קאסיה? (קטסה, קטניס...)
והעלילה...
באמת.
בואו נראה.
קודם כל: גיבורה, השם מתחיל ב-ק'
שני בחורים, שניים מאוהבים באותה אחת, אחד נדחה, השני נבחר.
פו, פיטה, קי
גידון, גייל, זאנדר.
רגע רגע.
אמרנו ששולטים בחיים של קאסיה?
זה מוכר לי מאיפשהו?
מהקפיטול? מהעובדה שמחוננים נשלחים למלך?
היא מתמרדת?!
עורבני חקיין... מחוננת מורדת...
אני רוצה לבכות ולצחוק מהקיטשיות.
אבל אני לא אשקר - מגיע לספר ארבעה כוכבים.
למרות שההתחלה רוצה לגרום להרדם, לא נורא, שורדים עד לאמצע, עד לטעות הגורלית...
וואו!
מתח, רגשות, עלילה, ושטחיות.
רוב הדמויות שטחיות, בלי עומק, ולדעתי - בלי משמעות.
אחת הדמויות שממש אהבתי, ושהייתה מרתקת בעיני הייתה הסבא.
אני לא יכולה לספלייר, זה לא יהיה הוגן, אבל הוא מרתק אותי!
הספר מותח, מה היא תעשה בצעד הבא? מה הגלולה האדומה עושה? מה הסוד של קי?
מ-ר-ת-ק.
הרגשות מסופרים בצורה כל כך אמיתית, מדהימה, וסוחפת.
העלילה קצת שחוקה, מה שנכון נכון.
אבל היא בכל זאת מקורית, מקרים מסויימים.
אני מניחה שכולנו הבנו למה הספר קיבל רק ארבעה כוכבים.
היי, אלי, אם היית משקיעה קצת רעיונות ומוותרת על "מחוננת" ו-"משחקי הרעב" היית מקבלת אפילו חמש.
מומלץ בחום, אבל מהספריה, אל תבזבזו שלושים שקל. (אני עדיין לא מאמינה שקניתי את זה כשזה עלה שמונים שקל!, כל כך לא הוגן!)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

בסדר, בואו נפתח את הביקורת בהודעה חשובה ביותר:
אני לא אוהבת מאוד את ריק ריירדן.
אז למה בכל זאת קניתי את הספר?
כי מבחינתי זה פשע להתחיל סדרה ואז לקטוע אותה באמצע (חוץ מכמה יחידי סגולה שממש שנאתי)
אז... ככה:
כריכה מדהימה.
בניגוד לדרקון הארד שממש סיקרן אותי, והכריח אותי לפתוח את הספר, הפיל הז פשוט מלחיץ.
למה? לפרנק יש עיניים אדומות או משהו?.
למען האמת, אני עדיין לא סגורה על מי זה, חניבעל או פרנק... אבל לעניננו!
היו כמה סיטואציות שבהם הייתי חייבת ליצור קטע הזוי, והרי לפניכם אחד מהם:
פרסי בורח מהגורגנות.
כמה פגשנו את זה בפרסי ג'קסון? כמה?
אז קדימה פרסי! רוץ כמו הרוח! (סליחה, אבל קצף הגלים פשוט לא נכנס לפה).
קדימה הרה, יונו, איך שרוצים.
שוב תיהי הזו שעושה את הבעיות ההזויות, הרי זה לא נחרש בפרסי ג'קסון, בכלל לא.
אבל באמת.
שוב? שלושה דמויות? כמו בכל אחד מהספרים ההם?
דמויות חמודות, אני אשקר אם אני אומר שלא.
אבל מה הבעיתיות?
הייזל ופרנק! הקיטשיות של זה הורגת אותי!
פייפר וג'ייסון! איך לא?!
תעשו לי טובה.
הקטע של האחד שלפעמים נשאר בצד כי האחרים נלחמים והוא מקנא בכוחות נחרש עד היסוד.
ובכל זאת - חמש כוכבים.
הספר היה מצחיק כל כך, נשכתי את השמיכה כדי לא להרעיד את כל הבית בטעות (או בכוונה).
הרעיונות החדשים מקסימים, ואני כבר מתה לראות למה עוד ריירדן מסוגל.
אבל למרות זאת - בחייך, תסיים את הסדרה הזו עוד שניים שלושה ספרים ותגיד ביי לפרסי.
הוא עבר, הדמות נחמדה אבל חרושה.
יודעים מה? אני שוקלת מחדש את ריירדן בתור אחד הסופרים שאני אוהבת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
כשף של דיו

