• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מאת מיכה גודמן

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מאת מיכה גודמן

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אורי רעננה
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:מחשבת ישראל
הקודמת
אלי
לפני 13 שנים

“ספר מורה הנבוכים הותיר אתגר אינלקטואלי, לכל הדורות. קולמוסים רבים השתברו ועדיין ממשיכים להשתבר בפיענ”

10/18
ביקורות על סודותיו של מורה הנבוכים
הבאה
geosurfer
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“כל המתעניין בפילוסופיה וביהדות חייב לעצמו את קריאת הספר. יש לי ידע כללי בפילוסופיה וביהדות (לא מומחה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר מחדד שכל ומעורר מחשבה.

ראשית אזהרה , כל המצפה מספר זה לאסוף טיעונים אנטי קלריקים,לא ימצאם.
איני דתי. אני אוהב תנ"ך ויהדות, ושמח לכל הזדמנות להבין ולהעמיק בהם בהיבטים שונים . החל מקריאת הסיפור, הבנת הרקע הפרשני, האגדות הקשורות אליו , הרקע והניתוח הסיפורי(בעיקר זקוביץ , שאנן,),פסיכולוגי (ניתוח יונגיאני של חלק מהדמויות, הכתיבה של חיים באר ואחרים,) ההיבט ההיסטורי ו הארכיאולוגי וכיום גם הצצה לרקע הקבלי.
אני אוהב לראות זאת מהיבטים שונים.- דתיים -פשט אגדה מיסטיקה ולוגיקה.
כן גם במבט החילוני.
ברמבם נתקלתי לראשונה אצל רחל אליאור בספר "בגן עדן מקדם".
ןעכשיו בספר זה.
הקריאה אינה קלה עבורי, אבל השכר גבוה.
היכולת של הרמבם להפריד בין הידיעה לשכל מעוררת מחשבה.
ממנה נגזרת שאר השקפת עולמו כאשר למושכלות יש מרכיב גדול.
בקיצור שווה קריאה אם יש רצון להשקיע.
נ.ב אני תמה כיצד ספר זה עמד זמן רב ברשימת רבי המכר. האם זה מסוג הספרים שנותנים מתנה כדי לא לפתוח, או שהשוק הדתי כבר רחב דיו להכיל ספרים אלו כספרי קריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שמעון  שלוש
שמעון שלוש
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של נולי
נולי
תמונה של קוראת הכל
קוראת הכל
תמונה של נדיה
נדיה
7קוראים|גיל ממוצע44|86%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,487 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,487
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות72

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "סודותיו של מורה הנבוכים"

סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

הופתעתי ובגדול. או יותר נכון: רבי משה בן מימון, הרמב"ם: לא מה שחשבתי.
לא שחשבתי... האמת. עד לרגע בו סיימתי ספר זה מעולם לא הטרדתי את עצמי במחשבות לגביו, אבל כחילונית מלידה, רוב הזמן מבלי להקדיש לכך מחשבה יתרה, דווקא לאחרונה הצטיידתי בלא מעט גאווה אתיאסטית רעננה בעקבות קריאת ספריו המופלאים של ריצ'רד דוקינס, "הגן האנוכי" ובמיוחד "יש אלוהים?"

ולכן קניתי את הספר הזה מתוך רצון וסקרנות להכיר את "הצד השני". דוקינס הרי נכנס חזיתית בכל דתות העולם, בטיעונים שאותי לפחות מאוד משכנעים, ולשם האיזון, רציתי לקרוא דעה מנוגדת. לגלות מעט מאותה "חוכמה שביהדות" שכה רבות שמעתי אודותיה, אך מעולם לא זכיתי לפגוש בה. להכיר גם את הצד של אלו המאמינים בכל ליבם באלוהים המשגיח, המקשיב לתפילות, הכל יכול. אלוהים שאיכפת לו שאני אוכלת שניצל ושותה אח"כ כוס קפה...

ציפיתי לוויכוח נוקב ביני לבין הספר, ואני מודה שניגשתי אליו ביהירות-מה, בתחושה שאין מצב שתובנותיו של אדם שחי לפני כמעט 1000 שנה, כשעדיין חשבו שכדור הארץ הוא מרכז היקום, יצליחו להרשים אותי...
לא קשה לתאר מה רבה היתה תדהמתי כשגיליתי שהרמב"ם בכלל לא מתווכח.

אלוהים של הרמב"ם, לפחות על פי מה שאני הבנתי מ"סודותיו של מורה הנבוכים", אינו שונה בהרבה מה"אלוהים" של ריצ'רד דוקינס. את האלוהים הזה אי אפשר להגדיר במלים, ולא לייחס לו תכונות, מכיוון שהוא מעבר לדמיון, מעבר להבנה ומעבר לשפה. אי אפשר ליחס לו פעולות או מחשבות או רצונות. הוא לא נענה לתפילות, לא מתגלה לבני אדם, ולא מעביר להם מסרים בכתב או בעל פה.

