ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

נתחיל כמובן מההמלצה: ספר מופלא, נוגה, נוגע, קסום.



הכל מתחיל עם טורו ווטנבה, קיזוקי חברו ונאוקו, חברתו של קיזוקי. קיזוקי נהרג בתאונת דרכים ונאוקו הופכת לחברתו של טורו ווטנבה כששניהם מתחילים ללמוד באוניברסיטה. זמן קצר לאחר מכן נפשה השסועה של נאוקו מרחיקה אותה לטיפול במוסד מסוים ומרוחק. זה מרחיק אותה מטורו, המבקר אותה לעיתים רחוקות ושומר איתה על קשר של מכתבים.



ריחוק זה יוצר אצל טורו ווטנבה בן העשרים צורך בקשר אחר. הקשר הזה הוא עם מידורי מלאת החיים, הייצרית, הדוברת גסויות ומנצלת כל רגע בחיים.



למרות הלימודים ולמרות קשר המכתבים לנאוקו והקשר עם מידורי, טורו ווטנבה נע ונד בעולם כשדוק של מלנכוליה נסוך על נשמתו ויוצר ריחוק מסוים בינו לבין הסביבה. דעתו על עצמו היא שהוא בסך הכל בחור רגיל, ללא שום כישרון מסוים, ללא דרך וללא עתיד ברור. מצד שני, כולם מוקסמים ממנו, אוהבים אותו ורוצים את קרבתו. טורו מקסים את השותפה לחדר של נאוקו, את האב הגוסס של מידורי הוא מצליח להאכיל כשכולם כבר נכנעו ואפילו בעל הבית שלו מוקסם ממנו.



סוף הסיפור עצוב מאוד וגם סגירת מעגל לקראת התחלה חדשה ומבטיחה יותר. הספר נקרא בשקיקה ובאיטיות, עם מידה רבה של עצב.



לגבי בן עשרים זהו סיפור עגום דווקא בזמן של פריחה וצמיחה, כשכולם מסביב חוגגים את שיא אונם. טורו ווטנבה מצטרף אף הוא אל חוגג אחר, חבר כריזמטי עשיר, המשכיב כל חצאית בסביבה. טורו מצטרף להשכבות האלה והן רק מגבירות את סבלו ואת המלנכוליה שלו.



מבחינתי זהו ספר קסום, מעבר לכוכבים ומדדים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על יער נורווגי