כשף של דיו

קורנליה פונקה

בסדר, הדבר החשוב ביותר בשבילי הוא לנשום, להרגע, ולהשתדל לא לשבור כל צלחת זכוכית שאני רואה.
איך אפשר?!
איך אפשר להשאיר קוראים אומללים ומסכנים ללא ספר בצפייה לשלישי?!
רשע טהור, אני אומרת, רשע טהור לא להוציא את השני והשלישי באותו זמן, כדי שנדלג לחנות הספרים (אה... לא בדיוק, נרוץ ונאיים על כל מי שיעמוד בדרכינו) ונקנה את שני הספרים ביחד.
מתח, רומנטיקה, מסתורין... הכל מהכל!
העלילה מתפתחת מהספר הראשון שבו נטשנו את אצבע אבק ופאריד לבד, ואת מגי, מו, אלינור ודאריוס בבית הגדול של אלינור.
מהמשפט הראשון נשביתי בקסם, ואני מאשימה את קורנליה על כך שלא הכנתי שיעורים, הכל אשמתה!
מצאתי את עצמי צוחקת , צורחת, בוכה עם הדמויות. יש לי תחושה שקורנליה כותבת על עצמה כשהיא אומרת שיש כאלה שמסוגלים להפיח חיים במילים.
העלילה מדהימה ומותחת, אין סיכוי לעצור באמצע הספר גם אם מאיימים במוות (לא, עלי איימו במחבת בראש).
ואם להודות, הספר עדיין מחכה שאני אחזיר אותו לספרייה כשאני קוראת אותו שוב ושוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
כבלי קסם

כבלי קסם

אורסון סקוט קארד

במילה אחת: וואו!.
אני זוכרת את האגדה על בבא יאגא, היו מקריאים לי אותה פעם ברוסית.
נערה צעירה שאחיותיה ואמה שונאות אותה.
והנה עכשיו אני מוצאת את ההתחלה, איך הכל התחיל.
איך היא הגיעה לבית שמסתובב על כרעי תרנגולת, ואיך הגיעו הפרשים שמבשרים על אמצעו, סופו, ותחילתו של היום.
ספר מקסים, ממש מעולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
טורף ברשת

טורף ברשת

דנה אבירם

ספר טוב
לא הסגנון שלי, אבל זורם
החלטה לעתיד מהספר?
לא לתת פרטים לאנשים מהאינטרנט.
בסך הכל, ספר קולח, שנכנס ללב אחרי הקריאה, בהחלט קשה לנטוש אותו

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה

ביקורות נוספות על "הבן הבכור"

הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

כריסטופר פאוליני מכה שנית בספר המשך לאראגון, נער החווה שחיו משתנים לבלי הכר כשהוא מוצא את ביצתה של הדרקונית סאפירה, שהופכת ליצור הכי קרוב אליו בעולם כולו.

למה ציפיתי? בערך למה שכל מי שקרא את "אראגון" ציפה. לספר הרפתקאות נפלא מהסוג הטוב ביותר, שממשיך את הספר "אראגון" הנהדר.
כן,כן, וברור שכשמדובר בכריסטופר פאוליני אי אפשר להתאכזב.

בספר הזה אנחנו פוגשים את אראגון שלושה ימים לאחר הקרב הקשה בו הביס את דורזה, יצור-הצל.
אנחנו מלווים אותו בדרך להכשרתו באלסמרה, וגם במהלכה, כשהוא נאלץ להיאבק בצלקות הקרב הקשות.
בינתיים אויבים מוכרים חוזרים לקרווהול, ובן דודו רוראן נאלץ להתמודד איתם לבדו.
אראגון חווה רגשות חזקים-חדשים מממחוזות שונים, וגם מתבגר, כמובן.

