• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מאת מיכה גודמן

הביקורת של חוקר הספרים

תמונה של חוקר הספרים
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מאת מיכה גודמן

הביקורת של חוקר הספרים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של חוקר הספרים
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:מחשבת ישראל
הקודמת
תמיד קוראת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“ספר עיון חכם ומחכים. מיכה גודמן לקח על עצמו משימה לבאר בשפה ברורה ובהירה את הפילוסופיה של הרמב"ם כ”

13/19
ביקורות על סודותיו של מורה הנבוכים
הבאה
ניואנס
לפני 14 שנים

“ספר מדהים. תמיד התעניינתי בהגות של הרמבם ורציתי להכיר אותה לעומק. והספר הזה הוא הדרך להכיר את משנת”

הביקורת

הביקורת נכתבה אתמול•1 דקות קריאה

"סודותיו של מורה הנבוכים" הוא הישג אינטלקטואלי מרשים. מיכה גודמן מצליח להנגיש את הטקסט המורכב ביותר בהגות היהודית בשפה קולחת, בהירה ומעוררת מחשבה. הכתיבה מהודקת, הטיעונים בנויים לתלפיות, וקשה שלא להישאב לחוויית הקריאה ולתחושה שסוף סוף פיצחנו את החידה.
עם זאת, חשוב להסתייג: הספר מציג תזה סדורה וקוהרנטית מאוד, שהיא בראש ובראשונה "הסודות של גודמן". בעוד שהרמב"ם המקורי ב"מורה הנבוכים" הוא יצירה קוצנית, רבת-סתירות ומכוונת למבוכה, גודמן מגיש לנו תמונה "חלקה" ומודרנית יותר.
הספר הוא שער כניסה פנומנלי ופרשנות מבריקה בפני עצמה, אך הוא משקף את הדיאלוג האישי של גודמן עם הטקסט יותר מאשר את ה"מורה" עצמו. מומלץ לקרוא אותו בצימאון, אך כדאי להחזיק את המקור בהישג יד – כדי לגלות שיש עוד המון "סודות" שהרמב"ם שומר לעצמו, מחוץ לפרשנותו המלוטשת של גודמן.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של מירית
מירית
תמונה של מורי
מורי
3קוראים|גיל ממוצע59|67%נשים

על המבקר

תמונה של חוקר הספרים

חוקר הספרים

חבר משנה
21 ביקורות•66 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•פילוסופיה - כללי
תמונה של חוקר הספרים
חוקר הספרים
חבר באתר משנה
ביקורות21
לייקים שקיבל66
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7ספרות קלאסית4פילוסופיה - כללי4

דיון על הביקורת

1 תגובה
עמיחי
עמיחי•לפני 8 שעות

יצירה קוצנית?

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של חוקר הספרים

החווייה הדתית לסוגיה

החווייה הדתית לסוגיה

ויליאם ג'יימס

ספרו של ויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה", הוא מסמך מכונן שלא רק מגדיר מחדש את הפילוסופיה של הדת, אלא משנה את הדרך שבה אנו מסתכלים על החיים הפנימיים שלנו. בקריאה מחודשת, קשה שלא להשתאות מהרלוונטיות של ג'יימס גם בעידן המודרני, שבו הדת לעיתים נבלעת בתוך תיוגים חברתיים או פוליטיים, ונשכחת המשמעות האנושית המזוקקת שלה.

ג'יימס עושה כאן מהלך מתודולוגי אמיץ. הוא מניח בצד את הדיונים התיאולוגיים המנוכרים, את המבנים הכנסייתיים ואת הניתוחים ההיסטוריים הקרים, וניגש ישירות לליבת העניין: האדם הסובל, השואל, המאמין. דרך מגוון רחב של עדויות אישיות – מיומנים של מיסטיקנים ועד חוויות של אנשים פשוטים – הוא בונה פסיפס של תודעה דתית. הקריאה בספר מרגישה לעיתים כמו מסע בתוך נפש האדם, כשהוא חוקר מה קורה שם, ברגעים שבהם המציאות היומיומית נסדקת ואדם פוגש משהו שגדול ממנו.

אחד הפרקים המרתקים בספר עוסק בתחושת ה'נוכחות'. ג'יימס מצליח לנסח משהו חמקמק מאוד: האופן שבו רעיון יכול להפוך למציאות חיה. הוא מדגים כיצד תחושת הקרבה לאל, או למשהו נשגב, אינה דורשת הוכחה לוגית כדי להיות אמיתית לחלוטין עבור החווה אותה. זוהי פנומנולוגיה במיטבה – היא לא שואלת "האם האל קיים?", אלא "מה עושה לאדם האמונה שהאל קיים?". התיאור של ג'יימס את הטרנספורמציה שעוברת על ה'נשמה החולה' לעבר עמדה של בריאות נפשית ותקווה הוא מרגש, אנושי ונוגע ללב.

יחד עם זאת, הקריאה בספר היא גם הזמנה לוויכוח פנימי. ג'יימס הוא כותב כל כך משכנע וסוחף, עד שקל ללכת שבי אחר התזה שלו, אך הקורא המעמיק ימצא את עצמו שואל: האם החוויה הרגשית היא אכן פסגת הדת? האם תחושת ה'רווחה' או ה'התעלות' היא המדד היחיד לדתיות?
יש כאן מתח מובנה בין הספונטניות של החוויה לבין המסגרת המחייבת של החיים. הספר מעלה שאלות נוקבות על טבעו של הרצון האנושי: האם אנו יכולים להסתמך רק על כל מיני 'רגעים המוארים' שלנו, או שהדת דורשת עבודה עקבית שאינה תלויה תמיד במצב הרוח? ג'יימס לא מספק תשובות לשאלות אלו, והן כנראה תלויות בגישת האדם הסובייקטיבי לדת.
אישית, הספר עורר אצלי מחשבה מעמיקה על המתח שבין ה'חוויה' האופפת את הדתיות ואת האדם הדתי, לבין האידיאל המוצב אל מול האדם כשאיפה דתית, כגון עבודה פנימית, עשיית מצוות ומעשים טובים, והתקרבות לאלוהים.

אתמול•
★★★★★
•חוקר הספרים
אמבר

אמבר

קתלין וינזור

רומן קליל, סוחף ויפהפה.
מה שהופך את הספר הזה למיוחד בעיניי הוא הניתוח המדויק של הסופרת את עולמה הפנימי של הגיבורה בכל שלב בחייה. היא מצליחה להעביר בצורה כנה את התחושות של אמבר – הן במישור האישי-רגשי והן במישור המיני והיצרי.
המסע של אמבר, מהנקודה שבה היא מתחילה ועד לעלייתה המטאורית למעמד חברתי גבוה, שזור לאורך כל הדרך ברומנטיקה עדינה ובתבונה. התהליך הזה, שבו הגיבורה לומדת לנווט בין תכתיבי החברה לבין השאיפות והתשוקות שלה, מוצג בצורה שובה לב. מעבר לכך, ניכרת העוצמה בדמותה של אמבר; היא אישה בעלת דעות נחרצות ותעוזה יוצאת דופן לתקופתה, שלא נרתעת מלהילחם על מקומה ולהגדיר לעצמה את עתידה מחדש. זהו ספר שמשלב היטב בין רומן היסטורי תקופתי לבין פסיכולוגיה של דמות שאי אפשר שלא להיקשר אליה.

