ביקורת ספרותית על מלכים ג' מאת יוכי ברנדס
בזבוז של זמן

---

על הספר מלכים ג' - (יוכי ברנדס)


הספר מלכים ג' בא לספר לנו הקוראים "הנבערים מדעת" את כל מה שלא ידענו ולא העזנו לשאול על מלכות בית דוד . שכן לפי דעתה של הגב' ברנדיס באותם ימים רחוקים דאגו סופריו של המלך דוד ואנשי שלומו משבט יהודה להעביר שמועות בארץ שמטרתן לפאר את שמו ואישיותו וגבורתו של דוד ולרומם בעיקר את צדקתו ויושרו של המלך, ומצד שֶנִי ידעו אותם סופרי יהודה החלקלקים להפיץ סיפורים המכפישים ומשניאים על העם דווקא את המלך שאול את בני משפחתו ואת כל שבט בנימין .

"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחַרבוֹת " אומרת לנו הגב' יוכי ברנדס " החַרבוֹת יכולות להרוג את מי שניצב מולן ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים"
ועל כך יש להודות לה לגב' ברנדס הנכבדה על שידעה לגלות לנו מבין הפסוקים את הכוונות האמיתיות שביקשו אותם סופרי המלך דוד הרשעים להסתיר מאיתנו , "ובחוכמתה" היא מצליחה מבין כל התיאורים הניסתרים לשלוף ולהאיר את עינינו בכל הנוגע להתנהלות מלכות דוד הרשעה באותם ימים וביחוד אודות בנו המלך שלמה. ולנו הקוראים התמימים לא נותר אלא לתהות אם אותו דוד היה בכלל רוֹעֶה ?
או סתם איזה נער כדבריה "אחד קטן שיכלה את ימיו בשעשועים מוזיקלייים בטלים" המשתעשע בשדות בית לחם" ? האם דוד בכלל נלחם בגוליית? והלא מצאנו בספר שלה "שאלחנן הגיבור הוא שכרת את ראשה של המפלצת הפלישתית גוליית הגיבור בלילה במערה שבבית לחם ואילו זה דוד הערמומי גזל אותה מידיו ונעלם עם הראש הכרות עד לעמק האלה ושם כמובן הוכרז כחתן המלך. ואנו לתומנו האמנו כאילו דוד עצמו הרג את הענק הפלישתי ואנו שמחים כי רצונה של הסופרת מתממש וגם הדורות שלנו וגם הדורות הבאים כבר לא יהיו כל כך בטוחים" בענין גוליית הפלישתי.

ועדיין נשאלת השאלה איך בכל זאת נכשלו סופרי המלך דוד במשימתם שנועדה על פי הגב' ברנדס לפאר ולרומם את דמותו של המלך דוד בעיני עם ישראל. לכן לא ברור לנו מדוע העיזו המפיצים לפרסם סיפורים המביישים בעליל את המלך דוד. איך יכלו אותם סופרי המלך מטעם לפרסם קבל עם ועדה את חטאו הנוראי של דוד ובת שבע אשת אוריה החיתי ?.
הבכך יפואר אדם ?? הם לא מסתפקים בהודאתו המוחלטת של דוד וההכרה בגודל חטאו, אלא הם מבקשים גם את רוחו ונפשו לרמוס בעונש שכולו עשוי נקמה בו ובביתו. לא מספיק להם שאמנון בנו הבכור של של דוד אונס את תמר אחותו ? ואבשלום רוצח את אמנון ובורח ? אחרי תקופה הוא חוזר לבית אביו ומטה את כל העם נגד דוד אביו , כל כך בקלות "מגָנֵב" אבשלום את לב העם מדוד ומורד בו עד כדי מלחמת אחים ועושה את הגרוע מכל הוא מציב אוהל ושוכב בו עם כל נשות אביו. בבחינת "אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש" דוד מרומה ומושפל עד עפר, דוד בוכה, דוד בורח, מתנהלת מלחמת אחים בה נהרגים כעשרים אלף איש ובהם בנו של דוד אבשלום" הכך ניראת היסטוריה משוכתבת למען תפארת מלכות דוד ?

יוכי ברנדס טוענת שכדי לבסס את מלכותו רדף דוד את משפחתו של המלך שאול
הוא פחד מהם כל הימים ועל כן רצח את כולם ולא חיה מהם איש , עד כדי כך שאפילו את זרעו לא נתן למיכל אשתו שהיתה בת שאול שמא ימשיך הילוד את נצר מלכות בית שאול.