לאורך כל הספר, הוא היה מעולה. כל מה שצריך להיות בספר טוב: שפה טובה, עלילה נהדרת שמועברת לקורא בצורה מצויינת, דמויות אהובות, ומלאאאאאאאאאאאאא התנגשויות דרמטיות מפולפלות באמצע. בדיוק כמו שצריך.
איכות הכתיבה, שוב, מצויינת. שפה גבוהה,זורמת ואיכותית, אבל - בדרך פלא - לא כבדה ולא מעצבנת.
העלילה: מעניינת, מותחת, מקורית, אמינה... נו, נהדרת בקיצור.

ספר מרגש, מפחיד, מותח.

עוד נקודה שחשוב לציין - זה ספר המשך. והוא טוב בדיוק כמו הספר הקודם, ואני משוכנעת שגם ספרי ההמשך האחרים.

כמה עמודים? אה, שש מאות? אני חייבת להודות שהייתי מאושרת כשראיתי שהוא כל כך ארוך :)
וזה בכל זאת לא מנע ממני לסיים אותו בפחות משבוע, כמה ימים מסכנים.
אחחח, כריסטופר פאוליני הגאון!

בסך הכל, ספר מצויין. מפתיע, מרגש. ספר הרפתקאות מעולה, אין בן אדם שלא יהנה ממנו. אז תפנו איזה יום, וקחו את הספר המקסים הזה ליד :)
אין מילים!







אני רצה לקרוא את בריסינגר!

לפני 14 שנים•ליילק
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

על אראגון והבן הבכור, על המצב במדינה, על הווארדן והשמאל הפוליטי בישראל ועל גלאבטוריקס ובנימין נתניהו.

אראגון הינו ספר מאת כריסטופר פאוליני אשר מספר את סיפורו של רוכב הדרקונים אראגון והדרקונית ספירה. במהלך הסיפור אראגון וספירה ביחד עם הגמדים, עם האלפים, עם הווארדן ובני הכפר קרוהול נלחמים נגד הקייסרות בראשות הרודן גלאבטוריקס.

בממלכת אלאגייזיה תחת הקיסרות אנשים חיים את חיהם הרגילים; עבודה, פרנסה ומשפחה. בדומה אלינו במדינה האזרחים חיים את חייהם הרגילים עבודה, פרנסה ומשפחה. יש כאלו שיותר מתעסקים במצב במדינה ומה קורה תחת ההנהגה במדינה ויש כאלו שבכלל לא מתעניינים. במדינתנו הקטנה הממשלה שלנו יותר נכון ממשלה זמנית מנוהלת תחת הנהגתו של המושחת בנימין נתניהו אשר מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. האדון לא מוכן להתפטר מהממשלה, לא מוכן להתפנות. במקום לקחת אחריות הוא להעביר הצעות חוק אשר פוגעות בשלטון החוק ובאופיה הדמוקרטי של המדינה ומה שמעניין אותו זה חסינות ומקלט מהכלא. גם את חבריו למפלגה ובעלי בריתו מפלגות הימין מעניין הכיסא הנוח בכנסת וחנינה ממעשי שחיתות. ביבי מציע למפלגות הימין דברים בתמורה כדי שדרכם יוכל להקים קואליציה שתבטיח את המשך שלטונו. עכשיו במצב אצלנו במדינה שאנחנו תחת גירעון והולכים למערכת בחירות שלישית. האזרחים נדחקים לשוליים: מעמד הביניים אצלנו במדינה בסכ"ל חיי בטוב אך מה לא מצליח לגמור את החודש. המצב עוד יותר גרוע הוא אצל אלו הנקראים עניים במדינה. אלו שמקבלים משכורת נמוכה ולא מצליחים לחיות בכבוד, למשל: ניצולי השואה, קשישים ומשפחות עם ילדים.

