אפלפלד אינו נוהג לציין מראי מקום וזמן בספריו. אמנם בספר שלפנינו ברור שמדובר במלחמת העולם השניה, אבל לא ברור כלל היכן בדיוק.
ובכל זאת, מה לפנינו? לפנינו ברונו, שבגיל 4 איבד את זרוע ימינו ומאז הגדם הוא מה שנותר לו ואף נוהג לדבר אליו. הוריו של ברונו, קומוניסטים צעירים ופעילים אקטיביים למען זכויות האדם, מקיפים את ברונו בחום רב. עם פרוץ המלחמה אביו של ברונו נעלם ואימו נותרה עמו עד ששניהם נלקחו לגטאות ולמחנות העבודה. שוב אין ברונו זוכה לפגוש את אמו. אבל ברונו שורד למרות נכותו משום שהוא מאמין שיהודים הם בני מלכות, שאסור בשום שלב להרכין ראש בגלל היהדות ולכן רוב נערותו הוא בז ליהודים הנפחדים. ברונו חזק גופנית ונפשית ובשל עוז רוחו הוא מצליח לשרוד ולברוח ממחנה העבודה.
בבריחה הוא חובר להרש החרש-אילם, יוסף חיים הדתי המרבה להתפלל ומאוחר יותר גם המהנדס זיגפריד. אלה שורדים איכשהו ביערות מזרח אירופה במשך חודשים ארוכים. בסופו של דבר מוצא עצמו ברונו כשהוא סוחר ונותן בכל דבר שניתן לסחור בו וכיסיו מתמלאים בכסף. הכסף נותן רווחה לחבריו, אך להם לא נוח עם כסף זה. חבריו של ברונו בוחרים להמשיך ללכת ובסופו של דבר מוצאים עצמם בפלשתינה. ברונו מוצא עצמו בנאפולי, נשוי לאשה אותה אינו אוהב ולהם בן בשם פאול. הם נפרדים.
ברונו בוחר להקים אימפריית מסחר חובקת אירופה. עושרו רב, אך זרם הפליטים היהודים באירופה מעכירים את שלוותו. רוב הפליטים התרוקנו מתוכם הרוחני והוא רצה לעשות מעשה ולהשיב להם את אדנותם. בעזרת המהנדס ורפל הוא קונה ארמון בנפולי, שם בו שלישיית נגנים ושחקן המקריא פרקים מהתנ"ך. הוא מארגן הסעה לפליטים אל הארמון בתקווה להציל את נשמתם. למרבה הפלא, המקום הופך למקום הומה, נשמתם של רבים מהפליטים ניצלת והתיאורים סביב הארמון גורמים לדמעות לפרוץ ללא מעצורים. בסופו של דבר מחליט ברונו לעשות מעשה ולעלות לישראל, לתל-אביב, כשגם פה הוא בונה מודל מוקטן של הארמון. הסיפור כמובן נרחב יותר, אבל זה עיקרו של אחד מהסיפורים יוצאי הדופן ביותר שקראתי על ניצול שואה. הסיפור כל כך יפה שהלב נכמר, הדמעות זולגות ואפילו בעת כתיבת שורות אלה כולי צמרמורת.
סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון ענק.
מעניין להשוות בין ספרים דומים על ניצולים כמו אלה של מרטין גריי, פרימו לוי ואימרה קרטס. בכל סיפור שכזה ניצב אדם שהיתה לו מטרה ברורה של אי כניעות לגורל. כולם עמדו ברעב, במכות, בהשפלות, בקור ובדיכאון. כולם יצאו מזה מחוזקים, מחזקים ואצל כולם סיפור על ניצחון רוח אדם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