הסופרת מפארת ומרוממת דווקא את המלך שאול היפה, הטוב, הנאצל, והרחמן, וכותבת שבעצם לא הוא הרג את אחימלך הכהן הגדול שנתן מחסה לדוד ובטח אין להאמין לכתוב כאילו הרג שאול לפי חרב שמונים וחמישה איש נושאי אפוד ובכלל לא הוא השמיד את נוב עיר הכוהנים ולא הוא הכה אותה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" האמת אודות המקרה נמצא בספר שלה מלכים ג' שם היא שמה בפי מיכל בת שאול את המשפט: "אבי לא השמיד אפילו את אויביו, מבקריו זעמו עליו שהוא השאיר בחיים את
עמלקים - אז מי יאמין שהוא השמיד עיר
בישראל" ?
גם אנחנו מזדעזעים וכועסים ובהחלט לא מקבלים את אכזריות הוקעתם של שני בני רצפה בת איה וחמשת בני מיכל או (מירב) על ההר ככפרה על הרעב "ויפלו שבעתם יחד בימי תחילת קציר שעורים" המעשה הוא רע! רע ! רע ! ואנחנו לא מתכוונים לחפש תשובה ספרותית שתוכל להצדיק או לתרץ את מעשה דוד כפי שעושה דמיונה של יוכי ברנדייס בספר מלכים ג' .
והרי יכולנו גם אנו בקלות להמציא כיד דמיוננו הספרותי סיבה ספרותית מתקבלת על הדעת ולהכריז ששבעת המומתים הללו היו בעצם שבעה גברים ממורמרים נסיכים ממשפחת שאול שתכננו מרד כדי להחזיר את המלוכה לבית שאול דבר המזימה התגלה לדוד - מותר גם לנו להמציא - לא ?

ישנם דברים כתובים בספר "מלכים ג'" שהם בפירוש עלבון לקורא החכם והישר. לוּ היה ספר זה' נצמד לאמת הפשוטה ולא משתדל בכל כוחו להאדיר דווקא את המלך שאול ובניו ולהכפיש את ממלכת דוד בדברים הגיוניים ניחא. אבל כידוע הנרדף באמת היה דווקא דוד שברח מפני שאול שביקש כל הימים להמיתו אפשר בהחלט להבין את קנאתו ושנאתו לדוד ולפרש אותה בדרך פסיכולוגית. אך כידוע הבוז והשנאה למלך דוד נמשכו גם לאחר מותו של שאול. הלא לאורך כל תקופת מלכותו של דוד נאמר "ויהי מלחמה בין בית שאול ובין בית דוד" אנו מוצאים את דוד הבורח מפני אבשלום שבור אבל ובוכה וכאן מעיז שמעי בן גרא איש ימיני לצעוק ולהתריס נגדו : " צא צא איש הדמים ואיש הבליעל השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה וילך הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר" שינאה אמיתית!
ולא נשכח את שבע בן בכרי איש ימיני שמרד בדוד תקע בשופר ויאמר "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאוהליו ישראל" ושוב פורצת מלחמה בגלל השינאה למלכות בית דוד

באיזו פשטות משונה מתארת לנו הסופרת את דמותו של ירבעם בן נבט ממש כדמות משה רבנו או יוסף ואנו מתפעלים מיד הגורל המפגישה בינו לבין מיכל סבתו הלא היא מיכל בת שאול וביחוד אנו נמסים מול הידיעה שצרועה "הנצר האחרון לבית שאול" הינה אמו והיא משבט בנימין היתה מפקדת לשעבר במרד של שבע בן בכרי והיא עדיין מסתתרת במערת מצורעים מחכה למרד הגדול כנגד בית דוד שהולך ומגיע .

שמנו לב לעובדה הכתובה שירבעם הינו איש גבוה, משכמו ומעלה ויפה תואר. דמותו ומעשיו המתוארים באופן מעורר "התפעלות" עוזרים לנו להבין חד-משמעית שהאיש ירבעם הינו איש אציל נפש ,רודף צדק אשר בעורקיו זורם דם מלכים טהור , והוא הראוי למגר את ממלכת הרוע מן הארץ . והוא שמתכנן מרד כנגד המלך שלמה שעליו הוא אומר דברים כהוויתם: "שלמה לא עושה דבר על דעת עצמו חוץ מתוכניות בנייה שעשועוני חידות ואיסוף נשים" ועוד נאמר בספר מלכים ג' על המלך שלמה : "הוא מלך כל כך משעמם שלא כדאי להלחם בסיפורים שלו ממילא הדורות הבאים ירדמו מהם"
ועוד נאמר שם : "אבל אומרים עליו שהוא חכם מכל אדם! זהו עוד אחד מהרעיונות המבריקים של המלכה האם . בת שבע יודעת עם מי יש לה עסק וניצלה את זה כדי לחזק את מעמדה. היא זו ששלטה על הממלכה, ואילו בנה הגאון הקדיש את כל זמנו לשעשועי חידות לבניית היכלות, לרכישת סוסים ונשים" "אמו העניקה לו את הכינוי "החכם מכל אדם והפיצה סיפורים עליו"
"לא רצית לערוף את הצוואר השמן שלו " ? כך שואל שואל הַדַד את ירבעם בן נבט לגבי המלך שלמה, בספר מלכים ג'.

אנחנו קוראים ומשתוממים הזה הוא אותו המלך שלמה? היתכן שמדובר באותו מלך שכתב את"שִיר השִירִים אשר לשלמה" הזהו המלך שלמה שחיבר את ספר "מישלי" , "ספר של חוכמה ומוסר "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" ? הכך נשמע אותו מלך "משעמם" מספר מלכים ג' ? כל כך משעמם עד שהדורות הבאים "נרדמים" מול "קהלת" ספרו הפילוסופי? תמהני !

