איתי אשר

איתי אשר

סופר


1.
ילדי הכאוס נולדו במוצבים של צה"ל בחברון, ברפיח ובדרום לבנון, והם גדלים ברחובות צדדיים ובחצרות אחוריות, מתקיימים על דיאטת שוליים של סקס, סמים ופאנק. במשך השבוע הם העבדים של הצבא, אבל בסופו הם מתמסרים לכאוס ולחופש. שטקר רצה קרבי כי פחד להיתקע בעבודה מסריחה בעסק המשפחתי; ויקטור עלה לארץ כדי לנקום במוסלמים; טולסטי הגיע מטיביליסי אל קרבות הרחוב של תל אביב; "שבע קמיקאזה" הלך ראש בראש עם כל חטיבת גולני; טוני המצרי הפך לסוחר אקסטזי בגלל ברית הדמים עם אבא שלו; שמעון עזב את הדת, שינה את השם לאלכס ולמד רוסית כדי להיות נביא הזעם של כיכר דיזנגוף. בתצרף אנושי נדיר של דמויות ומצבים, בסגנון אמיץ וכן, ללא גינוני תקינות פוליטית או מגדרית, מרכיב איתי אשר את תמונת ההזיה הישראלית המפורקת והכאוטית של ימי האינתיפאדה השנייה. זהו רומן חניכה מקורי, רווי הומור שחור, המספר את סיפורו של דור שנשכח מלב כולם. דור על סמים קלים ומציאות קשה, שהבטיחו לו יונה וקיבל בולבול. איתי אשר (39), אלמן ואב לשניים, הוא חתן פרס העיתונות ע"ש יוסי ולטר ז"ל לשנת 2005. ילדי הכאוס הוא ספרו הראשון....


**** גאה להיות הראשון שמעניק לספר הזה כוכב בודד (לאחר קריאה של חצי מהספר, פחות או יותר). עונה באופן הדוק להגדרה "בזבוז של זמן". אבל לא ככה, ב... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
"נו", חשבתי לעצמי. "עוד אחד שרוצה לספר לי משהו שלא ידעתי על צה"ל". וההפתעה אכן הייתה גדולה. לא, הספר לא סיפר לי דברים שלא ידעתי על צה"ל, לעומת ז... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
קריאה על העולם הזה של הלוחמים בצה"ל תמיד מושכת אותי (בתור סוג של ג'ובניקית...) אין ספק שיש בספר הרבה אמירות ותאורים בוטים..אבל לפי דעתי יש להם... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
'ילדי הכאוס' הוא ספר ששמו הולם אותו, אולי מכיוון שנראה שהוא שם לעצמו למטרה לגולל בין דפיו מציאות שאינה מרובעת, רחוקה מלהיות בורגנית ומסודר... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
קשה לעיכול בתחילה, רציתי לזרוק את הספר לכל הרוחות. יש בו אמירות מקוממות, ופגיעה כמעט בכל ערך שגדלתי עליו ואני מאמין בו. בהמשך, התחלתי להכנ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