הספר טוב, כלומר, אי אפשר לומר שהוא לא טוב, מותח, וכל הג׳ז הזה. אבל, וכאן מגיע אבל גדול: בתור מי שקראה את ״שקרים יפים״, שהספר הזה הוא ההמשך שלו, ממש לא מזמן, יש הרגשה שהספר הזה קצת ממחזר אותו.
נתחיל בזה שליסה אונגר ממש העתיקה קטעים שלמים מהספר הראשון לתוך הספר הזה. נמשיך בשטיקים המוכרים של לתאר בתחילת הספר סצנה מסוף הסיפור ללא זהות הגיבורים, כך שבמהלך הספר אתה מנסה לנחש מי הטוב ומי הרע. בנוסף, התובנות בשנקל על היחסים בתוך המשפחה, עם בן הזוג וכו׳.
ובכלל, נראה שרוב הספר כאילו מנסה לשחזר את ההצלחה (??) של הספר הקודם. בספר הראשון היה חידוש, הספר השני לא מחדש הרבה.
למרות זאת, אם מתעלמים מכך שהיה ספר קודם, ואולי אם קוראים אותם בהפרש זמן יותר גדול, זה בהחלט ספר מתח ״יעיל״ כמו שאומרים, והגיבורים הראשיים (שהם בדרך כלל הגיבורה רידלי ומי שזה לא יהיה שהיא מחליטה להתאהב בו), חמודים, יפים ומעוררים סימפטיה.
אז אפשר לקרוא, ממש לא חובה, ולמרות הכל אני כן מתכוונת לחפש את הספר הנוסף של ליסה אונגר, שהוא למיטב הבנתי, סיפור חדש לגמרי.
