בדומה למצב אצלנו גם באלאגייזיה ישנם אנשים שהם כמו מעמד הבניים ויש כאלו שהם עניים וסובלים מהמצב במדינה תחת שלטונו של גאלבטוריקס. גאלבטוריקס כמו ביבי אוסף לו בעלי ברית שיבססו את שלטונו למשל: האורגלים והראזאק . אולם, יש מתנגדים לגאלבטוריקס, האלפים והגמדים שחיים מחוץ לגבולות אלאגייזיה ולהם יש טירטוריה משלהם והווארדן. אצלנו יש את מפלגות השמאל ומפלגת כחול לבן שהם מטאפורה לווארדן ויש מדינות שהם נגד השלטון העריצותי במדינת ישראל (לא בהכרח נגד מדינת ישראל כמו BDS שאני נגדם) שהם כמו האלפים והגמדים.

בספר האלפים, הגמדים והווארדן נלחמים במלחמות קרביות נגד הקיסרות, האורגלים והראזאק. במדינתנו יש את השמאל והתנועה לאיכות השלטון שנלחמים נגד השחיתות במדינה ונגד הקואליציה העריצותית תחת ביבי, דרך מערכת הבחירות, אמצעי התקשורת והפגנות.
.
הבעיה היא שרב אזרחי מדינת ישראל בוחרים בליכוד ובמפלגות הימין שזה מבסס את שלטונו של ביבי וכך גם אזרחי הקיסרות אאלגייזיה בוחרים לשתוק ולא למרוד.
מהפכות לוקחות הרבה זמן ובתור אזרחית במדינה שלי אני יוצאת להפגנות נגד השחיתות במדינה למען עתיד טוב יותר וכך גם אראגון וספירה עושים נלמים למען עתיד טוב יותר באלאגייזיה.
בנתיים קראתי את שני הספרים בסדרת הירושה ואני מקווה לטוב: אני מקווה שהאלפים, הגמדים, הווארדן ובני הכפר קרוהול יצליחו להפיל את גאלבטוריקס ושאנחנו אזרחי המדינה נעיף את ביבי וחבריו המושחתים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סימליה
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

מדהים. אבל לא טוב יותר מהראשון.

הספר כתוב בצורה יפה ויש בו קטעים שאכן שאבו אותי פנימה. אבל היו כאלה שגרמו לי לברוח.
הביקור בעיר האלפים (אלסמרה) היה ארוך ומוגזם, אין שום טיפת עיניין. גם בין אראגון לאריה - כלום.
וגם האימונים שלו היו מטישים. האומנם, בהתחלה היה מעניין אך החזרה על הדבר גרמה לי להתעייף.

אני אגיד כזה דבר: גם אם הוא משעמם, חובה להתעמק בו! הוא עוסק בשינוי פנימי וחיצוני. וכמובן, גם במשפחה ובאנשים היקרים ביותר לאראגון. (או שאולי גם הלא הכי חשובים?)

בנוסף, הספר קצת צפוי. אז אל תתאכזבו. נסו ליהנות מהפרטים הקטנים. כי הם יפתיעו אתכם בסוף!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dominogol
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

לא אמרתי משהו בביקורת הקודמת?
אני נלחצת עד מוות מספרים שמנמנים!
כן, והדרקון המלחיץ הזה שנמצא על העטיפה מאוד מועיל למצבי הרגיש והפגיע שלי!

***

עזבנו את אראגון בספר הקודם שהוא עייף, פגוע, שבור, ופצוע, וכך גם שאר הלוחמים שנותרו בחיים אחרי הקרב עם האורגלים בפארתן-דיור.
אנחנו פוגשים באראגון המותש שהוא מתהלך בכבדות בשדה הקרב, מתבונן בעצב בנשים אוספות את גופות אהוביהן, ומהרהר לעצמו במחשבות.
למראית עין זה אותו אראגון, אותו אחד שעזבנו בספר הקודם.
אבל לא, לגיבורינו הוענק הכינוי; ״אראגון הורג-הצל״, כינוי מכובד במיוחד אחרי הפגנת האומץ שהראה ורצח את הצל, דבר שרק שני רוכבים לפניו הצליחו לעשות.
בספר הזה אנחנו עוקבים אחרי אירועים עקובים מדם ואכזריים שמביאים את העורמה והתחכום אל שדה הקרב ומאלצים את גיבורינו להשתמש בהם.