וכך מצאנו כתוב בתנ"ך במלכים א' (כ"ו) : " וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עֶבֶד לשלמה וירם יד במלך" מן הפסוק הזה לומדים שירבעם בן נבט מרד במלך שלמה , ולכן גב' ברנדייס הנכבדה , כל אדם בר דעת יודע שאף מרד לא מתרחש ביום אחד אלא בודאי התהליך נמשך תקופה ארוכה ואפילו במשך שנים . בטוח שהשינאה למלך ולאנשיו פיעפעה והתפשטה מתחת לפני השטח.


כדי שהמרד יצליח ויסחף את כל העם למלחמה היה עליהם בוודאי לשכנע מאות אלפי אנשים לאורך זמן. אין ספק כי הדברים נעשו בסתר כולל איסוף נשק, והעברת הודעות להזכירך
גב' ברנדייס שמדובר בתקופה רחוקה בה לא היתה התקשורת קלה , היה קושי בארגון מורדים , בתכנון חבלות, ביצירת אי-שקט, וגיוס מרגלים. כלומר, הדבר דרש הכנות ממושכות לתפישת כס השלטון של המלך שלמה ופעולות טרור מאחורי גבם של שלמה ואנשיו. מכאן שלא מדובר באנשים תמימים ומסכנים. שימי לב הלא כאשר רחבעם הומלך במקום שלמה ובאים אליו בדרישה "הקל מעולנו" והוא עונה "אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" כל אחד מבין שמדובר בתכסיס חכם ובהחלט לא תמים שכן העם בעצם כבר מוכן לבוא יום פקודה מלחמת חורמה לקריעת מלכות בית דוד " מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהליך ישראל ..." הם אומרים בעקבות תשובתו של רחעם אך בעצם הם מלוכדים זה תקופה ארוכה ומוכנים כבר למלחמה בבית דוד. הנה הם ממליכים עליהם מיד את ירבעם בן נבט, כמלך על עשרת השבטים - והמלכות נקרעת מבית דוד .

נאמר על ירבעם שהוא חטא והחטיא את ישראל בכך שעקב חששו שבני ישראל יחזרו שוב ליהודה כדי להקטיר זבחים בבית המקדש הוא בונה מזבחות לעגַלים ומציב אותם האחד שם בדן והשני בבית אל , ושמות שני בניו בניו : נָדָב ואביָה כשמות שני בניו של אהרון הכהן נדב ואביהו, כדי שידע העם ויאמין שאלו מעתה הם אלוהיו ואלו הם כוהניו.

אכן חטא דוד באוריה "כבשת הרש" - אך מי אנו הצדיקים, שנוכל לשופטו ? ומי אנו שנוכל "לעמוד" בפני ספר תהילים שכולו זעקת כאב על גודל החטא והחרטה, זעקה עמוקה היוצאת מלב קרוע בתחנונים אמיתיים לסליחה.
"חנני ה' כי אומלל אני רפאני ה' כי נבהלו עצמי, שובה ה' חלצה נפשי והושיעני למען חסדך" יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מיטתי בדמעתי ערשי אמסה" פרק ו' (ז')

כותבת יוכי ברנדס את ספרה מלכים ג' בשפה "רזָה ודלָה" למען ידע כל עם ישראל ולמען יפורסם הספר בעולם כולו את אשר עשה המלך דוד איש הדמים והרשע למשפחה יפה צנועה ואצילה כמשפחת שאול שנאמר עליה כדבריה : שבניה היפים נבראו בין השמשות והם: רחל, יוסף, שאול המלך, בתו מיכל, ואפילו לעתיד לבוא תגיע אסתר המלכה - כמה חכם !!!
איך יכולה כותבת הספר למכור בנזִיד כבוֹד פִּיהָ את דוד מלך ישראל - עד שלא נמצאה לה
עליו ולוּ מילה אחת טובה!.

בדבר אחד צודקת הסופרת בענין כוחה של הלשון היא אומרת: "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחַרַבוֹת שהן קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים"

ועל כך מסכים איתה גם מחבר תהילים:
" תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, אשר שננו כחֶרֶב לְשוֹנָם
דרכוּ חִצָם דָבר מַר לירות במסתרים תם פתאום ירהו ולא יִרַאו ּ" פרק ס"ד (ה')


" כִי אֵין בּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשוֹנָם יַחלִיקוּן " פרק ה' (י)
" אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶ ן" פרק י' (ז)
" יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות,
אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מִי אַדוֹן לנוּ " פרק י"ב (ו)

" הנה יביעון בְּפִיהֶם חַרָבוֹת בשפתותיהם כי מי שומע " פרק נ"ט (ח)
" שַתּוּ בַשָּמַיִם פִּיהֶם וּלְשוֹנָם תּהַלַך בָּאָרֶץ " פרק ע"ג (ט)


חיה הלר
רח' תבור 25 מבשרת ציון 90805
הספר - נשלח לסופרת

» ביקורות נוספות של חיה
» ביקורות נוספות על מלכים ג'