ביקורת ספרותית על שמץ של אמת מאת ליסה אונגר
ספר לא משהו

---

החלוקה בין שקר ואמת אינה דיכוטומית. אין כאן רק שחור ולבן, אלא ספקטרום שלם של גווני ביניים. חמישים גוונים של אפור, אם תרצו. גדלנו בתרבות המעריכה את האמת ומעלה על נס את אומריה, אבל למעשה אותה תרבות עצמה נשענת וניזונה מהשקר. שכן כל סיפור, כל מקטע של סיפורת שלא באמת קרה אלא הוא פרי דימיונו של המספר, הוא למעשה שקר. אבל שקר בקטע טוב, כן? שלא תבינו אותי לא נכון. ואם כבר מדברים על סיפורת, בואו נדבר על הכיתוב שעל הכריכה האחורית. הכיתוב הזה, ח"מאחורה" של הספר, אמור להיות למשעה המבוא אליו. זה שמספר לנו לפני הבחירה או תחילת הקריאה לאיזו סוגה הספר משתייך ועל מה הוא בכלל, כדי שנבוא עם הציפיות הנכונות לקריאה. הכיתוב הזה הוא פרסומי ושיוויקי כך שסביר שתמיד יהיה בו משהו שקרי. אבל פעמים רבות קורה שהכתוב על הכריכה האחורית לא משקף נכונה את הספר. ואז זה כבר לא שקר בקטע טוב, אלא בקטע רע מאוד. כיתוב מטעה מכין את הקורא בצורה לא נכונה לספר, ולכן בעייתי מאוד.

רידלי ג'ונס היא אישה צעירה המגלה שהיא גדלה בשקר. למעשה שום דבר ממה שהיא ידעה על עצמה לא היה נכון. אבא שלה הוא לא האבא הביולוגי שלה, אמא שלה היא לא האמא הביולוגית שלה. האיש שאותו הכירה בתור דוד אהוב וטוב לב הוא לא דוד ולא טוב לב בכלל, וכך הלאה. כל שורש קיומה מתערער, והדרך שבה היא מגלה את זה ומה היא עושה עם הגילוי נמצאת בהרחבה בספר שנקרא "שקרים יפים". הספר הזה, שנקרא "שמץ של אמת" הוא ספר המשך. כזה שבא לסגור חורים בעלילה, ולתת עוד כמה תשובות לקוראי "שקרים יפים" שנשארו עם יותר מדי סימני שאלה. אולי הוא גם חלק מחוזה של ליסה אונגר עם ההוצאה לאור , אין לדעת. אבל עובדת היותו ספר המשך מוסתרת. אין שום דבר בכיתוב האחורי של הספר שמרמז על זה.

וכך התחלתי לקרוא את הספר, בלי לקרוא את חלקו הראשון. לא הייתי עושה את זה לו הייתי יודעת מראש שהוא ספר המשך. ואז הוצפתי הסברים שנועדו עבור שני סוגי קוראים: אלה שקראו את הספר הראשון ולא זוכרים ממנו כלום ולגן צריך להזכיר להם. ואלה, כמוני, שלא קראו כלל, וצריך לספר להם. הדבר הזה גורם לספר להיות מייגע מראש, עמוס פרטי מידע אגביים, מחייב לכתוב למעשה שני ספרים בתוך אחד, ומאוד מאוד מאוד מעצבן. חוץ מהחלק המעצבן הבסיסי הזה, לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי העלילה. רידלי מגלה שאביה הביולוגי, זה שחשבה שמת, לא באמת מת. במסגרת הז'אנר היא מגלה שכל ניסיון לעלות על עקבותיו גורר עוד ועוד גופות. מכאן העלילה מתפתלת בחוסר אמינות בין מנהטן ללונדון, מובלת על ידי רידלי, ע"י ג'ק בן הזוג שלה, סוכן אף בי איי בשם דילן גרייס, ומיני דמויות שמבליחות לרגע ואז נמוגות. הרעיון העיקרי בבסיס הספר מזמן דיון על הורשה וסביבה, על מקומו של הטוב, על תפקיד אירועים שקרו בילדות המוקדמת, וכך הלאה. וכן מתבקשת השאלה מה המשמעות של להכיר אדם. האם מעקב אחרי אדם והתוודעות לכל מנהגיו הקטנים והגדולים מהווה באמת היכרות איתו. אז כל הדיונים המתבקשים קיימים, אבל למרבה הצער הם מטופלים בצורה שטחית ורשלנית ולא יוצרים חשיבה עמוקה או גילוי של אמת אוניברסלית.

ובשורה התחתונה: אפשר לוותר. די בקלות אפילו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שמץ של אמת