ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 ביולי, 2007
ע"י פיית הספרים
ע"י פיית הספרים
ספר מצויין. מילא אותי. זה עתה סיימתי לקרוא אותו עם תחושת מתיקות. תוך כדי קריאה למדתי על האי המסקרן ואני מצטרפת לתגובתו של רחל.
ה"מאחורה" של הספר מסכם יפה את תוכנו, ואין לי מה להוסיף על זה. חווית הקריאה היתה מיוחדת, יש בו המון רגעים של עצב וייאוש, ולצדם רגעים של אושר, כאשר אף אחד מהם אינו נצחי. הכתיבה קולחת, הקריאה קלה, הודות לתרגום המעולה.
הסיפור מצליח להעביר את דרכו של עולם, דרכה של החברה, והדרך של הפרט להתמודדות עם שניהם. מופיעים בו מגוון סגנונות של אנשים, טובים ו"רעים", אך אף אחד לא באמת רע מטבעו, אפשר להבין את כולם.
המסרים בספר עוברים בצורה מאוד ברורה, כאשר אחד הבולטים בהם, הוא הערכים הבסיסיים שבחיינו, אותם אנחנו יכולים לבחור, לעומת הגורל שלנו, כאשר בסופו של דבר, אולי לפי הספרות היוונים הקלאסית, כל אחד מקבל את אשר מגיע לו, בעוד החטא הגדול ביותר הוא חטא הגאווה.
הסיפור עשיר מפני שהוא עוסק בנושאים רבים, בהיסטוריה, כולל הכיבוש הנאצי, בתרבות ובמסורת היוונית (ואף מעט מעבר לה), בנופי יוון, בתא המשפחתי, בחיים בחברה על רבדיה, ויותר מכל, באינדיבידואל, במה שמניע אותו, שאלת הסיפוק העצמי, שאלת האושר, הבושה, הגאווה, כיצד פרטים שונים באותה צרה רואים ומתייחסים לחייהם, יכולת הריפוי של היחיד ושל החברה כחברה, תקווה, וכמובן, אהבה. אהבה בין בני משפחה, אהבה רומנטית, נאמנות, בגידה, אמפתיה, פחד, והכוחות המנוגדים ביניהם.
כיצד אמורים לחוש כלפי חבר טוב מוכה צרעת שהוגלה לאי המצורעים, כאשר פוחדים מהצרעת כמחלה חשוכת מרפא ומדבקת מאוד (כפי שתפסו אותה בימים ההם)? אם הייתם חושבים שאיידס מועבר באוויר ועל ידי מגע אקראי, לא הייתם מגלים את החולים? ואם כן, זה עושה אתכם אנשים רעים?
ואם הייתם מהמגורשים, הייתם סולחים? הייתם מבינים?
המוגלים לספינלונגה עד מהרה מצאו שאינם צריכים יותר להתהלך ברחובות עם פעמון מצורעים ולצעוק "טמא, טמא", ושאינם צריכים להתחבא בבתיהם, ושהם אף יכולים לחיות שנים רבות וטובות, לקבל טיפול רפואי טוב יותר מבכל בית חולים, ולקיים איכות חיים טובה יותר, בקהילה חזקה, תומכת ומעודדת. אומנם בכלא, אבל כלא שהוא סוג של גן עדו... גן עדן כפוי... גן עדן שקלון בצדו...
מן הסתם יחס אחיד של המצורעים, ולא של הבריאים שצפו יום אחר יום ביקיריהם ובאנשים זרים עוזבים לגלות לנצח, כאשר העננה הזאת, האי ספינלונגה, מרחפת מעל ראשם ומול עיניהם, יום יום, במרחק של 5 דקות שייט אל מעבר לרצועת המים השקטה המפרידה בינם לבין האי הקטן, מתוך פחד שהרוח המגיעה מן האי נושאת עמה את חיידקי הצרעת שיביאו גם אותם, יום אחד, לאי המצורעים.
לא לוותר!
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