הדרך היחידה "להתקרב לאלוהים" של הרמב"ם היא להתבונן במרחבי האינסוף של היקום, להתפעל ולהתפעם מעוצמתו של הטבע, ומהסדר המופתי שמביא לכך שבכל בוקר השמש עולה, ובכל ערב היא שוקעת, והכי חשוב – לשאוף לדעת כמה שיותר וכמה שאפשר. לא ללכת שבי אחרי מה שנכתב בספרים עתיקים רק בגלל שהם עתיקים, ולא לתת לאף אחד לכפות עליך את דעותיו הלא מוכחות. להכיר בקיומו של הספק. זו תמצית הקיום וזו המשמעות של להיות אדם שלם. הדרך לאושר, על פי הרמב"ם עוברת דרך הענווה, הלמידה וההשכלה.
איך אני יכולה להתווכח עם זה? ואיך אוכל שלא להתרגש מעצם המחשבה שדברים נאורים שכאלו נכתבו על ידי אדם שחי 800 שנה לפי שהרב עובדיה יוסף נולד?
לדעתי, לו חי היום, רבי משה בן מימון היה מדען.

לפני שמישהו יתעצבן, ולמרות שיורד גשם בחוץ, אני אשפוך על עצמי קצת מים קרים כדי לצנן את התלהבותי שלי: אני יודעת שהרמב"ם כתב הרבה ספרים נוספים שלא קראתי (ואין לי שום כוונה לקרוא), שכל עניינם פירוש התנ"ך והמצוות שהאמין בהם בכל ליבו. אני גם יודעת ומבינה שאת הספר "מורה הנבוכים" פירשו פרשנים רבים, פירושים שונים, שלוקחים את דבריו לכל כיוון אפשרי. אני יודעת שהדרך הערטילאית, המסובכת ומלאת הסתירות שבה הוא כתב את ספרו בעצם פותחת פתח לכל אחד למצוא שם את האני מאמין שלו, ולאו דווקא את שלי. אני גם מבינה שהמחבר דר' מיכה גודמן פירש אותו בעקביות דווקא לכיוון הרדיקלי, לאו דווקא המקובל, ואפילו הוא טוען נחרצות שהרמב"ם רחוק מלהיות אתאיסט (אם כי גודמן מפרש אחרת ממני את המשמעות של להיות אתאיסט. בעיני ההבדל בין מי שאינו מאמין שיש אלוהים בכלל, למי שמאמין שיש אי-שם 'אלוהים' א-מורפי נטול יחסי גומלין עם בני האדם הוא כמעט חסר משמעות)

הכל נכון, ובכל זאת, קשה שלא להתרשם ממילותיו של הרמב"ם עצמו :
"אחרי כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי כן נמצאו בעזבונם ולכן חשבו אותם לנכונים. ובסיכום פתי יאמין לכל דבר" [מורה הנבוכים א, סב]
זה לא נכתב על ספר התורה רחמנא ליצלן, אלא על ספרי אסטרולוגיה ישנים, ובכל זאת... תענוג.
וגם:
"כי אם תעצור במקום הספק ולא תרמה את עצמך בכך שתחשוב שיש הוכחה מופתית למה שלא הוכח הוכחה מופתית, ולא תמהר לדחות את כל מה שלא הוכח הפכו, ותחליט להכחישו, ולא תשאף להשיג את מה שאין ביכולתך להשיג, אזי השגת את השלמות האנושית" {מורה הנבוכים א', לב}.

אז אחרי שהבעתי את התפעלותי האינסופית מהרמב"ם עצמו, בכל זאת כמה מילים על הספר. אין לי עם מה להשוות, ואין מצב שאני אצליח לקרוא ולהבין את מורה הנבוכים עצמו. השפה עתיקה וסבוכה מדי בשבילי. אני לא מתכוונת לנסות. אני רק יכולה להגיד ש'סודותיו של מורה הנבוכים' כתוב בשפה בהירה, עניינית. לא ארוך מדי, לא קצר מדי. ממוקד במטרה, ובין אם לשביעות רצונו של הרמב"ם או כנגד בקשתו המפורשת לשמור את הדברים בסוד, מיכה גודמן עושה לקוראים שכמוני שירות ענק.

ספר חובה לאוהבי ספרי עיון ופילוסופיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

כנראה הספר המודרני הטוב ביותר שמסביר את מורה הנבוכים ואת עיקרי הפילוסופיה של הרמב"ם בצורה ברורה ונגישה לכל קורא. ממליץ את הספר למי שמעוניין להכיר קצת הגות יהודית של ימי הביניים ובפרט את הגותו של הרב המשפיע ביותר ביהדות, הרמב"ם, ואת ספרו ההגותי המצוין 'מורה הנבוכים'. מורה הנבוכים הוא ספר לא פשוט, כתוב בצורה מיוחדת בה קוראים שונים יבינו ממנו מסקנות שונות ועל כן, טוב להצטייד בספר שמסביר את כוונותיו של הסופר, את רעיונותיו המרכזיים, החידוש שלהם, המקורות וההשפעה על המשך התפתחותה של המחשבה היהודית. הספר לא דורש היכרות מעמיקה מוקדמת עם הגות ימי הביניים ועם הגותו של הרמב"ם אלא רק היכרות שטחית מאוד, והוא מסביר את המושגים הפילוסופיים המופיעים במורה בשפה פשוטה ומובנת לקורא המודרני. הספר הוא הראשון בטרילוגיה של ספרי הגות של ד"ר מיכה גודמן, ולדעתי הטוב ביניהם. הספר משמש כבסיס טוב מאוד להבנה של עיקרי ההגות היהודית שלרוב לא נלמדת במסגרות חינוכיות מלבד האקדמיה. יש לציין שהספר אינו דתי, הרמב"ם עצמו הושפע מאוד מהפילוסופיה של אריסטו והשתמש בפילוסופיית הכלאם המוסלמית ביצירתו, ולפי קריטריונים רבים נחשב לרציונליסט, על כן ההתעמקות בפילוסופיה שלו כוללת בתוכה פילוסופיות אחרות, כמו כן מהווה את הסיבה לביקורת הרבה שהרמב"ם ספג (וסופג) מחוגים דתיים רבים בזמנו ובימינו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•פיודור
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