שלשום•
★★★★★
•חוקר הספרים
סיפורה של שפחה [מהדורת 2012]

סיפורה של שפחה [מהדורת 2012]

מרגרט אטווד

ניגשתי ל'סיפורה של שפחה' עם ציפיות גבוהות, בעיקר בשל המוניטין שלו כיצירה מכוננת. ללא ספק, מדובר בספר עוצמתי מבחינה רעיונית – הנושאים שהוא מעלה, השאלות על חברה, כוח ודיכוי, והמחשבה המעמיקה שמאחורי בניית העולם של 'גלעד', הם לכל הדעות מרשימים וחשובים.
עם זאת, במהלך הקריאה מצאתי את עצמי פחות מתחבר לביצוע הספרותי. אני מבין שהכתיבה המקוטעת והמסובכת נועדה לשרת את תחושת הבלבול והניכור של הגיבורה, אך בפועל, הסגנון הזה יצר עבורי מחסום. מצאתי את עצמי נאבק בכתיבה במקום להישאב לעלילה, מה שהקשה עליי ליהנות מהספר כחוויה ספרותית זורמת.
בשורה התחתונה, אני מעריך מאוד את התעוזה הרעיונית ואת היכולת של מרגרט אטווד לבנות עולם כה רלוונטי ומטריד, אך הסגנון המורכב והלא-קוהרנטי מנע ממני להפיק את ההנאה שקיוויתי לה. למי שמחפש אתגר אינטלקטואלי על חשבון זרימה עלילתית, הספר הזה בהחלט עשוי להתאים, אך עבורי הוא נותר חוויה מעיקה יותר מאשר סוחפת.

שלשום•
★★★★★
•חוקר הספרים
אן שרלי הנערה מן האי

אן שרלי הנערה מן האי

לוסי מוד מונטגומרי

אין כמו הספר הזה, שבו אן שרלי הופכת סוף סוף לנערה רומנטית, מלאת תשוקה ואהבה. קראתי את הספר לפחות ארבע פעמים, ועדיין – בכל פעם מחדש אני מגלה בו גוונים חדשים ומוצא את עצמי נשאב לתוכו כאילו זו הפעם הראשונה.
מה שכל כך מיוחד באן הוא היכולת שלה לראות את העולם דרך פריזמה של דמיון מפותח ורומנטיקה אינסופית. היא לא רק עוברת תהליכים של התבגרות – היא מעניקה משמעות לכל רגע. התשוקה שלה לחיים, האכזבות הכואבות, והיכולת שלה להתאהב בכל פיסת נוף ובכל רעיון, ממלאים את הקורא בתחושה של פליאה שקשה למצוא בספרים אחרים.
היופי בספר הזה הוא המעבר העדין מהילדה שחיה בדמיון לצעירה שמתחילה להבין את מורכבות הלב האנושי. אן לא מוותרת על הרומנטיקה שלה, אלא לומדת לתרגם אותה לתוך עולם מציאותי ומאתגר. עבורי, הקריאה היא כמו חזרה הביתה – תזכורת לכך שגם בעולם המודרני והציני, יש מקום לנשמות שרואות את העולם ב'צבעים עזים' יותר.
זהו ספר שבו האהבה, הנוף והתשוקה נשזרים לכדי חוויה אחת מטלטלת ומנחמת כאחד. לא משנה כמה פעמים תקראו בו, אן תמיד תצליח להזכיר לכם איך זה מרגיש להאמין ביופי שמעבר לאופק.

לפני 3 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים
הנעדר [מהדורת 2026]

הנעדר [מהדורת 2026]

פרנץ קפקא

קניתי את 'הנעדר' (אמריקה) בשבוע הספר האחרון בכיכר ספרא, ובלעתי את כולו בבת אחת בשבת האחרונה.
את כתיבתו של קפקא קשה לתאר במילים; היא חוויה שצריך לחוש. את תחושת הבלבול, את עומס ההמון החונק, ואת ההוויה של היחיד הבודד הניצב חסר אונים מול כוחותיה האדירים של החברה. חוסר הצדק וחוסר האונים שחווה קרל נוגעים ללב, ומציפים אצל כל קורא זיכרונות אישיים על עוולות שחווה ועל תחושת חוסר הצדק המובנית בתוך החברה האנושית.
החוויה הקפקאית כה מטלטלת ומדויקת עד שלעיתים נדמה שהיא מכבידה מדי – הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך לקרוא, ועם זאת, השתוקקתי לעשות כן. קשה לעמוד מנגד מול חוסר האונים שנגזר על קרל בסיטואציות כל כך אנושיות ויומיומיות של אטימות.

הערה על התרגומים: קראתי כעת את תרגומה של אילנה המרמן. הוא מעביר היטב את החוויה הספרותית הייחודית של קפקא, אם כי באופן אישי אני עדיין מעדיף את תרגומו של אברהם כרמל (הוצאת שוקן), שקראתי בעבר, שלטעמי הוא נהיר ובהיר יותר. ובכל זאת, גם המהדורה של המרמן מצליחה להעביר את התחושה המהפנטת שקפקא יודע להשרות על קוראיו.

לפני 4 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים
הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר

הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר

שמואל הוגו ברגמן

בספרו 'הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר', מגיש לנו שמואל הוגו ברגמן צוהר מרתק אל אחת התנועות המשמעותיות ביותר בהגות המודרנית. זהו אינו רק סקירה היסטורית, אלא מסע אל עומק המפגש האנושי – מהקריאה הסובייקטיבית והחודרת של קירקגור, ועד לאידיאל ה'אני-אתה' של מרטין בובר.
ברגמן מיטיב להבהיר את מהות הגישה הדיאלוגית: ההבנה שהאדם אינו ישות מבודדת הבוחנת את העולם מבחוץ, אלא יצור המגדיר את עצמו ואת הווייתו מתוך הקשר והשיחה עם 'האחר'. הוא מפרק בעדינות את התפיסה האונטולוגית הזו ומראה כיצד היא משנה את פני המוסר, האמונה והיחסים הבין-אישיים.
באופן אישי, הספר סייע לי רבות בהעמקת ההבנה האקדמית והמחקרית של התחום. הניתוחים של ברגמן עושים סדר בשדה הגותי מורכב, ומצליחים לזקק את התפתחות המושגים לכדי תמונה קוהרנטית ומנומקת. עבור מי שעוסק במחקר פילוסופי, זוהי קריאת חובה המעניקה מסגרת מושגית בהירה, מסודרת ומאירת עיניים.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים
תולדות הפילוסופיה החדשה:כרך ג'

תולדות הפילוסופיה החדשה:כרך ג'