***

בואו רק נאמר, שאפילו די שמחתי לפגוש בספר ההמשך כגונדזיל ושמנמן.
ואפילו שמנמן יותר מהספר הקודם.
הספר היה גדוש בעלילות אודות אראגון והמקומות אותם עזב בעבר, קרוביו, חבריו שנשארו מאחור, והכפר שהיה בו.
סיפור האהבה של קטרינה ורוראן היה מלא בהפתעות ושמחות, ומצד שני גם בלבול ורגשות מעורבים.
אני חייבת לשבח את הסופר על עבודתו הנפלאה.

***

לדעתי הספר השני היה יותר טוב מהראשון, בגלל שהפעם הוא לא נמרח יותר מידי, ולא פחות מידי, פשוט מדהים.
הכתיבה קולחת ומסקרנת, ואף פעם לא מכבידה או מאכזבת.
העלילה מרתקת ומשתמשת באירועים שקרו בספר הראשון, זה טוב שהסופר לא שכח את הספר הראשון.

***

ביום חמישי נסענו לטיול והבאתי עימי את הבן הבכור, אבל דעתי הוסחה לא פעם.
אני חושבת ששברתי שיא עולמי בנוגע למספר הפעמים שמוסחת הדעת מספרים ולאיזה סיבות.
החל בעונת הנשירה והשקיעה שלי בדכדוך שבקרוב כלבת הצ׳יוואווה המעורבת שלי תהפוך לעכברוש רצחני וקירח, וכלה בכך שאני שוקעת במחשבות למספר הסיכויים שיש לבקבוקים שנשלחים למחזור לשכפל את ה- די. אן. אי שלי ולפתח שיכפול רצחני שלי.

***

טוב, אני ממליצה מאוד על הספר, אני מקווה שמי שעוד לא קרא את הסדרה שיקרא אותה ומהר, כי מי שלא קרא-מפספס.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

וואו
ספר מצוין, מותח, מרגש, מפתיע
הוא יכול לגרום לך להזיל דמעה ומיד אחר כך להפתיע אותך כך שתזרוק אותו על הרצפה ותפחד להמשיך לקרוא את האמת

ספוילרים בהמשך! - על אחריותכם

בעמודים האחרונים של הקרב שם יש את השיחה של ארגון ומראטג, וכשמבינים שמרטאג הוא .. אתם יודעים .. רע, זרקתי אותו על הרצפה וסירבתי להמשיך לקרוא. רצינית.

אין ספוילרים!

בקיצור, ספר חובה לכל אוהבי הפנטזיה וגם למי שלא.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•אמילי
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

ספר מצוין. בכלל לא חשבתי לכיוון הזה, ועדיין העלילה מותחת, מעניינת, מרגשת ומורכבת. מאוד התחברתי לשני הצדדים של הדמויות, ולהתפתחות העניינים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•siris
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

העלילה המרתקת הזאת הולכת ומשתבחת בספר ההמשך "הבן הבכור".
כל כך נהיניתי לקרוא את הספר עד שלקחתי אותו לכל מקום שהלכתי וקראתי בו בכל זמן שהזדמן לי- חחח צחקו עלי לא מעט אבל היה שווה את זה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נטלי
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

הנערה סיימה את הספר הראשון בסדרה, "ארגון", נכנסה לאתר סימניה וכתבה ביקורת. כשסיימה לכתוב את הביקורת עברה להתחנפות לאמא שלה שתקנה לה את הספר השני בסדרה, היא התעניינה מאוד בהמשך הסיפור. יומיים שלמים הנערה חיכתה עד שקיבלה את הספר השני בסדרה, הלוא הוא "הבן הבכור".


אז אהבתם את הפתיחה שלי?! קצת שיעמם לי אז הוספתי אותה XD
אז לספר היו עליות ועליות ומורדה קטנה ועליות ועליות ועליות, כך שהכל האזן. שאותן אפרט בהמשך.
את הספר סיימתי באתמול בלילה אבל הייתי נרגשת מידי וגם היה מאוחר מידי אז החלטתי לישון "על" הספר לילה.

