• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

מאת איתי אשר

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה-ביתן-שרף
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
ליאור
לפני 14 שנים

“"נו", חשבתי לעצמי. "עוד אחד שרוצה לספר לי משהו שלא ידעתי על צה"ל". וההפתעה אכן הייתה גדולה. לא, הספ”

3/10
ביקורות על ילדי הכאוס
הבאה
אלון דה אלפרט

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

קשה לעיכול
בתחילה, רציתי לזרוק את הספר לכל הרוחות.
יש בו אמירות מקוממות, ופגיעה כמעט בכל ערך שגדלתי עליו ואני מאמין בו.
בהמשך, התחלתי להכנס לראש של גיבורי הסיפור.
ולהבין מעט יותר, ואפילו להזדהות עם גיבורי הספר.
צריך לזכור כי גם הסיפור כאן שהוא מחוץ לנורמה , הן לצבא, לחיים בעיר ועוד, מבטאים כמיהה לחיים אחרים.
אבל הקריאה בו מרתקת ושווה להתעמק בה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של michal_84
michal_84
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של עמיר
עמיר
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של אנקה
אנקה
5קוראים|גיל ממוצע51|80%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,487 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,487
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות72

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "ילדי הכאוס"

ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

****


גאה להיות הראשון שמעניק לספר הזה כוכב בודד (לאחר קריאה של חצי מהספר, פחות או יותר). עונה באופן הדוק להגדרה "בזבוז של זמן".
אבל לא ככה, בלי להסביר. הנה אחת הפסקאות שכתובות על אחורי הכריכה, בתוספת ההסבר הסימולטני שלי:

בתצרף אנושי נדיר של דמויות ומצבים
ערב-רב של דמויות סטריאוטיפיות בגובה דשא ובעובי של בריסטול, בלי שום קשר לעלילה אלא בעיקר למצבים. מי הרביץ למי (הגרוזיני לפנקיסט השמאלני) ולמה (כי הוא רוסי - סליחה, גרוזיני, והוא שונא שמאלנים, מה ז'תומרת "למה"?). והם בצבא, כל אחד וסיבותיו, מעשנים חום או ירוק, אוכלים זין מהמפקדים ורוצים להתפרק. כה עמוק. אני יכול להבין שיש כאלה שיתחברו לספר הזה, ומניח, בכל ההתנשאות הראוייה, שהחברה האלה חושבים ששווארמה בתחנה המרכזית הישנה זה אוכל אמיתי. שלא לומר ביתי.

בסגנון אמיץ וכן, ללא גינוני תקינות פוליטית או מגדרית
אני הזונה שלך, כולכם על הזין, הפרדסכצניקים פירקו אותם במכות, הוא קיבל את מה שנשאר מהגולדסטאר השבור לתוך הפנים וכו' וכו'. אולי ככה מדברים, ואולי ככה זה נשמע בשיחות של חבר'ה בגיל הצבא, או ב"גזענים שמדכאים אותי", אבל לכתוב כמו שמדברים לא פוטר אותך מלהכניס איזה תוכן, משהו, אפילו בקטנה, לתוך הספר. גדי טאוב עשה את זה פי מאה יותר טוב ב"אלנבי", ורון לשם הפליא לעשות את זה ב"אם יש גן-עדן". קוראים לזה "סיפור". זה שזה נשמע אותנטי (לפחות קצת) לא הופך את זה לטוב.