שמואל הוגו ברגמן

הכרך השלישי בסדרת 'תולדות הפילוסופיה החדשה' של שמואל הוגו ברגמן, המוקדש ליעקובי, פיכטה ושלינג, הוא נכס של ממש לכל מי שמבקש להעמיק בתקופה מרתקת ומורכבת זו של האידיאליזם הגרמני.
ברגמן מפגין כאן שוב את יכולתו הנדירה לסכם עולמות הגות סבוכים בשפה בהירה, מדויקת ורהוטה. הוא מצליח לפרוס בפני הקורא את הנתיבים הפילוסופיים של הוגים אלו באופן מסודר, תוך שהוא מאיר את התפתחות המחשבה מתוך הדיאלוג והוויכוח שהתנהלו ביניהם. הסיכום שלו הוא כלי עבודה מצוין – הוא מתווה את הדרך, מגדיר את המושגים המרכזיים ומעניק מסגרת תיאורטית מוצקה.
יחד עם זאת, חשוב לזכור: הספר משמש כ'מפת דרכים' מצוינת, אך הוא אינו בא להחליף את היצירה עצמה. גם בסיכום המבריק ביותר של ברגמן, תמיד כדאי ואף חובה לחזור אל המקורות – אל הטקסטים שנכתבו בידם של יעקובי, פיכטה ושלינג. אין תחליף למפגש הבלתי אמצעי עם שפתם של הפילוסופים, עם עוצמת הטיעון שלהם ועם הניואנסים שנשמטים לעיתים בסיכום מדרגה שנייה.
לסיכום, זהו ספר חובה לכל סטודנט או חוקר מתחיל בתחום, המהווה בסיס איתן לקראת צלילה מעמיקה יותר בכתבי המקור עצמם.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

הספר 'הפרדס של עקיבא' של יוכי ברנדס הוא יצירה רגישה שנוגעת בעומק הנפש. זהו ספר מרתק ומסקרן, הגדוש בידע רב ורלוונטי לכל מי שחובב היסטוריה, ובפרט את קורות עם ישראל ותקופת המשנה והתנאים.
עם זאת, חשוב לקרוא את הספר בזהירות הנדרשת. ברנדס בוחרת להציב את הדמויות ההיסטוריות המוכרות תחת זכוכית מגדלת אישית, תוך שהיא מעניקה להן פרשנות שעשויה לעורר אי-נוחות בקרב מי שדבק במסורת המקורית. לעיתים נדמה כי התיאורים ההיסטוריים מתגמשים כדי לשרת תזה מסוימת, ובכך נמתח הגבול שבין 'רומן היסטורי' לבין יצירה שמשנה את צביון הדמויות לצרכי עלילה. חשוב לזכור כי המציאות ההיסטורית – כפי שהיא משתקפת במקורות – מורכבת ועדינה הרבה יותר מכפי שהיא מוצגת בספר.
באופן אישי, למרות הסתייגויות אלו, הספר הצליח להמחיש עבורי את התקופה ואת דמויותיהם של רבי עקיבא ורחל באופן חי ומרגש. הוא גרם לי להתחבר רגשית למסורת ולתורת ישראל בצורה שלא חוויתי קודם לכן. בסיום הספר, לא יכולתי שלא להזיל דמעה.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים
עולמה של סופי

עולמה של סופי

יוסטיין גורדר

הרעיון העומד בבסיס 'עולמה של סופי' הוא נפלא, גם אם כיום הוא עשוי להיתפס כמעט נדוש. הספר מציג תפיסה מציאותית של ספקנות פילוסופית, אך הכתיבה עצמה אינה מצטיינת בפן הספרותי – ייתכן שמדובר בתוצר של התרגום לעברית – מה שהופך את הקריאה למעט לא זורמת.
עם זאת, המידע הפילוסופי המתומצת המוגש בספר שווה את המאמץ. חשוב לציין כי מי שכבר מכיר את ההיסטוריה של הפילוסופיה ואת ספרות המקור, לא ימצא כאן חידושים משמעותיים.
מעבר לכך, המבנה של 'סיפור בתוך סיפור' משמש כאן כאלגוריה נאה לשאלת המודעות והחופש האישי, מה שמוסיף רובד מעניין מעבר לסקירה ההיסטורית היבשה. לטעמי, זהו ספר מומלץ במיוחד לבני נוער ולצעירים; הוא כלי מצוין לעורר את מחשבתם ואת סקרנותם האינטלקטואלית.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•חוקר הספרים

ביקורות נוספות על "סודותיו של מורה הנבוכים"

סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

הופתעתי ובגדול. או יותר נכון: רבי משה בן מימון, הרמב"ם: לא מה שחשבתי.
לא שחשבתי... האמת. עד לרגע בו סיימתי ספר זה מעולם לא הטרדתי את עצמי במחשבות לגביו, אבל כחילונית מלידה, רוב הזמן מבלי להקדיש לכך מחשבה יתרה, דווקא לאחרונה הצטיידתי בלא מעט גאווה אתיאסטית רעננה בעקבות קריאת ספריו המופלאים של ריצ'רד דוקינס, "הגן האנוכי" ובמיוחד "יש אלוהים?"

ולכן קניתי את הספר הזה מתוך רצון וסקרנות להכיר את "הצד השני". דוקינס הרי נכנס חזיתית בכל דתות העולם, בטיעונים שאותי לפחות מאוד משכנעים, ולשם האיזון, רציתי לקרוא דעה מנוגדת. לגלות מעט מאותה "חוכמה שביהדות" שכה רבות שמעתי אודותיה, אך מעולם לא זכיתי לפגוש בה. להכיר גם את הצד של אלו המאמינים בכל ליבם באלוהים המשגיח, המקשיב לתפילות, הכל יכול. אלוהים שאיכפת לו שאני אוכלת שניצל ושותה אח"כ כוס קפה...

ציפיתי לוויכוח נוקב ביני לבין הספר, ואני מודה שניגשתי אליו ביהירות-מה, בתחושה שאין מצב שתובנותיו של אדם שחי לפני כמעט 1000 שנה, כשעדיין חשבו שכדור הארץ הוא מרכז היקום, יצליחו להרשים אותי...
לא קשה לתאר מה רבה היתה תדהמתי כשגיליתי שהרמב"ם בכלל לא מתווכח.

אלוהים של הרמב"ם, לפחות על פי מה שאני הבנתי מ"סודותיו של מורה הנבוכים", אינו שונה בהרבה מה"אלוהים" של ריצ'רד דוקינס. את האלוהים הזה אי אפשר להגדיר במלים, ולא לייחס לו תכונות, מכיוון שהוא מעבר לדמיון, מעבר להבנה ומעבר לשפה. אי אפשר ליחס לו פעולות או מחשבות או רצונות. הוא לא נענה לתפילות, לא מתגלה לבני אדם, ולא מעביר להם מסרים בכתב או בעל פה.

הדרך היחידה "להתקרב לאלוהים" של הרמב"ם היא להתבונן במרחבי האינסוף של היקום, להתפעל ולהתפעם מעוצמתו של הטבע, ומהסדר המופתי שמביא לכך שבכל בוקר השמש עולה, ובכל ערב היא שוקעת, והכי חשוב – לשאוף לדעת כמה שיותר וכמה שאפשר. לא ללכת שבי אחרי מה שנכתב בספרים עתיקים רק בגלל שהם עתיקים, ולא לתת לאף אחד לכפות עליך את דעותיו הלא מוכחות. להכיר בקיומו של הספק. זו תמצית הקיום וזו המשמעות של להיות אדם שלם. הדרך לאושר, על פי הרמב"ם עוברת דרך הענווה, הלמידה וההשכלה.
איך אני יכולה להתווכח עם זה? ואיך אוכל שלא להתרגש מעצם המחשבה שדברים נאורים שכאלו נכתבו על ידי אדם שחי 800 שנה לפי שהרב עובדיה יוסף נולד?
לדעתי, לו חי היום, רבי משה בן מימון היה מדען.