אוקיי, אז ככה.

ה – ב – י – ק – ו - ר – ת – !


אחד הדברים הראשונים שעניינו אותי ומשכו אותי בספר היה כריכתו. הדרקון האדום משך את ליבי ובמשך כל הספר עד לסופו חיכיתי לגלות מי הוא הדרקון ומי רוכבו, דבר שחברתי לא הסכימה לגלות לי. גם שמו של הספר, כך גיליתי בדיאבד, קשור לדרקון ולרוכב החדש. דבר גרם לי לתהות איך לא תהיתי על שמו של הספר ורק את תמונת כריכתו.

~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הרוכב, זה מישהו שכולנו מכירים מהספר ראשון!

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~


הספר התחיל בכמה עמודים קצרים המסכמים את הספר הקודם לו, "אראגון". קראתי את עמודים אלה אף על פי שעברו רק יומיים מאז שקראתי את "אראגון".
לאחר מכן הספר "הבן הבכור" התחיל בעלילותיו.

~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הספר התחיל בחטיפתם של התאומים ומרטאג. ובעוד שאראגון האמין לאורך כל הספר כי הם מתים, אני ידעתי שהם לא.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~


קראתי את הפרקים הראשוניים של הספר אבל אז לצערי חזרתי למציאות ובית הספר הגיע ואיים על קריאתי בספר. ימיים שלמים של לימודים והכנת שיעורי בית, עבודות ומבחנים רבים משאוכל לספר. אך לא רק בית הספר איים על קריאתי בספר, ימי הולדת רבים קראו בחודש נובמבר, גם אירועים חברתיים היו בחיי וגרמו לי לאיבוד תחושת הזמן עד שבמשך כמעט שבוע וחצי לא קראתי בספר. ועל היו פעמיים בהם תכננתי שאקרא בספר לאחר יום לימודים קל יחסית, אך גופי בגד בי ובמקום זאת ישנתי וראיתי סרט. את השבתות שחלפו ביליתי רק בשעתיים של קראיה ואת השער בצרכים ללימודים.


בין הפרקים הראשונים גיליתי שבספר יש את נקודת המבט של רוראן ובהמשך עוד דמות נוספת. נקודת מבט מעבר לשל אראגון עצבנו אותי בספר – הם מנעו ממני לדעת מה קורא עם אראגון. אך באחד הפרקים בספר, פרק בשם: "טירם" שינה מעט את דעתי על נקודת מבטו של רוראן. ובפרקים האחרונים לספר ובסוף הספר עצמו, גיליתי את משמעותם וגאונתו של כריסטופר שכתב אותם. הם השפיעו על סוף הספר וגלגלו את הספר אל סופו המפתיע בחלקו הרב. הסוף היה ברובו מפתיע לדעתי, לחברתי כל הספר היה מפתיע.


אני לא ממש יודעת אם זה ~ ספויילר ~, אז היזהרו!!

במהלך הספר אראגון הגיע אל עיר האלפים המפורסמת; אלסמרה, שם אראגון וסאפירה העבירו את הכשרתם. מורו של אראגון, לדעתי לפחות, חכם מעבר לכל מה שהוא מלמד את אראגון. ואני לא מגלה מי הוא לשם כך שמי שיקרא את הספר בעתיד יופתע. מי שקרא כל ביודע, אז.... מורה של סאפירה, גם הוא חכם. ואף על פי מוגבלותיהם של שני המורים הם מדהימים, לדעתי לפחות.
בנוסף בשל סיבה מסוימת, אראגון נלחם באימוני הסיף שלו באלף שעיצבן אותי מאוד עד אחרי אירוע שקרה ב"חגיגת שבועת-הדם", אירוע שמילותיי בטח יבטאו לא כראוי.
אני לא יודעת מה הפך את פרקים שבהן אראגון שהה באלסמרה למיוחדים, מדהימים, ואף מצחיקים מעט לדעתי.
אם היה אמור להיות פה ~ ספויילר ~ כלשהו, אז הוא הסתיים.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ כדי שיהיה מובן


