ביקורת ספרותית על ארוחת בוקר בטיפני'ס (2009) - נובלה # מאת טרומן קפוטה
ספר טוב

---

בניגוד לסדר הדברים הרגיל אצלי, הכרתי את הסיפור קודם כל מצפייה בסרט (הנפלא) בעל אותו שם, ולכן החמצתי לגמרי את המשמעות שנתן לו קפוטה. הסרט מדגיש את הקסם האינסופי של הולי גולייטלי, ולמעשה הוא סיפור אהבה מלא קסם ואף תקווה.

כשקראתי את הספר הופתעתי. סיפור המסגרת הוא אותו סיפור מסגרת - על הנערה המקסימה וחייה בניו יורק - אולם הרגשתי שלא הכרתי את הסיפור: זה לא סיפור אהבה - זה סיפור על ייאוש, בדייה, זהות גנובה, והישרדות תוך שימוש בלתי בררני באמצעים לא לגיטימיים. למעשה זה סיפורה של ארצות הברית כפי שאנו מכירים אותה (אך מתעלמים מהמסקנה הבלתי נמנעת).

הסופר - המפליא לתעד את ארצו ותושביה בנימה צינית ובלתי סלחנית - כתב סיפור על "איך להיפטר מחייך הישנים והבלתי הולמים את שאיפותיך". האם לא זו תמצית ההוויה של התרבות האמריקאית? גדלת כילדה מוזנחת בדרום העמוק, ללא תמיכה או השכלה - המציאי את עצמך מחדש בעיר הגדולה, עם ביטויים צרפתיים ששאלת ממכר מזדמן, המון חברים (בערך) מסיבות וכייף כדי להסתיר את הריקנות שנקראת חייך. והחיים הם כאילו טובים, ואת כאילו נהנית מהם, רק בסופו של יום, כשאיבדת את הדבר היחיד שיש לו ערך בעינייך - עליך לחפש ולמצוא זהות חדשה לעטות.

מה שמרשים בספר הזה הוא שלמרות שהוא נכתב בשנות הארבעים של המאה הקודמת - הוא רענן ורלוונטי לחיינו היום. הדמות של הולי חיה ואמינה, עם בחירות שאנחנו יכולים להבין, וקאפוטה אמן הכניסה לראשם - ורגשותיהם - של גיבוריו. אין פלא שהוא לא אהב (כדברי השמועה) את הסרט שנעשה על פי סיפורו: כי תקווה רחוקה מקאפוטה, ואולי הוא באמת צודק.

*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ארוחת בוקר בטיפני'ס (2009) - נובלה #