לפני שמישהו יתעצבן, ולמרות שיורד גשם בחוץ, אני אשפוך על עצמי קצת מים קרים כדי לצנן את התלהבותי שלי: אני יודעת שהרמב"ם כתב הרבה ספרים נוספים שלא קראתי (ואין לי שום כוונה לקרוא), שכל עניינם פירוש התנ"ך והמצוות שהאמין בהם בכל ליבו. אני גם יודעת ומבינה שאת הספר "מורה הנבוכים" פירשו פרשנים רבים, פירושים שונים, שלוקחים את דבריו לכל כיוון אפשרי. אני יודעת שהדרך הערטילאית, המסובכת ומלאת הסתירות שבה הוא כתב את ספרו בעצם פותחת פתח לכל אחד למצוא שם את האני מאמין שלו, ולאו דווקא את שלי. אני גם מבינה שהמחבר דר' מיכה גודמן פירש אותו בעקביות דווקא לכיוון הרדיקלי, לאו דווקא המקובל, ואפילו הוא טוען נחרצות שהרמב"ם רחוק מלהיות אתאיסט (אם כי גודמן מפרש אחרת ממני את המשמעות של להיות אתאיסט. בעיני ההבדל בין מי שאינו מאמין שיש אלוהים בכלל, למי שמאמין שיש אי-שם 'אלוהים' א-מורפי נטול יחסי גומלין עם בני האדם הוא כמעט חסר משמעות)

הכל נכון, ובכל זאת, קשה שלא להתרשם ממילותיו של הרמב"ם עצמו :
"אחרי כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי כן נמצאו בעזבונם ולכן חשבו אותם לנכונים. ובסיכום פתי יאמין לכל דבר" [מורה הנבוכים א, סב]
זה לא נכתב על ספר התורה רחמנא ליצלן, אלא על ספרי אסטרולוגיה ישנים, ובכל זאת... תענוג.
וגם:
"כי אם תעצור במקום הספק ולא תרמה את עצמך בכך שתחשוב שיש הוכחה מופתית למה שלא הוכח הוכחה מופתית, ולא תמהר לדחות את כל מה שלא הוכח הפכו, ותחליט להכחישו, ולא תשאף להשיג את מה שאין ביכולתך להשיג, אזי השגת את השלמות האנושית" {מורה הנבוכים א', לב}.

אז אחרי שהבעתי את התפעלותי האינסופית מהרמב"ם עצמו, בכל זאת כמה מילים על הספר. אין לי עם מה להשוות, ואין מצב שאני אצליח לקרוא ולהבין את מורה הנבוכים עצמו. השפה עתיקה וסבוכה מדי בשבילי. אני לא מתכוונת לנסות. אני רק יכולה להגיד ש'סודותיו של מורה הנבוכים' כתוב בשפה בהירה, עניינית. לא ארוך מדי, לא קצר מדי. ממוקד במטרה, ובין אם לשביעות רצונו של הרמב"ם או כנגד בקשתו המפורשת לשמור את הדברים בסוד, מיכה גודמן עושה לקוראים שכמוני שירות ענק.

ספר חובה לאוהבי ספרי עיון ופילוסופיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

כנראה הספר המודרני הטוב ביותר שמסביר את מורה הנבוכים ואת עיקרי הפילוסופיה של הרמב"ם בצורה ברורה ונגישה לכל קורא. ממליץ את הספר למי שמעוניין להכיר קצת הגות יהודית של ימי הביניים ובפרט את הגותו של הרב המשפיע ביותר ביהדות, הרמב"ם, ואת ספרו ההגותי המצוין 'מורה הנבוכים'. מורה הנבוכים הוא ספר לא פשוט, כתוב בצורה מיוחדת בה קוראים שונים יבינו ממנו מסקנות שונות ועל כן, טוב להצטייד בספר שמסביר את כוונותיו של הסופר, את רעיונותיו המרכזיים, החידוש שלהם, המקורות וההשפעה על המשך התפתחותה של המחשבה היהודית. הספר לא דורש היכרות מעמיקה מוקדמת עם הגות ימי הביניים ועם הגותו של הרמב"ם אלא רק היכרות שטחית מאוד, והוא מסביר את המושגים הפילוסופיים המופיעים במורה בשפה פשוטה ומובנת לקורא המודרני. הספר הוא הראשון בטרילוגיה של ספרי הגות של ד"ר מיכה גודמן, ולדעתי הטוב ביניהם. הספר משמש כבסיס טוב מאוד להבנה של עיקרי ההגות היהודית שלרוב לא נלמדת במסגרות חינוכיות מלבד האקדמיה. יש לציין שהספר אינו דתי, הרמב"ם עצמו הושפע מאוד מהפילוסופיה של אריסטו והשתמש בפילוסופיית הכלאם המוסלמית ביצירתו, ולפי קריטריונים רבים נחשב לרציונליסט, על כן ההתעמקות בפילוסופיה שלו כוללת בתוכה פילוסופיות אחרות, כמו כן מהווה את הסיבה לביקורת הרבה שהרמב"ם ספג (וסופג) מחוגים דתיים רבים בזמנו ובימינו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•פיודור
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

אל הספר הזה אני חייב להתייחס בשני מישורים, רק כך אוכל להגדיר את היחס שלי כלפיו. הספר עצמו כתוב בצורה מעולה. הספר בהיר, מעמיק ומלא בתובנות חשובות ומעמיקות אל כל אדם, ובוודאי יהודי הרואה את עצמו כחלק ממסורת מחשבה עתיקה, החי כיום בתרבות המודרנית והפוסט-מודרנית. ד"ר גודמן מצליח להפיח חיים רעננים בספר שלרבים נראה, שלא בצדק, שמקומו במרתפי ספריות עבשות ולא במדף הקדמי הנגיש לכל.
מאידך, לאורך חלקים רבים מן הספר ובפרט במקומות שהכותב מבשר לקורא שעלה בידו לפענח את סודותיו של 'מורה הנבוכים', שכידוע נכתב מלכתחילה באופן מלא סתירות והטעיות כדי להסתיר את האמיתות שבו, עלה בי החשש שהמחבר מביא את השקפת עולמו הוא לתוך דברי הרמב"ם ולא את דברי הרמב"ם עצמו. אמת, לעולם אנו כבולים בסובייקטיביות שלנו, אבל, האופן השיטתי, שדברי הרמב"ם פורשו אל הצד הרדיקלי שבהם, המנתץ מוסכמות, והמתאים להפליא לחשיבה הפלורליסטית-רציונאלית של ימינו ושל הכותב, העלו בי את החשד הזה ביתר שאת. גם ההתעלמות מדברי הרמב"ם במשנה תורה (מלבד במקומות שבהם הדבר הלם את כיוון המחשבה הנ"ל) העלו בי את החשד הנזכר, מאחר וידוע הוא שאנשי אקדמיה מבכרים את הדיכוטומיה הזו של שני רמב"ם: הרמב"ם של 'מורה נבוכים' מול הרמב"ם של 'משנה תורה', על פני ההבנה שתפיסותיו ההגותיות וההלכתיות של הרמב"ם מזינות, מעצבות ומשלימות זו את זו. והרמב"ם הלוא אחד הוא.
ובכל זאת זה ספר חשוב, שלא הייתי מוותר על קריאתו. ואף שלא הייתי חותם שכל תובנה שבו היא של הרמב"ם, עדיין מרבית הדברים מתאימים לרוח הרמב"ם. הוא חשוב לקריאה למי שרוצה להעמיק במחשבת ישראל, לקבל כיווני חשיבה שונים על מושגים טריוויאליים (או שלא, תלוי את מי שואלים) כמו נבואה, השגחה, טעמי מצוות, בריאה, הלכה ועוד. ואפילו כדי לקבל כיווני מחשבה מעניינים, ואפילו תרפיים, לגבי מבוכות קיומיות של האדם המודרני כיום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יוסף
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"ממשה עד משה לא קם כמשה". משפט זה, המציב את הרמב"ם במישור אחד עם משה רבנו, מיטיב להדגים עד כמה נערץ רבי משה בן-מימון בקרב היהדות. מבין יצירותיו הרבות מתבלטות שתיים: "משנה תורה", יצירה מונומנטאלית המחזיקה 14 ספרים והמקבצת את כל ההלכות בתלמודים, ו"מורה נבוכים", הנחשב לספר הפילוסופיה היהודי החשוב ביותר שנכתב עד כה. בעוד "משנה תורה" מיועד ל"עמך ישראל", "מורה נבוכים" מיועד על-פי הרמב"ם רק ליחידי סגולה. כפי שכותב הרמב"ם בפרק הפתיחה: "...המתאים לאיש אחד מעולה ואינו מתאים לעשׂרת אלפים בורים..." (הדברים הוצאו מעט מהקשרם, אך לא רוח הדברים).