אל הספר הזה אני חייב להתייחס בשני מישורים, רק כך אוכל להגדיר את היחס שלי כלפיו. הספר עצמו כתוב בצורה מעולה. הספר בהיר, מעמיק ומלא בתובנות חשובות ומעמיקות אל כל אדם, ובוודאי יהודי הרואה את עצמו כחלק ממסורת מחשבה עתיקה, החי כיום בתרבות המודרנית והפוסט-מודרנית. ד"ר גודמן מצליח להפיח חיים רעננים בספר שלרבים נראה, שלא בצדק, שמקומו במרתפי ספריות עבשות ולא במדף הקדמי הנגיש לכל.
מאידך, לאורך חלקים רבים מן הספר ובפרט במקומות שהכותב מבשר לקורא שעלה בידו לפענח את סודותיו של 'מורה הנבוכים', שכידוע נכתב מלכתחילה באופן מלא סתירות והטעיות כדי להסתיר את האמיתות שבו, עלה בי החשש שהמחבר מביא את השקפת עולמו הוא לתוך דברי הרמב"ם ולא את דברי הרמב"ם עצמו. אמת, לעולם אנו כבולים בסובייקטיביות שלנו, אבל, האופן השיטתי, שדברי הרמב"ם פורשו אל הצד הרדיקלי שבהם, המנתץ מוסכמות, והמתאים להפליא לחשיבה הפלורליסטית-רציונאלית של ימינו ושל הכותב, העלו בי את החשד הזה ביתר שאת. גם ההתעלמות מדברי הרמב"ם במשנה תורה (מלבד במקומות שבהם הדבר הלם את כיוון המחשבה הנ"ל) העלו בי את החשד הנזכר, מאחר וידוע הוא שאנשי אקדמיה מבכרים את הדיכוטומיה הזו של שני רמב"ם: הרמב"ם של 'מורה נבוכים' מול הרמב"ם של 'משנה תורה', על פני ההבנה שתפיסותיו ההגותיות וההלכתיות של הרמב"ם מזינות, מעצבות ומשלימות זו את זו. והרמב"ם הלוא אחד הוא.
ובכל זאת זה ספר חשוב, שלא הייתי מוותר על קריאתו. ואף שלא הייתי חותם שכל תובנה שבו היא של הרמב"ם, עדיין מרבית הדברים מתאימים לרוח הרמב"ם. הוא חשוב לקריאה למי שרוצה להעמיק במחשבת ישראל, לקבל כיווני חשיבה שונים על מושגים טריוויאליים (או שלא, תלוי את מי שואלים) כמו נבואה, השגחה, טעמי מצוות, בריאה, הלכה ועוד. ואפילו כדי לקבל כיווני מחשבה מעניינים, ואפילו תרפיים, לגבי מבוכות קיומיות של האדם המודרני כיום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יוסף
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"ממשה עד משה לא קם כמשה". משפט זה, המציב את הרמב"ם במישור אחד עם משה רבנו, מיטיב להדגים עד כמה נערץ רבי משה בן-מימון בקרב היהדות. מבין יצירותיו הרבות מתבלטות שתיים: "משנה תורה", יצירה מונומנטאלית המחזיקה 14 ספרים והמקבצת את כל ההלכות בתלמודים, ו"מורה נבוכים", הנחשב לספר הפילוסופיה היהודי החשוב ביותר שנכתב עד כה. בעוד "משנה תורה" מיועד ל"עמך ישראל", "מורה נבוכים" מיועד על-פי הרמב"ם רק ליחידי סגולה. כפי שכותב הרמב"ם בפרק הפתיחה: "...המתאים לאיש אחד מעולה ואינו מתאים לעשׂרת אלפים בורים..." (הדברים הוצאו מעט מהקשרם, אך לא רוח הדברים).

ואכן, "מורה נבוכים" קשה מאד לקריאה ולעיכול אינטלקטואלי, וכפי שכותב גודמן הוא בגדר ספר אזוטרי (כלומר, המיועד ליודעי ח"ן) על ספר אזוטרי (כלומר, התורה). מיכה גודמן לקח על עצמו אתגר קשה: להנגיש את "מורה נבוכים" לציבור רחב. כשקניתי את ספרו זה, חששתי שיתחוור לי כי מדובר בספר אזוטרי על ספר אזוטרי על ספר אזוטרי. לשמחתי חששותיי התבדו: "סודותיו של מורה הנבוכים" כתוב בצורה ברורה, בהירה ומרתקת, הישג מרשים בהתחשב בכך שמדובר בדיון בסוגיות דתיות-פילוסופיות מורכבות.