ובעוד אראגון באלסמרה, רוראן מילא את חלקו בספר בהרפתקה משלו.
זה בטוח ספויילר אז:
~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הרא'זאק הגיעו חזרה לקרווהול, ובעקבות אירועים רבים שקרו רוראן ובני הכפר נמלטו והחלו לעבור את דרכו אל עבר מיקומם של הווארדן בסורדה. רוראן ובני הכפר עברו סכנות ואף אולי אסונות רבים בוכפי שכבר כתבתי לא אהבתי את נקודת מבטו של רוראן עד פרק מסויים שגרם לי לשנות את הפרספקטיבה שלי על אותה נקודת מבט, אך עם זאת לא לאהוב את נקודת המבט כפי שאני אוהבת את נקודת המבט של אראגון.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~

אז עברנו על נקודות המבט העיקריות, על אראגון וסאפירה, על רוראן, על הכריכה, על זמן הקריאה הרב שלקח לי לקרוא את הספר בעקבות הסיבות שפירטתי. אז מה נשאר לנו?!?
אה. כן. חסרה דעתי על הספר בכלליותו.

הספר המדהים, מרתק, מפתיע ואף מעט כובש. סופו מדהים, מפתיע ו... שונה. ואף על פי שהיו לי הפסקות במהלך הספר שלא היו מרצוני זכרתי כל מה שקראתי מפני שלא היה ניתן לשכוח. לדעתי הספר משקף משהו חדש ואף אולי הוא מגיע לרמתו של הקודם לו, אבל לדעתי לא עוקף אותו ואם כן לא בהרבה כלל.
אני ממש ממליצה לקרוא את הספר "הבן הבכור" ואם היה לי זמן אני אסיים את כל הספרים שיש ברשימה שלי והם נגישים לי, הייתי קוראת את הספר שוב.

אני אסיים בשני משפטים מהביקורת של על "אראגון", הספר הקודם ל"הבן הבכור";
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת ;)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•S-E-5914
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

סלחו לי אם בביקורת שלי אין ספויילרים-אני לא רוצה להרוס לאחרים את חווית הקריאה.
בכל זאת, כמה מילים על העלילה: כפי שמובטח בספר הראשון, אראגון אכן מחפש את החכם המתאבל. ההכשרה שלו אצל האלפים היא סוד כמוס, אחד הגדולים שיש בספר, ולכן לא אכתוב אצל מי הוא לומד.
ההפתעות הרבות שמזמן לנו הספר מצליחות להחזיק את הקורא במצב מתוח ודרוך, גורמות לו לקרוא כאילו הוא פוסע בשדה מוקשים. סיפור האהבה בין רוראן לקטרינה מוסיף ערך לסיפור.
הספר לא נפלא. העלילה מושכת, מעניינת, מרתקת, אבל כמעט אין רגע של שלווה בסיפור, אף פעם לא עוצרים לנוח. יותר מזה: תמיד יש דיון מעמיק (מדי, לדעתי) בין אראגון לסאפירה על החיים, על כאב, מזון ומה לא. אני חושבת שגם אם הסופר "מריץ" את העלילה קדימה בקצב מהיר צריך לעצור מתישהו.
כמה מילים טובות:
-הדמויות: תהפוכות רגשיות, החלטות גורליות-קדימה, יש לזה מקום, במיוחד במקרה של ספר עם עלילה דרמטית ומהירה כמו "הבן הבכור".
-העלילה: מהירה, מטריפה, מרתקת.
-הסודות: לא מסקרנים מדי, לא משגעים, אבל גורמים לך לרצות לקרוא את הספר הבא.
ספר "במינון הנכון".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מילים
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“הנערה סיימה את הספר הראשון בסדרה, "ארגון", נכנסה לאתר סימניה וכתבה ביקורת. כשסיימה לכתוב את הביקורת”

10/42
ביקורות על הבן הבכור
הבאה
ע.מ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“מומלץ לכווווווווולם. פאולוני יוצר עולם יצירתי ומלא בהפתעות!”