ואכן, "מורה נבוכים" קשה מאד לקריאה ולעיכול אינטלקטואלי, וכפי שכותב גודמן הוא בגדר ספר אזוטרי (כלומר, המיועד ליודעי ח"ן) על ספר אזוטרי (כלומר, התורה). מיכה גודמן לקח על עצמו אתגר קשה: להנגיש את "מורה נבוכים" לציבור רחב. כשקניתי את ספרו זה, חששתי שיתחוור לי כי מדובר בספר אזוטרי על ספר אזוטרי על ספר אזוטרי. לשמחתי חששותיי התבדו: "סודותיו של מורה הנבוכים" כתוב בצורה ברורה, בהירה ומרתקת, הישג מרשים בהתחשב בכך שמדובר בדיון בסוגיות דתיות-פילוסופיות מורכבות.

הרמב"ם לא רצה ש"מורה נבוכים" יהיה נגיש לכל קורא והוא משביע את קוראיו כך: "אני משביע באלוהים יתעלה את כל מי שיקרא בספרי זה שלא יבאר דבר ממנו… שהרי ייתכן שמה שהבין מדברַי שונה ממה שהתכוונתי אליו והוא יזיק לי כגמול על כוונתי להועיל לו ויהיה משלם רעה תחת טובה". הוא עושה זאת מתוך חשש שדבריו לא יובנו כהלכה ויגרמו נזק לנפשות תמימות. (לשמחתי, מיכה גודמן אינו נענה לבקשה זו של הרמב"ם.) כדי לנסות ולהבטיח שרק יחידי הסגולה הראויים לכך יבינו את יצירתו, הרמב"ם "מצפין" את רעיונותיו הן באמצעות המבנה של הספר ("ריסוק הידע המלא לראשי פרקים...ואז פיזורם לאורך הספר כולו") והן באמצעות סתירות מרובות המצויות בו (הרמב"ם מונה בפרק הפתיחה שבעה סוגי סתירות) .

מיכה גודמן מפענח בעבורנו את "הצופן הרמב"מי" ומפליא להסביר לנו את דעותיו של הרמב"ם במגוון סוגיות דתיות-פילוסופיות: אלוהים, נבואה, השגחה, גאולה, בריאת העולם, משמעות התורה והמצוות ומגבלות הידע והיכולת האנושית. מהן בעצם, אליבא דגודמן, דעותיו של הרמב"ם בנושאים אלו? יקצר המצע מלפרט, ואתייחס בקצרה רק לתפיסת הרמב"ם את האלוהים.

הרמב"ם מאמין באלוהים מופשט אשר לא ניתן לתארו בשום תואר אנושי. אלוהים אינו רוצה דבר (הוא הרי עולם ומלואו, לא חסר לו דבר) ולא ניתן לתקשר איתו (מה כבר אפשר לחדש לו). מובן שפרשנות כזו קשה לעיכול, שהרי אנשים דתיים ואף חילוניים מתקשרים (באופן חד-כיווני) עם אלוהים. אני, למשל, מדבר אל אלוהים בזמן טיסות, בעיקר בזמן המראות ונחיתות וכאשר הקברניט מבקש לחגור חגורות בשל תנאי מזג-אויר בלתי יציבים וקולו רוטט קמעא. מה צריך אם כך להיות היחס אל אלוהים שלא ניתן לתארו, להבינו ולתקשר עימו? לדעת הרמב"ם, אדם יכול להתקרב לאלוהים רק על ידי שכלול שכלו, אישיותו וכושר הדמיון שלו (כמיטב יכולתו).
ספרו של גודמן מקלף מעל "מורה נבוכים" שכבות של הסתרה כקליפות בצל. אנו מקבלים "קירוב ראשון" לדעותיו של הרמב"ם ואז קירוב שני המגלה לנו פרכות וסתירות בקירוב הראשון, וכן הלאה וכן הלאה. בסופו של דבר אנו נוכחים לדעת כי על רבות מן השאלות שמציב הרמב"ם אין הוא מתיימר לתת תשובות מלאות (וכנראה גם לא ניתן). בעצם, הרמב"ם מנסה לחנך את קוראי "מורה נבוכים" ללמוד לחיות עם מבוכותיהם. כך שהכותרת "מורה נבוכים" אין משמעה שהמורה יפתור לקוראיו את מבוכותיהם. נהפוך הוא – המורה יסביר לקוראים שעליהם להשלים עם מבוכותיהם הקיומיות.

שתי שאלות לסיום. ראשית, יש לשאול האם הדיסציפלינה הפילוסופית בכלל מסוגלת לענות על שאלות היסוד האנושיות. נראה כי במשך אלפי שנים הפילוסופים שואלים את אותן שאלות ואינם מצליחים לענות עליהן. פריצות הדרך הפילוסופיות האמיתיות קורות בזכות התקדמות מדעית: תיאורית האבולוציה הקנתה לנו הבנה על אופן היוצרות החיים, תיאורית המפץ הגדול מראה לנו כי יש אלמנט של בריאת-עולם (הרמב"ם מתחבט בשאלה אם העולם נוצר או שהוא "קדמון"), משפט אי-השלמות של Godel הוא הוכחה מתמטית למגבלות הידע של האדם וכולי. האם הפילוסופיה פשטה את הרגל?