הרמב"ם לא רצה ש"מורה נבוכים" יהיה נגיש לכל קורא והוא משביע את קוראיו כך: "אני משביע באלוהים יתעלה את כל מי שיקרא בספרי זה שלא יבאר דבר ממנו… שהרי ייתכן שמה שהבין מדברַי שונה ממה שהתכוונתי אליו והוא יזיק לי כגמול על כוונתי להועיל לו ויהיה משלם רעה תחת טובה". הוא עושה זאת מתוך חשש שדבריו לא יובנו כהלכה ויגרמו נזק לנפשות תמימות. (לשמחתי, מיכה גודמן אינו נענה לבקשה זו של הרמב"ם.) כדי לנסות ולהבטיח שרק יחידי הסגולה הראויים לכך יבינו את יצירתו, הרמב"ם "מצפין" את רעיונותיו הן באמצעות המבנה של הספר ("ריסוק הידע המלא לראשי פרקים...ואז פיזורם לאורך הספר כולו") והן באמצעות סתירות מרובות המצויות בו (הרמב"ם מונה בפרק הפתיחה שבעה סוגי סתירות) .

מיכה גודמן מפענח בעבורנו את "הצופן הרמב"מי" ומפליא להסביר לנו את דעותיו של הרמב"ם במגוון סוגיות דתיות-פילוסופיות: אלוהים, נבואה, השגחה, גאולה, בריאת העולם, משמעות התורה והמצוות ומגבלות הידע והיכולת האנושית. מהן בעצם, אליבא דגודמן, דעותיו של הרמב"ם בנושאים אלו? יקצר המצע מלפרט, ואתייחס בקצרה רק לתפיסת הרמב"ם את האלוהים.

הרמב"ם מאמין באלוהים מופשט אשר לא ניתן לתארו בשום תואר אנושי. אלוהים אינו רוצה דבר (הוא הרי עולם ומלואו, לא חסר לו דבר) ולא ניתן לתקשר איתו (מה כבר אפשר לחדש לו). מובן שפרשנות כזו קשה לעיכול, שהרי אנשים דתיים ואף חילוניים מתקשרים (באופן חד-כיווני) עם אלוהים. אני, למשל, מדבר אל אלוהים בזמן טיסות, בעיקר בזמן המראות ונחיתות וכאשר הקברניט מבקש לחגור חגורות בשל תנאי מזג-אויר בלתי יציבים וקולו רוטט קמעא. מה צריך אם כך להיות היחס אל אלוהים שלא ניתן לתארו, להבינו ולתקשר עימו? לדעת הרמב"ם, אדם יכול להתקרב לאלוהים רק על ידי שכלול שכלו, אישיותו וכושר הדמיון שלו (כמיטב יכולתו).
ספרו של גודמן מקלף מעל "מורה נבוכים" שכבות של הסתרה כקליפות בצל. אנו מקבלים "קירוב ראשון" לדעותיו של הרמב"ם ואז קירוב שני המגלה לנו פרכות וסתירות בקירוב הראשון, וכן הלאה וכן הלאה. בסופו של דבר אנו נוכחים לדעת כי על רבות מן השאלות שמציב הרמב"ם אין הוא מתיימר לתת תשובות מלאות (וכנראה גם לא ניתן). בעצם, הרמב"ם מנסה לחנך את קוראי "מורה נבוכים" ללמוד לחיות עם מבוכותיהם. כך שהכותרת "מורה נבוכים" אין משמעה שהמורה יפתור לקוראיו את מבוכותיהם. נהפוך הוא – המורה יסביר לקוראים שעליהם להשלים עם מבוכותיהם הקיומיות.

שתי שאלות לסיום. ראשית, יש לשאול האם הדיסציפלינה הפילוסופית בכלל מסוגלת לענות על שאלות היסוד האנושיות. נראה כי במשך אלפי שנים הפילוסופים שואלים את אותן שאלות ואינם מצליחים לענות עליהן. פריצות הדרך הפילוסופיות האמיתיות קורות בזכות התקדמות מדעית: תיאורית האבולוציה הקנתה לנו הבנה על אופן היוצרות החיים, תיאורית המפץ הגדול מראה לנו כי יש אלמנט של בריאת-עולם (הרמב"ם מתחבט בשאלה אם העולם נוצר או שהוא "קדמון"), משפט אי-השלמות של Godel הוא הוכחה מתמטית למגבלות הידע של האדם וכולי. האם הפילוסופיה פשטה את הרגל?

ושאלה שנייה: אני ממליץ בכל פה על ספרו זה של גודמן. אבל, אחרי שגודמן קילף לנו את קליפות-הסוד של "מורה הנבוכים", היש תועלת בקריאת "מורה הנבוכים" עצמו, בעיקר בהתחשב בכך שהוא "מוצפן"? מצאתי שתי גרסאות מוערות מקוונות של "מורה נבוכים", אחת מבוססת על תרגום וביאור של הרב קאפח והשנייה מבוססת על תרגום וביאור של מיכאל שוורץ. גרסת שוורץ נראית לי קלה יותר לקריאה. בעיון ראשון ברור כי חריפות המחשבה והיושר האינטלקטואלי של הרמב"ם צולחים היטב את מחסום שמונה-מאות השנה שחלפו מאז נכתב "מורה הנבוכים", השפה עשירה והדימויים והמשלים מעניינים. אבל...אני לא יודע אם אנסה לקרוא את הטקסט הזה במלואו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