מרכיב איתי אשר את תמונת ההזיה הישראלית המפורקת והכאוטית של ימי האינתיפאדה השנייה
קודם כל, המשפט הזה לא מתחבר לי למשהו הגיוני. מה זה "תמונת ההזייה הישראלית"? למה היא מפורקת? או כאוטית? ואם היא מפורקת, איך הוא בדיוק מרכיב אותה? אבל נניח שהבנתי, אז אוקיי, היה צריך לעשות את זה. זו אחלה תקופה לכתוב עליה, ואחלה אנשים לכתוב עליהם. הם אולי מפורקים, אבל בדמויות צריך לטפל בעדינות, עם פינצטה של מהנדס אלקטרוניקה, לא עם כפפות חסינות-חום מאיקאה. הכאוטיות וההזייתיות והישראליות צריכות להתחבר לטקסט קוהרנטי, לא לסתם שיחות של מסטולים בסקווט ליד דיזינגוף סנטר. אמיר אשר לוקח משהו שהוא מכיר, כנראה, כמו סצנת הפאנק (בעיקר באייטיז) ואז עושה ניים-דרופינג לתוך מיש-מש שמצליח להיות איכשהו גם רהוט וגם מגומגם, אך משאיר את העלילה, ואת הקורא, בחוץ. חוץ מחרמנות בסיסית ו-10% רצון לדעת מה יקרה בסוף, להכניס צברים, רוסים, גיאורגים וערבים לתוך שייקר ולערבב זה פשוט לא מספיק מעניין.

זהו רומן חניכה מקורי
זה לא רומן חניכה. העפתי מבט בעמודים האחרונים. הגיבורים לא מתבגרים. הם לא מבינים שום דבר על החיים. הם רק חיים.

רווי הומור שחור
לא מצאתי הומור, שחור או אחר, בספר. ייתכן ששוב יש כאן מקרה של בלבול בין הצגת סיטואציה שיש בה אלמנטים משעשעים (ויקטור חרמן תחת, ואין לו כסף כדי לתקוע את סוניה הנימפומנית, אבל הוא לא מוצא את הארנק. האימה!) לבין הומור. שלא לדבר על שחור.

המספר את סיפורו של דור שנשכח מלב כולם
מה? איזה דור זה?

דור על סמים קלים ומציאות קשה, שהבטיחו לו יונה וקיבל בולבול.
האלגוריה המהודקת, המשקל, ההתכתבות המעודנת, הרומזנית, עם שירי הלהקות הצבאיות. אין, מבריק.

איי רסט מיי קייס.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

'ילדי הכאוס' הוא ספר ששמו הולם אותו, אולי מכיוון שנראה שהוא שם לעצמו למטרה לגולל בין דפיו מציאות שאינה מרובעת, רחוקה מלהיות בורגנית ומסודרת, לא בוחלת בחציית גבולות ושבירת חוקים – מציאות שבה הכל אפשרי. המציאות הזו מתוארת בעזרת סיפוריהן של מספר רב של דמויות, רובן פורקות עול, שהמכנה המשותף הבולט ביותר שלהן הוא צבא הגנה לישראל.

קראתי כבר כמה וכמה ספרים שעסקו בצבא ושההתמקדות שלהם היתה בשירות קרבי ובתוהו ובוהו שנראה שלעתים מאפיין אותו; המסר העיקרי הוא כמעט תמיד הטענה שההגיון והמוסר נעצרים בש.ג., שטירונות ושעיתות מלחמה ניתן לתאר רק כשטח הפקר בו אין חוקים, לפחות לא כל עוד אין לך דרגה גבוהה מספיק, ושעמוק בשטחי הלחימה הגבול בין אדם לחיה הולך ומטשטש. יש בי משהו שמתרעם על האמירות האלו, לא יודעת אם מהתכחשות לאמת הקיימת או מהתכחשות לטענה שהיא בלתי נמנעת, ואולי בגלל זה צרם לי קצת בעת קריאת הספר, בין תיאורים על סמל טירונים שמתעלל בחילוניים ומפלה את המתנחלים לטובה לבין תיאורים על מ"מ שעל מנת להוכיח את עצמו ביחידה גורר ילד ערבי לכיכר, מניח תפוח על ראשו ומשחק בקליעה למטרה. לא הייתי רוצה להאמין שאלו פני הצבא שלנו או, ברמה הקיצונית יותר, שאלו הפנים שאין מנוס משיהיו לו. מצד שני מעולם לא שירתתי בקרבי, ולכן כנראה שגם לעולם לא אדע בבטחון.