ושאלה שנייה: אני ממליץ בכל פה על ספרו זה של גודמן. אבל, אחרי שגודמן קילף לנו את קליפות-הסוד של "מורה הנבוכים", היש תועלת בקריאת "מורה הנבוכים" עצמו, בעיקר בהתחשב בכך שהוא "מוצפן"? מצאתי שתי גרסאות מוערות מקוונות של "מורה נבוכים", אחת מבוססת על תרגום וביאור של הרב קאפח והשנייה מבוססת על תרגום וביאור של מיכאל שוורץ. גרסת שוורץ נראית לי קלה יותר לקריאה. בעיון ראשון ברור כי חריפות המחשבה והיושר האינטלקטואלי של הרמב"ם צולחים היטב את מחסום שמונה-מאות השנה שחלפו מאז נכתב "מורה הנבוכים", השפה עשירה והדימויים והמשלים מעניינים. אבל...אני לא יודע אם אנסה לקרוא את הטקסט הזה במלואו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

אבא שלי אמר שההגדרה הכי טובה שהוא מכיר לאדם אינטיליגנט זה מי שמתחיל את דבריו ב"אני חושב ש.." או "לדעתי". כשהייתי צעירה וחצופה יותר לא ידעתי להעריך את ההגדרה הזאת באופן שמגיע לה. בחלוף הימים התחלתי להבין למה אפילו הפרופסרים המדופלמים לא תמיד נתפסים בעיני כאינטיליגנטים. אין להם סימן שאלה בסוף המשפט, כמו שאבא אומר. מישהו חכם, יודע שהכל נמצא בסימן שאלה.
-----
אני לא יודעת מה הקונבציות אודות ספרי עיון והאם ניתן לעשות להם ספויילר. אני מאוד אתקשה להמליץ על ספר עיון בלי מעט חשיפה תכנית, אז תאלצו לסלוח לי או לחלופין להמנע.
ראשית כל, ברמה הבסיסית מכולן. מיכה גודמן יודע לפשט דברים מורכבים, ובהחלט בונה טעון בצורה ראויה, הגיונית ומסודרת (שתף מרצים נוספים בשיטותייך, גודמן!). וכבר מההתחלה הוא מבהיר כי מדובר בפרשנות מסוימת של הרמב"ם, וזאת פרשנות אחת מתוך כמה. בהחלט אין קונצנזוס.
למען הגילוי הנאות, הרקע שלי בתחום הפילוסופיה היהודית הוא כסטיית תקן מעל האוכלוסיה החילונית היומיומית, וארבע סטיות תקן מתחת לאוכלוסיה הדתית (בתקווה שאינני מחמיאה לעצמי). ועל בסיס ידע זה כותבת אני. כמו כן, הרמב"ם שאני מכירה, הוא הרמב"ם כפי שהצטייר תחת זכוכית המגדלת של מיכה גודמן.
אציג כמה רעיונות שהועלו בספר, כאלה שיחסית קל להעביר אותם במסגרת כזאת אך כמובן שמדובר בקצהו הבלתי נראה כמעט של המזלג. וכמובן שהספר של גודמן זאת רק נגיעה באוקיינוס רעיונותיו המורכבים של הרמב"ם, לכן זהו קצה הקצה של הקצה (ועוד כמה) אך בכל זאת, כמה פנינים.
-----
האל מושלם, האל חכם, האל סולח. ביטויים מהסוג הזה תמיד חרו לי. יש תחושה של זילות. גם המילה "שלמות" היא אנושית מדי כדי להשתמש בה. האל הוא מעבר, השפה מלכלכת. קשה לשמוע אנשים מדברים על האל כאילו הוא החבר הטוב שלהם.
"כהמחשה לדבריו, תיאר הרמב"ם חזן אשר הרבה לשבח את האל ותקף אותו על ידי כך במילים קשות. לטענת הרמב"ם, ריבוי תארים לאל איננו מוסיף לכבודו- אלא גורע ממנו- מול האלוהות יש לשתוק ותו לא. השבח לאלוהים הוא הדממה עצמה" (277).
"התורה משתמשת בדימוי מאניש של האלוהות כדי לחנך את ההמון למציאותו של האל אך לבסוף חותרת לבסוס אי גשמיותו"... אלוהים גדול מן השפה, אך התורה לוכדת אותו במילים".
הרמב"ם העלה את האל מעל השפה, לא רק מעל החומר.
-----
ההתגלות היא אינה ניסים ונפלאות, קסם ופיות, זאת התעלות תבונית, פילוסופית. ההלכה מהווה את הנורמה, ההצטיינות הדתית היא הלמידה הפילוסופית. פעם ראשונה שאני שומעת את זה.
"המעשה הדתי אינו כרוך בהתעלות אל מעבר לתבונה, הרגע הקדוש הוא התעלות של התבונה עצמה".
-----
אנחנו מיוחדים בגלל שיש לנו את ההלכה, איננו טובים מאף אחד. "האמת עיוורת, והיא איננה נגישה לבני עם אחד יותר מאשר לבני עם אחר. התנ"ך מקל על הדרך ומגביר את הסיכויים להגיע.. המצויינות הדתית פתוחה לכל באי עולם, גם לאנשים נעדרי הלכה, משום שניתן להגיע אליה גם ללא הלכה" (239). "נראה שהרמב"ם סבר שסיכויהן של האומות להגיע לשלמות ללא הלכה נמוכים יותר, ושאין להם סיכוי לשמור על שלמות כזאת לאורך זמן, ובכל זאת האפשרות קיימת".
שיעור בצניעות.
-----
הסודות של הפילוסופיה היהודית תמיד קסמו לי, ומיד פעם ניסיתי לקרוא אודותם, להשכיל ולהשביע את נפשי. היחס שלי ליהדות הוא מורכב, מצד אחד אני כמהה, מצד שני השאלות רודפות אותי.
אינני יודעת אם אי פעם אחזור לשמור שבת. לפני כחמש שנים, הייתי בטוחה שכן. בשנתיים האחרונות, אני הולכת ובטוחה שלא. תמיד כמהתי לאמת ודאית, וכל פעם שנאמר לי "הנה היא", זה קירב אותי בצעד, אך אחרי זמן מה הרחיק אותי יותר מדי, אולי בלי יכולת לשוב. כי יש יותר שאלות מתשובות בעולם הזה, ולכן תשובה נחרצת היא שקר. ואילו בכוחו של הרמב"ם, להחזיר לא מתוך הודאות אלא מתוך הספק. וזה ככל הנראה הרעיון הנפלא מכל.
"אפשרות אחרת, רדיקלית מזו, היא שהספק אותו מקדם הרמב"ם אינו ספק מתודי אלא ספק מהותי. כלומר אין זאת כי האדם צריך לדחות את הסיפוק שבודאות המלאכותית כדי שיוכל להגיע לבסוף אל הודאות האמתית, אלא שהודאות האמתית אינה קיימת כלל... הרמב"ם היה ספקן ביחס לאפשרות שהמסע מסתיים בידיעות כלשהן- משמע הספק אינו אמצע, הוא מטרה".
"בסופו של המסע אינן ממתינות לאדם תשובות אלא רק שאלות נוספות" (287).
-----
כן, זה סימן שאלה בסוף המשפט.

לפני 12 שנים•קואלה
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"סודותיו..." הוא מבט מבאר ומעמיק על ספר ספק אפולוגיה וספק הגות, יהודי חשוב מעת מיכה גודמן. זהו אינו ספר קשה, ואינו כתוב כספר פילוסופיה קדפני ומחמיר, ואני ממליץ עליו בחום לכולם. גם אורתודוקסים מסורתיים וגם חילונים כאחד יראו ברמב"ם, כמישהו המובילם דרך מחילת ארנב. מצד אחד מרוחק שנות אור, ומצד שני קרוב ממש ואף כמגשר ביניהם.