אבא שלי אמר שההגדרה הכי טובה שהוא מכיר לאדם אינטיליגנט זה מי שמתחיל את דבריו ב"אני חושב ש.." או "לדעתי". כשהייתי צעירה וחצופה יותר לא ידעתי להעריך את ההגדרה הזאת באופן שמגיע לה. בחלוף הימים התחלתי להבין למה אפילו הפרופסרים המדופלמים לא תמיד נתפסים בעיני כאינטיליגנטים. אין להם סימן שאלה בסוף המשפט, כמו שאבא אומר. מישהו חכם, יודע שהכל נמצא בסימן שאלה.
-----
אני לא יודעת מה הקונבציות אודות ספרי עיון והאם ניתן לעשות להם ספויילר. אני מאוד אתקשה להמליץ על ספר עיון בלי מעט חשיפה תכנית, אז תאלצו לסלוח לי או לחלופין להמנע.
ראשית כל, ברמה הבסיסית מכולן. מיכה גודמן יודע לפשט דברים מורכבים, ובהחלט בונה טעון בצורה ראויה, הגיונית ומסודרת (שתף מרצים נוספים בשיטותייך, גודמן!). וכבר מההתחלה הוא מבהיר כי מדובר בפרשנות מסוימת של הרמב"ם, וזאת פרשנות אחת מתוך כמה. בהחלט אין קונצנזוס.
למען הגילוי הנאות, הרקע שלי בתחום הפילוסופיה היהודית הוא כסטיית תקן מעל האוכלוסיה החילונית היומיומית, וארבע סטיות תקן מתחת לאוכלוסיה הדתית (בתקווה שאינני מחמיאה לעצמי). ועל בסיס ידע זה כותבת אני. כמו כן, הרמב"ם שאני מכירה, הוא הרמב"ם כפי שהצטייר תחת זכוכית המגדלת של מיכה גודמן.
אציג כמה רעיונות שהועלו בספר, כאלה שיחסית קל להעביר אותם במסגרת כזאת אך כמובן שמדובר בקצהו הבלתי נראה כמעט של המזלג. וכמובן שהספר של גודמן זאת רק נגיעה באוקיינוס רעיונותיו המורכבים של הרמב"ם, לכן זהו קצה הקצה של הקצה (ועוד כמה) אך בכל זאת, כמה פנינים.
-----
האל מושלם, האל חכם, האל סולח. ביטויים מהסוג הזה תמיד חרו לי. יש תחושה של זילות. גם המילה "שלמות" היא אנושית מדי כדי להשתמש בה. האל הוא מעבר, השפה מלכלכת. קשה לשמוע אנשים מדברים על האל כאילו הוא החבר הטוב שלהם.
"כהמחשה לדבריו, תיאר הרמב"ם חזן אשר הרבה לשבח את האל ותקף אותו על ידי כך במילים קשות. לטענת הרמב"ם, ריבוי תארים לאל איננו מוסיף לכבודו- אלא גורע ממנו- מול האלוהות יש לשתוק ותו לא. השבח לאלוהים הוא הדממה עצמה" (277).
"התורה משתמשת בדימוי מאניש של האלוהות כדי לחנך את ההמון למציאותו של האל אך לבסוף חותרת לבסוס אי גשמיותו"... אלוהים גדול מן השפה, אך התורה לוכדת אותו במילים".
הרמב"ם העלה את האל מעל השפה, לא רק מעל החומר.
-----
ההתגלות היא אינה ניסים ונפלאות, קסם ופיות, זאת התעלות תבונית, פילוסופית. ההלכה מהווה את הנורמה, ההצטיינות הדתית היא הלמידה הפילוסופית. פעם ראשונה שאני שומעת את זה.
"המעשה הדתי אינו כרוך בהתעלות אל מעבר לתבונה, הרגע הקדוש הוא התעלות של התבונה עצמה".
-----
אנחנו מיוחדים בגלל שיש לנו את ההלכה, איננו טובים מאף אחד. "האמת עיוורת, והיא איננה נגישה לבני עם אחד יותר מאשר לבני עם אחר. התנ"ך מקל על הדרך ומגביר את הסיכויים להגיע.. המצויינות הדתית פתוחה לכל באי עולם, גם לאנשים נעדרי הלכה, משום שניתן להגיע אליה גם ללא הלכה" (239). "נראה שהרמב"ם סבר שסיכויהן של האומות להגיע לשלמות ללא הלכה נמוכים יותר, ושאין להם סיכוי לשמור על שלמות כזאת לאורך זמן, ובכל זאת האפשרות קיימת".
שיעור בצניעות.
-----
הסודות של הפילוסופיה היהודית תמיד קסמו לי, ומיד פעם ניסיתי לקרוא אודותם, להשכיל ולהשביע את נפשי. היחס שלי ליהדות הוא מורכב, מצד אחד אני כמהה, מצד שני השאלות רודפות אותי.
אינני יודעת אם אי פעם אחזור לשמור שבת. לפני כחמש שנים, הייתי בטוחה שכן. בשנתיים האחרונות, אני הולכת ובטוחה שלא. תמיד כמהתי לאמת ודאית, וכל פעם שנאמר לי "הנה היא", זה קירב אותי בצעד, אך אחרי זמן מה הרחיק אותי יותר מדי, אולי בלי יכולת לשוב. כי יש יותר שאלות מתשובות בעולם הזה, ולכן תשובה נחרצת היא שקר. ואילו בכוחו של הרמב"ם, להחזיר לא מתוך הודאות אלא מתוך הספק. וזה ככל הנראה הרעיון הנפלא מכל.
"אפשרות אחרת, רדיקלית מזו, היא שהספק אותו מקדם הרמב"ם אינו ספק מתודי אלא ספק מהותי. כלומר אין זאת כי האדם צריך לדחות את הסיפוק שבודאות המלאכותית כדי שיוכל להגיע לבסוף אל הודאות האמתית, אלא שהודאות האמתית אינה קיימת כלל... הרמב"ם היה ספקן ביחס לאפשרות שהמסע מסתיים בידיעות כלשהן- משמע הספק אינו אמצע, הוא מטרה".
"בסופו של המסע אינן ממתינות לאדם תשובות אלא רק שאלות נוספות" (287).
-----
כן, זה סימן שאלה בסוף המשפט.

