ביקורת ספרותית על האי של סופייה מאת ויקטוריה היסלופ
ספר טוב

---

ספר שהוא יותר מכל קולו של המנודה, הגלמוד והמגורש.

הקונפליקטיים הרגשיים שמשפחה אחת חווה בתוך עצמה ומחוץ לה עם חבריה והקרובים לה גורמים לך לחשוב ולתהות מה היה קורה אם היית באותו מקום.

זהו ספר על אנשים טובים שעושים דברים רעים, על גורל כואב שלא בהכרח מונע אושר ועל הדילמה הנצחית בין טובתו של מי שאתה אוהב וטובת עצמך.

הספר טוב בעיקר כשהגבולות בין הטוב והרע מטושטשים אבל כשהם ברורים מדי כמו הניגוד הגדול בין דמותה של אנה, שכמעט מעולם לא עשתה דבר טוב למישהו מלבד עצמה, ודמותה של אחותה מריה, כמעט קדושה שטובת האחר תמיד היתה בראש סדר העדיפויות שלה גם כאשר נטלצה להקריב למענה, יש משהו מעט קיטשי גם אם נכון, מעט ברור וצפוי שלא תורם הרבה לעלילה ולאווירה המלווה את הספר.

ספר טוב שכדאי לקרוא, למרות שפה סיפור המסגרת, כמו ב'דיוקן הונגרי' הדומה לו כ"כ, הוא די יבש וחסר עצמיות.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על האי של סופייה