השאלות המתבקשות בסוף הקריאה היא; תיאולוג הזוי או פילוסוף נאור, או אולי מעט משניהם? נבוך נכנסתי ונבוך יצאתי. אל תצפו לצאת עם יותר תשובות מאשר שאלות, אבל עם הרבה השראה ורצון ללמוד עוד לבטח. זוהי אינה היהדות המסורתית, ההמונית של "המון הבורים", כפי שהרמב"ם המשיג. אתם תפגשו כאן את שפינוזה (שהגות הרמב"ם השפיע עליו), בודהה, אריסטו, סוקרטס ועוד רבים דרך הגותו של הרמב"ם.

הרמב"ם היה אחד המשנים (רפורמים) הגדולים בתולדות היהדות.
וככזה נתפש כעז-מצח ליהדות המסורתית, עד כי בשיא הפולמוס נמסרו ספריו לשריפה אצל הנוצרים ("אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו?")
רפורמות משמעותיות ביהדות הן טאבו, מכיוון שהיהדות נתפסת כ"נצחית" ע"י מאמיניה ובה המסורת כבעלת משקל קרדינלי. זוהי אידיאולוגיה שחלקה היא הכחשת כל שינוי ורפורמה, אף על פי שמתרחשת אל מול עיניה (האורתודוקסיה קמה כריאקציה לנאורות באירופה) ולכן הקושי ופולמוס (גם כיום).

אחד הדברים הבולטים ביותר ואולי הפרדוקסלים ביותר, הוא שהרמב"ם עשה מהלך חכם (שמופיע אולי בכל נושא בהגותו של הרמב"ם) שהיפוקרטס ("אבוקראט") עשה (שממנו הושפע ישירות כשלמד רפואה), הוא להגיד; 'לא זה הדבר קדוש...אלא כולם הדברים קדושים' ("בעיני זה דומה לנסים כולם ונוהג כמנהגם, כי הדבר הטבעי הוא ..." ב', ל"ב).
אפולוגיה מסורתית ("פילוסופיה יהודית") ניסתה להתאים את השכל (פילוסופיה יוונית) למסורתם וכתבי הקודש ביהדות (ללא הצלחה, ולכן ה"נבוכה"). הרמב"ם עושה מהלך קיצוני והוא להגיד שהתורה היא השכל (והמדרש הוא השכל). הרמב"ם בונה גשר, אם כי צר, בין היהדות לפילוסופיה, בין מסורת נוקשה למציאות משתנה. הוא עושה מעין חילון, ואף נטורליזציה לדת.
לפיכך עוקצו של הרמב"ם נמצא כמעט כולו בהגדרותיו ("אלא שיש שוני במינוח. הוא אומר "שׂכלים נבדלים" ואנו אומרים מלאכים." ב', ו').

אלוהים? בלתי-אישי ואי-אפשר להכירו, מלבד היותו לא מוכר (תורת התארים השליליים).
עם נבחר? אם ישנה עליונות יהודית, היא לא הכרחית ונובעת מתרבותם בלבד שהיא במצוות (אשר לא נועדו בשביל פרסים, אלא למען שיפור עצמי ולאחר מכן "לשמם").
ציווי התורה? שקרים מועילים, "אמונות הכרחיות" למטרות יציבות פוליטית (שקריו האצילים של אפלטון).
תוכן התורה? לא מקור לעיצוב דעות לגבי העולם. אלא לפירוש והבנה מחדש ע"פ המדע (הדרש הוא המדע).
משה רבינו? כתב את מצוות התורה מהתבוננות בטבע (התורה אלוהית [לא מאלוהים], כי משה הסתכל בטבע, שהוא אלוהי).
השגחה אלוהית? לא לטיפשים. הישג שכלי ותודעתי של האדם.
חכמי ההלכה? לא מתקרבים לרמתם של הפילוסופים (ומי אילו? מכל האומות אפשר).
הנבואה? מצוינותו של האדם (arete ביוונית), ודבר טבעי לחלוטין (כמו כן, מוזכר תופעה הדומה לאפילפסיה בפרק).
הסברים על-טבעיים? יתקבלו בלעג ("מה רב עיוורון הבורות וכמה הוא מזיק").
זה ציטוט מהיפוקרטס אשר יכול להוסיף ולהאיר לדעתי: "אשר על כן, בהתייחס למחלה המכונה הקדושה [אפילפסיה]: מנקודת מבטי היא איננה נראית בשום פנים ואופן לא אלוהית ואף לא קדושה יותר מאשר מחלות אחרות, כי אם כזו הנגרמת בדרך-הטבע ונוצרת כשאר תחלואי-הגוף. גברים רואים בטבעה ובגורמיה את יד-האלוהים בגין בורותם והשתוממותם..." – "על המחלה הקדושה", הקורפוס ההיפוקרטי

הארתו ואורו שחלק הרמב"ם לפי גודמן, היא היציאה מין הדוגמתיות (שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו) והקיבעון המחשבתי והכניסה אל "מקום הספק", חוסר וודאות, ושינוי עמדות ("סימן ההיכר של רוב בני האדם שאינם משכילים ומעמיקים הוא גם שאינם נבוכים.")
איפה שהרמב"ם יכול להתעזר בתנ"ך הוא עושה זאת, ולעתים כשאין ביכולתו פשוט מניח שכך היו הדברים (הרטיב הידע המטאפיזי של אדם בגן-עדן, אברהם כפילוסוף וכו'). הוא מזכיר מס' פעמים פילוסופים מוסלמים ויוונים, אך לא פעם אחת יהודי.
"האם מקורותיו של הרמב"ם בירושלים או אתונה?" דורש גודמן, ועונה בקצרה לאחר מכן; "...הוא אינו רואה עצמו ממשיכה של מסורת גדולה זו...הוא לא חשב שניתן לכנות את הגותם של רס"ג ואבן עזרא - פילוסופיה".

הסתירות הרבות בהגות ובספר (גודמן עושה שימוש כפול בסגנון זה- לשמור את הנבוכה, ולשמור על דרכו של הרמב"ם) נועדו כעלה תאנה לדעותיו החתרניות ומהפכניות ולשימור פדגוגיות ראויה. הכתיבה שלו סתורה ומפוזרת בנושאים "רגישים". הוא ידע שדעותיו אינן מקובלות, והיה צריך להסתירם בדרך כזאת או אחרת.
חשוב מכל לפי גודמן, הרמב"ם מוסר כאן מפתח. והמפתח הוא מבוכה וספק אשר מעירים מ"דעה ראשונה", משמע הנחות בסיס ודעות קדומות. "הרמב"ם נאבק במסורת. הוא לחם לא רק בטענה שיש מסורת פילוסופית, אלא בעצם הרעיון של מסורת. הוא פעל כדי לפורר את ההנחה שעל פיה עתיקותה של מחשבה כתובה היא סימן היכר לאימותותה."