לפני 12 שנים•קואלה
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"סודותיו..." הוא מבט מבאר ומעמיק על ספר ספק אפולוגיה וספק הגות, יהודי חשוב מעת מיכה גודמן. זהו אינו ספר קשה, ואינו כתוב כספר פילוסופיה קדפני ומחמיר, ואני ממליץ עליו בחום לכולם. גם אורתודוקסים מסורתיים וגם חילונים כאחד יראו ברמב"ם, כמישהו המובילם דרך מחילת ארנב. מצד אחד מרוחק שנות אור, ומצד שני קרוב ממש ואף כמגשר ביניהם.

השאלות המתבקשות בסוף הקריאה היא; תיאולוג הזוי או פילוסוף נאור, או אולי מעט משניהם? נבוך נכנסתי ונבוך יצאתי. אל תצפו לצאת עם יותר תשובות מאשר שאלות, אבל עם הרבה השראה ורצון ללמוד עוד לבטח. זוהי אינה היהדות המסורתית, ההמונית של "המון הבורים", כפי שהרמב"ם המשיג. אתם תפגשו כאן את שפינוזה (שהגות הרמב"ם השפיע עליו), בודהה, אריסטו, סוקרטס ועוד רבים דרך הגותו של הרמב"ם.

הרמב"ם היה אחד המשנים (רפורמים) הגדולים בתולדות היהדות.
וככזה נתפש כעז-מצח ליהדות המסורתית, עד כי בשיא הפולמוס נמסרו ספריו לשריפה אצל הנוצרים ("אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו?")
רפורמות משמעותיות ביהדות הן טאבו, מכיוון שהיהדות נתפסת כ"נצחית" ע"י מאמיניה ובה המסורת כבעלת משקל קרדינלי. זוהי אידיאולוגיה שחלקה היא הכחשת כל שינוי ורפורמה, אף על פי שמתרחשת אל מול עיניה (האורתודוקסיה קמה כריאקציה לנאורות באירופה) ולכן הקושי ופולמוס (גם כיום).

אחד הדברים הבולטים ביותר ואולי הפרדוקסלים ביותר, הוא שהרמב"ם עשה מהלך חכם (שמופיע אולי בכל נושא בהגותו של הרמב"ם) שהיפוקרטס ("אבוקראט") עשה (שממנו הושפע ישירות כשלמד רפואה), הוא להגיד; 'לא זה הדבר קדוש...אלא כולם הדברים קדושים' ("בעיני זה דומה לנסים כולם ונוהג כמנהגם, כי הדבר הטבעי הוא ..." ב', ל"ב).
אפולוגיה מסורתית ("פילוסופיה יהודית") ניסתה להתאים את השכל (פילוסופיה יוונית) למסורתם וכתבי הקודש ביהדות (ללא הצלחה, ולכן ה"נבוכה"). הרמב"ם עושה מהלך קיצוני והוא להגיד שהתורה היא השכל (והמדרש הוא השכל). הרמב"ם בונה גשר, אם כי צר, בין היהדות לפילוסופיה, בין מסורת נוקשה למציאות משתנה. הוא עושה מעין חילון, ואף נטורליזציה לדת.
לפיכך עוקצו של הרמב"ם נמצא כמעט כולו בהגדרותיו ("אלא שיש שוני במינוח. הוא אומר "שׂכלים נבדלים" ואנו אומרים מלאכים." ב', ו').

אלוהים? בלתי-אישי ואי-אפשר להכירו, מלבד היותו לא מוכר (תורת התארים השליליים).
עם נבחר? אם ישנה עליונות יהודית, היא לא הכרחית ונובעת מתרבותם בלבד שהיא במצוות (אשר לא נועדו בשביל פרסים, אלא למען שיפור עצמי ולאחר מכן "לשמם").
ציווי התורה? שקרים מועילים, "אמונות הכרחיות" למטרות יציבות פוליטית (שקריו האצילים של אפלטון).
תוכן התורה? לא מקור לעיצוב דעות לגבי העולם. אלא לפירוש והבנה מחדש ע"פ המדע (הדרש הוא המדע).
משה רבינו? כתב את מצוות התורה מהתבוננות בטבע (התורה אלוהית [לא מאלוהים], כי משה הסתכל בטבע, שהוא אלוהי).
השגחה אלוהית? לא לטיפשים. הישג שכלי ותודעתי של האדם.
חכמי ההלכה? לא מתקרבים לרמתם של הפילוסופים (ומי אילו? מכל האומות אפשר).
הנבואה? מצוינותו של האדם (arete ביוונית), ודבר טבעי לחלוטין (כמו כן, מוזכר תופעה הדומה לאפילפסיה בפרק).
הסברים על-טבעיים? יתקבלו בלעג ("מה רב עיוורון הבורות וכמה הוא מזיק").
זה ציטוט מהיפוקרטס אשר יכול להוסיף ולהאיר לדעתי: "אשר על כן, בהתייחס למחלה המכונה הקדושה [אפילפסיה]: מנקודת מבטי היא איננה נראית בשום פנים ואופן לא אלוהית ואף לא קדושה יותר מאשר מחלות אחרות, כי אם כזו הנגרמת בדרך-הטבע ונוצרת כשאר תחלואי-הגוף. גברים רואים בטבעה ובגורמיה את יד-האלוהים בגין בורותם והשתוממותם..." – "על המחלה הקדושה", הקורפוס ההיפוקרטי