איתי אשר יצר ספר שמטרתו להגיש לקורא תיאור ישיר וכואב של דור שלם, דור פורק עול, שמייצג את הצעירים של ימי האינתיפאדה השניה בישראל. הוא מדבר על פנקיסטים שברחו מהבית וחיים בקומונה הזויה, על חיילים אגרסיביים במיוחד ועל כאלו שחולמים רק על בית, אלכוהול וסקס ועל סוחרי סמים לבנוניים עם שושלת יוחסין צד"לניקית. למרות הכתיבה המצויינת והיכולת המרתקת של אשר לספר סיפור, משום מה התחושה שלי היא שאין פה תיאור מלא של דור שלם - כפי שמצויין בכריכה האחורית - אלא של מקבץ אנושי ספציפי מאד שאת חלקו אני מוצאת לא אמין בעליל וחלקו השני, גם אם נשמע מציאותי ברמה מסויימת, בהחלט לא מהווה מדגם מייצג. בד"כ כשסופר בוחר להתמקד באנשים המיוחדים שבחיים, באלו שבחרו לא להשאר במסגרת והולכים בדרך משלהם, הבחירה הזו אמורה לשדר איזשהו מסר של אמת קשה שסותרת את האמונות הקונבנציונליות והבורגניות של האנשים ה'נורמטיבים'. לעומת זאת, ב'ילדי הכאוס', הדמויות שאשר בוחר להעביר דרכן את המסר שלו, יהיה מה שיהיה, לא מעוררות השראה בכלל. בעיני ילדי רחוב עם תספורות מוהיקן שבורחים מהבית, מוכרים סמים ונלחמים בערסים במין אנרכיה בלתי-פוסקת הם לא הדרך הטובה ביותר להוכיח נקודה. בכלל, הרוב הגדול של הדמויות לא מעורר סימפטיה, תחושות אשם או הארה כלשהי, אלא רק תחושה עמוקה של ניוון שמקורו לאו דווקא במדינה שהיא לכאורה בלתי מתפקדת או בצבא משולח רסן, אלא יותר בבתים הרוסים ובכאבים וחוויות אישיות.

ובכל זאת נקודת האור – הגדולה יש לציין – מעבר לכתיבה המאד כשרונית של איתי אשר ושל יכולתו המצויינת לספר סיפור ולרתק, היא בעיניי התיאור הפרטני של הרקע המשפחתי והביתי של שטקר המספר ושל שאר דמויות נוספות. כאילו ברגע שמוציאים את הדמויות מהתפאורה הצבאית, הסיפור שלהם הופך להיות הרבה יותר אנושי ומשמעותי. אולי, בצורה אירונית כלשהי, זה דווקא מוכיח את התחושה שמקבלים מהספר, שהצבא לוקח מהאדם את האנושיות שלו ושהוא מתפקד כמציאות נפרדת, יקום ווירדואי מקביל.

אפשר לסכם בלומר שלמרות שהדעות האישיות שלי מתנגשות בנקודות רבות עם האירועים המתוארים בספר הזה, עדיין מדובר בספר טוב לדעתי, אפילו טוב מאד. הוא קריא ביותר, בוטה אבל לא בצורה יוצאת דופן בעליל, מרגש ברגעים הנדירים בהם נראה שהוא כן מחובר למציאות ומרתק ברגעים שבהם הוא לגמרי לא. מומלץ לבעלי ראש פתוח, ליוצאי צבא שיזדהו מפעם לפעם ולכאלו שאולי יוכלו למצוא את הפואנטה שאני לא הצלחתי לראות מבעד לתוהו ובוהו.

הביקורת הופיעה באתר 'אנשי הספר':
http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=429

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עתליה
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

"נו", חשבתי לעצמי. "עוד אחד שרוצה לספר לי משהו שלא ידעתי על צה"ל".
וההפתעה אכן הייתה גדולה. לא, הספר לא סיפר לי דברים שלא ידעתי על צה"ל, לעומת זאת הוא מסביר בצורה נהדרת המון דברים על החברה הישראלית.
רוצים לדעת מי הם האנשים האלה עליהם אתם קוראים לפעמים, שבשעה 3 בלילה דקרו מישהו מחוץ למועדון בדרך פ"ת? רוצים לדעת למה הם עושים זאת? רוצים לדעת מי הם אלפי חסרי השמות והפנים המסתתרים מאחרי השורות הלקוניות של "חשד להתעללות של חיילי צה"ל בפלשתינאים"?
אני לא שמאלני ואני לא ימני, אבל הספר הזה ממחיש בצורה מצויינת את מה שקורה למי ששירת בשטחים, שלא לדבר על מה שקורה למי שמעביר את כל שירותו הצבאי בשטחים.
תקראו כדי להבין כמה דברים על מה שקורה ברחובות האחוריים, הפיזיים והמנטליים, של החברה הישראלית.
ספר מצוין.