מס' ציטוטים בולטים נוספים:
"כאשר אנשים שאינם מאוזנים נחשפים לידיעות שאין הם רגילים בהן, הם אין הם משנים את מחשבותיהם - תחת זאת הם משנים ומעוותים את המובן של הידע שהנמסר להם"
"הצעד הראשון הנדרש לרודף האמת הוא לימוד הלוגיקה וגיאומטריה, המוביל ללימוד הפיסיקה והאסטרונומיה"
"דת המניחה שאלוהים מעניש רשעים, מתגמל צדיקים, מאזין לתפילות וזקוק לקורבנות היא גם דת כופרת, שכן היא מניחה את חוסר שלמותו של אלוהים,
ועל פי רמב"ם אלוהים שאינו שלם אינו אלוהים. הדת היא אפוא הצורה העתיקה של הכפירה".
"אהבת אלוהים היא ההתפעמות שחווה האדם בעמודו מול הטבע...ככל שמעמיק האדם בלימודיו המדעיים"
"הפיתוי הגדול מכולם - הוודאות".

נראה כי הרמב"ם העדיף מדע ע"פ לימודי תורה, כדרך לאמת ("חוכמת האלוהות, אינה מושגת אלא לאחר חוכמת הטבע; שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה" - מורה נבוכים, פתיחה). וכאן, אפשר להטיל ספק אם תירוציו למצוות היה אותנטי לחלוטין (ההתייחסות לפילוסופים יוונים, ואברהם כפילוסוף יודע אמת שאינו תורה ומצוות).
הוא היה גם לא מעט אלטיסט - קירבה לאלוהים אינה נמדדת ע"י עקשנות בצייתנות להלכה או לימודי תורה, אלא ע"י כימות חוכמה.
-אף על פי כן, חשוב לזכור שהרמב"ם היה תיאולוג (ולא רק פילוסוף) שכתב ספרים על גבי ספרים המפרטים (כפוסק הלכה) ומצדיקים את המצוות וכי שיבח אותן הרבה.
למאמין ודתי הממוצע, הרמב"ם מציע מעט. מה נשאר מאלוהים לאחר טיפולו הרציונלי של הרמב"ם?
ומה אלוהים כזה יכול להציע כמחוקק חוקים או משגיח? נראה כי הגותו תספק מעט מאוד אנשים (והרמב"ם ידע זאת).


אני לא אחביא זאת, אני משוחד ככל אדם (אני לא מאמין באלוהים, בטח לא אישי) ויש בסקירה מעט ביאור, על גב ביאור רחב של הרמב"ם. קראו באיזון והחליטו לעצמכם!Sapere aude
התרשמתי מהספר כמעניין, פרובוקטיבי ורלוונטי. המסע דרך מחילת הארנב היה מבריק לדעתי.
*למי שמעוניין אגב, אפשר למצוא כאן את כל מורה נבוכים, משהו שמצאתי כשימושי לא פעם במהלך הקריאה:
http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_32.htm

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

זהו לא הספר שראשון שאני קורא על "מורה נבוכים". כמו אלה שלפניו, הספר מהוה מסע לא קל וברור אל המבוך של מורה נבוכים. לא קל ,ובכל זאת יש משהו מאוד מושך בצלילה אל המעמקים המעורפלים של מחשבתו בת המאה ה- 12. וכמו בכל צלילה, יש להיזהר משכרון המעמקים ומאובדן תחושת הזמן. אני הלכתי לאיבוד ביותר מפניה אחת. כנראה אחזור לקרוא את הספר בעתיד.

הספר הועיל לי בהודאתו המפורשת שהמבוכה שלי לא בלעדית לי, ויפה עשה הסופר גודמן שהודה בכך. המבוכה מובנית בספר, ולמען האמת, הספר לא בא לפתור אותה אלא אולי רק לחדד אותה. אני מוכן לקבל מבוכה בתורת הקוונטים, וגם כאן.

אני מציין לשבח את גלוי הלב והכנות של הסופר, ואפשר לאמר שזהו הטקסט הכי ברור לי, בנושא הרמב"ם, מבין כל אלה שקראתי או ניסיתי לקרוא. זה גם הראשון שממש סיימתי.

יש לשים לב שהסופר משתייך למעין "אסכולה" (ראה רשימת מוריו) ורעיונותיו (שזוכים לשבחים מאותה אסכולה) עשוים לפעמים להתברר הפוכים למחברים מאסכולות אחרות (למשל ליבוביץ).

מבחינה זאת הספר של הרמב"ם לא שונה מהתנ"ך. ברגע שיש ספר שכתוב בצורה רב משמעית, וכולל דעות והיפוכן, וכתוב בשפה לא עדכנית - אפשר לשער שיהיה הרבה מקום להרבה פרשנויות ואסכולות. אולי כל המאמץ לרדת באמת לדעתו של הרמב"ם הוא מאמץ עקר. גם כאן מתגלה האופי ה"קוונטי" של הטקסט העתיק - התוצאה נקבעת במידה מסוימת על ידי האדם שמבצע את המדידה.

ובכל זאת, לחובבי הז'אנר, אני ממליץ ביותר. ומודה למיכה גודמן על היגיעה שהשקיע והכנות שהדגים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•האח הגדול
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

יש מעט ספרים שאפשר לומר עליהם שהם מטלטלים אותך.
אתה חושב שאתה יהודי טוב והנה בא ספר זה ומשנה אותך ואת תפיסתך מהיסוד. אתה עובר טרנספורמציה מעמוד לעמוד.
מיכה גודמן עושה לדעתי משהו שלא יאומן.


חובה לכל יהודי באשר הוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•זאב
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

ספר מורה הנבוכים הותיר אתגר אינלקטואלי, לכל הדורות. קולמוסים רבים השתברו ועדיין ממשיכים להשתבר בפיענוח חידותיו ורמזיו של הרמב"ם.
בספר זה מיכה גודמן מבקש לפענח את סודותיו של המורה נבוכים. עיקרי הדעות המובעות בספר, מוכרות לכל העוסק בחקר כתבי הרמב"ם, והם מאפיינים את שיטתו של החוקר ליאו שטראוס,שהיה מבכירי חוקרים משנת הרמב"ם. הספר כתוב בצורה בהירה וקולחת והאמת ניתנת להאמר, שנדירים הם הספרים העוסקים ברמב"ם, שאפשר לקרא באופן שוטף וסוחף. הקורא שיאנו בקיא במורה נבוכים ימצא את עצמו משתהה לנוכח הדעות המיוחסות לרמב"ם. הרמב"ם ייתפס בעיניו כהוגה המשמיע דעות הנוגדות לחלוטין תפיסות דתיות שאנו מכירים, אך זהו כחו של הרמב"ם וזוהי משנתו. יחד עם זאת, לא כל המובע בספר בהכרח הרמב"ם היה מסכים עם האמור, וכאמור לעיל העמדות המוצגות בספר משקפות פן מסויים בחקר משנת הרמב"ם. מעבר לכל האמור, קורא שאינו מיומן במורה נבוכים, תחסר לו נקודת המבט לבחון את הדברים באורח ביקורתי.לא למותר לציין, שדווקא חשיפת סודותיו של הרמב"ם באופן קליל ובהיר,מחטיאה את המטרה בכך שהיא מונעת מהקורא את ההנאה המזומנת לו באתגר של העיון היסודי במשנת הרמב"ם. הייתי ממליץ על הספר הזה כספר סיכום מאלף של שיטת פרשנות מסויימת ברמב"ם.

לפני 13 שנים•אלי