הארתו ואורו שחלק הרמב"ם לפי גודמן, היא היציאה מין הדוגמתיות (שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו) והקיבעון המחשבתי והכניסה אל "מקום הספק", חוסר וודאות, ושינוי עמדות ("סימן ההיכר של רוב בני האדם שאינם משכילים ומעמיקים הוא גם שאינם נבוכים.")
איפה שהרמב"ם יכול להתעזר בתנ"ך הוא עושה זאת, ולעתים כשאין ביכולתו פשוט מניח שכך היו הדברים (הרטיב הידע המטאפיזי של אדם בגן-עדן, אברהם כפילוסוף וכו'). הוא מזכיר מס' פעמים פילוסופים מוסלמים ויוונים, אך לא פעם אחת יהודי.
"האם מקורותיו של הרמב"ם בירושלים או אתונה?" דורש גודמן, ועונה בקצרה לאחר מכן; "...הוא אינו רואה עצמו ממשיכה של מסורת גדולה זו...הוא לא חשב שניתן לכנות את הגותם של רס"ג ואבן עזרא - פילוסופיה".

הסתירות הרבות בהגות ובספר (גודמן עושה שימוש כפול בסגנון זה- לשמור את הנבוכה, ולשמור על דרכו של הרמב"ם) נועדו כעלה תאנה לדעותיו החתרניות ומהפכניות ולשימור פדגוגיות ראויה. הכתיבה שלו סתורה ומפוזרת בנושאים "רגישים". הוא ידע שדעותיו אינן מקובלות, והיה צריך להסתירם בדרך כזאת או אחרת.
חשוב מכל לפי גודמן, הרמב"ם מוסר כאן מפתח. והמפתח הוא מבוכה וספק אשר מעירים מ"דעה ראשונה", משמע הנחות בסיס ודעות קדומות. "הרמב"ם נאבק במסורת. הוא לחם לא רק בטענה שיש מסורת פילוסופית, אלא בעצם הרעיון של מסורת. הוא פעל כדי לפורר את ההנחה שעל פיה עתיקותה של מחשבה כתובה היא סימן היכר לאימותותה."

מס' ציטוטים בולטים נוספים:
"כאשר אנשים שאינם מאוזנים נחשפים לידיעות שאין הם רגילים בהן, הם אין הם משנים את מחשבותיהם - תחת זאת הם משנים ומעוותים את המובן של הידע שהנמסר להם"
"הצעד הראשון הנדרש לרודף האמת הוא לימוד הלוגיקה וגיאומטריה, המוביל ללימוד הפיסיקה והאסטרונומיה"
"דת המניחה שאלוהים מעניש רשעים, מתגמל צדיקים, מאזין לתפילות וזקוק לקורבנות היא גם דת כופרת, שכן היא מניחה את חוסר שלמותו של אלוהים,
ועל פי רמב"ם אלוהים שאינו שלם אינו אלוהים. הדת היא אפוא הצורה העתיקה של הכפירה".
"אהבת אלוהים היא ההתפעמות שחווה האדם בעמודו מול הטבע...ככל שמעמיק האדם בלימודיו המדעיים"
"הפיתוי הגדול מכולם - הוודאות".

נראה כי הרמב"ם העדיף מדע ע"פ לימודי תורה, כדרך לאמת ("חוכמת האלוהות, אינה מושגת אלא לאחר חוכמת הטבע; שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה" - מורה נבוכים, פתיחה). וכאן, אפשר להטיל ספק אם תירוציו למצוות היה אותנטי לחלוטין (ההתייחסות לפילוסופים יוונים, ואברהם כפילוסוף יודע אמת שאינו תורה ומצוות).
הוא היה גם לא מעט אלטיסט - קירבה לאלוהים אינה נמדדת ע"י עקשנות בצייתנות להלכה או לימודי תורה, אלא ע"י כימות חוכמה.
-אף על פי כן, חשוב לזכור שהרמב"ם היה תיאולוג (ולא רק פילוסוף) שכתב ספרים על גבי ספרים המפרטים (כפוסק הלכה) ומצדיקים את המצוות וכי שיבח אותן הרבה.
למאמין ודתי הממוצע, הרמב"ם מציע מעט. מה נשאר מאלוהים לאחר טיפולו הרציונלי של הרמב"ם?
ומה אלוהים כזה יכול להציע כמחוקק חוקים או משגיח? נראה כי הגותו תספק מעט מאוד אנשים (והרמב"ם ידע זאת).