לפני 14 שנים•ליאור
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

הספר הזה תפס אותי, נהנתי ממנו ואהבתי אותו, ומסתבר שבשביל לגרום לי לקרוא ספר של סופר ישראלי כל מה שצריך זה קצת גולגלות מקדימה והבטחות לסקס, סמים ופאנק בתל אביב סיטי. מזלי, שאין לי יותר מדי דרישות, אחרת הייתי מפספסת ספר בן זונה.
הייתי מפספסת ספר גזעני, גס, מעצבן לפרקים, אבל יותר מכל,הוא כל כך אמיתי שזה כואב.
המציאות שלנו מסריחה ולא הוגנת, והדמויות פה לא מסתירות את זה. כל אחד מגיע מעולם לא מתפקד ואיכשהוא מוצא את עצמו, אי שם ליד חברון, כשהוא אמור לתת את חייו למדינה לא מתפקדת, שקורסת תחת יותר מדי פיגועים ויותר מדי מילים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•פולי
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

את צה"ל הזה לא תפגשו בכתבות התדמית של דו"צ: לוחמים שמעשנים קססות ובולעים אקסטות בעמדות השמירה בחברון, עולה מרוסיה שסבא שלו צד יהודים בשביל הנאצים והוא עצמו רק רוצה להרוג מוסלמים כדי לנקום את מות אביו בצ'צ'ניה, סמל מחלקה מתנחל שמתעלל רק בטירונים החילונים כדי לדפוק את השמאלנים המניאקים, ותיקי מסייעת שהופכים את הצעירים לעבדים ואת הקצינים לבלתי רלוונטיים.
"ילדי הכאוס" של איתי אשר הוא ספר מטריד, מרגיז, מטלטל, מצחיק - ובעיקר אמיתי עד כאב. בעיני זהו ספר ההמשך ל"אם יש גן עדן" של רון לשם ואם תרצו- המקבילה הישראלית ל"העיר והכלבים" של זוכה פרס נובל מריו ורגס יוסה.
מומלץ בחום!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יואב
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

החזיר אותי בציר הזמן 45 שנים לאחור. כתיבה שנונה ותיאור מדויק של הוויית החייל הפשוט. זה שרוצה לישון, לזי.., לבלות ולבלוע את החיים. מי שעבר בעמדת השמירה בשירותו הצבאי יכול לרענן דרך הסיפור את הזיכרונות מאותם ימים, את היפים ואת הפחות יפים. קראתי בשקיקה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•שמשון
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

קריאה על העולם הזה של הלוחמים בצה"ל תמיד מושכת אותי (בתור סוג של ג'ובניקית...) אין ספק שיש בספר הרבה אמירות ותאורים בוטים..אבל לפי דעתי יש להם תרומה אדירה לאותנטיות שלו, הסיפור אמין ומציאותי מאוד.
(אהבתי נורא את סוף הספר, את הפרק האחרון...הוא היה מדויק כל כך )
מומלץ בחום :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•דנה
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

מרגש, נועז, מצחיק בטירוף ובעיקר מצליח להעביר את חווית צה"ל כמו שאף ספר ישראלי אחר לא הצליח לעשות. הנאה מלאה בחן. מומלץ מומלץ מומלץ

לפני 15 שנים•ספרים ונהנים
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

קצר,מצחיק, אבל בוטה מידי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•alexandra_pl
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ביקורת נבחרת
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

מאת איתי אשר

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
ביקורת נבחרת
תמונה של אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 11 שנים

“**** גאה להיות הראשון שמעניק לספר הזה כוכב בודד (לאחר קריאה של חצי מהספר, פחות או יותר). עונה ב”