אני לא אחביא זאת, אני משוחד ככל אדם (אני לא מאמין באלוהים, בטח לא אישי) ויש בסקירה מעט ביאור, על גב ביאור רחב של הרמב"ם. קראו באיזון והחליטו לעצמכם!Sapere aude
התרשמתי מהספר כמעניין, פרובוקטיבי ורלוונטי. המסע דרך מחילת הארנב היה מבריק לדעתי.
*למי שמעוניין אגב, אפשר למצוא כאן את כל מורה נבוכים, משהו שמצאתי כשימושי לא פעם במהלך הקריאה:
http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_32.htm

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

זהו לא הספר שראשון שאני קורא על "מורה נבוכים". כמו אלה שלפניו, הספר מהוה מסע לא קל וברור אל המבוך של מורה נבוכים. לא קל ,ובכל זאת יש משהו מאוד מושך בצלילה אל המעמקים המעורפלים של מחשבתו בת המאה ה- 12. וכמו בכל צלילה, יש להיזהר משכרון המעמקים ומאובדן תחושת הזמן. אני הלכתי לאיבוד ביותר מפניה אחת. כנראה אחזור לקרוא את הספר בעתיד.

הספר הועיל לי בהודאתו המפורשת שהמבוכה שלי לא בלעדית לי, ויפה עשה הסופר גודמן שהודה בכך. המבוכה מובנית בספר, ולמען האמת, הספר לא בא לפתור אותה אלא אולי רק לחדד אותה. אני מוכן לקבל מבוכה בתורת הקוונטים, וגם כאן.

אני מציין לשבח את גלוי הלב והכנות של הסופר, ואפשר לאמר שזהו הטקסט הכי ברור לי, בנושא הרמב"ם, מבין כל אלה שקראתי או ניסיתי לקרוא. זה גם הראשון שממש סיימתי.

יש לשים לב שהסופר משתייך למעין "אסכולה" (ראה רשימת מוריו) ורעיונותיו (שזוכים לשבחים מאותה אסכולה) עשוים לפעמים להתברר הפוכים למחברים מאסכולות אחרות (למשל ליבוביץ).

מבחינה זאת הספר של הרמב"ם לא שונה מהתנ"ך. ברגע שיש ספר שכתוב בצורה רב משמעית, וכולל דעות והיפוכן, וכתוב בשפה לא עדכנית - אפשר לשער שיהיה הרבה מקום להרבה פרשנויות ואסכולות. אולי כל המאמץ לרדת באמת לדעתו של הרמב"ם הוא מאמץ עקר. גם כאן מתגלה האופי ה"קוונטי" של הטקסט העתיק - התוצאה נקבעת במידה מסוימת על ידי האדם שמבצע את המדידה.

ובכל זאת, לחובבי הז'אנר, אני ממליץ ביותר. ומודה למיכה גודמן על היגיעה שהשקיע והכנות שהדגים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•האח הגדול
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

יש מעט ספרים שאפשר לומר עליהם שהם מטלטלים אותך.
אתה חושב שאתה יהודי טוב והנה בא ספר זה ומשנה אותך ואת תפיסתך מהיסוד. אתה עובר טרנספורמציה מעמוד לעמוד.
מיכה גודמן עושה לדעתי משהו שלא יאומן.


חובה לכל יהודי באשר הוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•זאב
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

ספר מורה הנבוכים הותיר אתגר אינלקטואלי, לכל הדורות. קולמוסים רבים השתברו ועדיין ממשיכים להשתבר בפיענוח חידותיו ורמזיו של הרמב"ם.
בספר זה מיכה גודמן מבקש לפענח את סודותיו של המורה נבוכים. עיקרי הדעות המובעות בספר, מוכרות לכל העוסק בחקר כתבי הרמב"ם, והם מאפיינים את שיטתו של החוקר ליאו שטראוס,שהיה מבכירי חוקרים משנת הרמב"ם. הספר כתוב בצורה בהירה וקולחת והאמת ניתנת להאמר, שנדירים הם הספרים העוסקים ברמב"ם, שאפשר לקרא באופן שוטף וסוחף. הקורא שיאנו בקיא במורה נבוכים ימצא את עצמו משתהה לנוכח הדעות המיוחסות לרמב"ם. הרמב"ם ייתפס בעיניו כהוגה המשמיע דעות הנוגדות לחלוטין תפיסות דתיות שאנו מכירים, אך זהו כחו של הרמב"ם וזוהי משנתו. יחד עם זאת, לא כל המובע בספר בהכרח הרמב"ם היה מסכים עם האמור, וכאמור לעיל העמדות המוצגות בספר משקפות פן מסויים בחקר משנת הרמב"ם. מעבר לכל האמור, קורא שאינו מיומן במורה נבוכים, תחסר לו נקודת המבט לבחון את הדברים באורח ביקורתי.לא למותר לציין, שדווקא חשיפת סודותיו של הרמב"ם באופן קליל ובהיר,מחטיאה את המטרה בכך שהיא מונעת מהקורא את ההנאה המזומנת לו באתגר של העיון היסודי במשנת הרמב"ם. הייתי ממליץ על הספר הזה כספר סיכום מאלף של שיטת פרשנות מסויימת ברמב"ם.

לפני 13 שנים•אלי