ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 בספטמבר, 2017
ע"י זוהר
ע"י זוהר
הספר "האי של סופייה" מתרחש באי כרתים (ספציפית בכפר פלאקה ובאי ספינלונגה) וקראתי אותו בעת חופשה בכרתים. רבות נאמר על הספר הזה, שהפך לסוג של must בעיני רבים, אך הרושם שהוא הותיר בי קצת יותר מורכב.
הספר מביא סיפור אנושי מעניין, שנוטה לעתים לז'אנר אופרת הסבון, ושזור במאורעות היסטוריים: מלחמת העולם השניה (כיבוש ושחרור האי כרתים מידי הגרמנים) והיסטוריה יוונית מקומית (קורותיהם של המצורעים בכרתים, בספינלונגה וביבשת). הוא לוכד היטב את האווירה בכרתים, גם אם הוא נוטה לקלישאות ולדימויים שבכוח הותאמו לגאוגרפיה. זכורים לי כמה דימויים שקשורים בעצי זית ובזיתים (לדוגמה "היה מר כזית שנקטף זה עתה מהעץ"), כאשר זיתים הם העץ הנפוץ בכרתים, עד כדי כך שהרפרנס אליהם נדוש מדי לטעמי. כמובן שביקרנו גם באי המצורעים, לא מספיק עדויות פיזיות נותרו כדי לדמיין את הקהילה שוקקת החיים שפעלה באי ומתוארת בספר, ובכל זאת היה נחמד. את המכונית חנינו בחזית הכנסיה המפורסמת של פלאקה.
בניגוד לרוב הישראלים, טיולנו בכרתים לא כלל בטן-גב במלון הכל-כלול אלא טרקים, נסיעות מרובות ולינה בדירת airbnb. אני מציינת זאת כי כשהגעתי אל הספר בסוף כל יום, הייתי מותשת אך הספר הצליח להחזיק אותי ערה ולספק מגוון של התרחשויות גם במקבצים קטנים של עשרה עמודים. לא פלא, אם כך, שהספר עובד לסדרת טלויזיה מצליחה ביוון. הוא מותאם לרייטינג הלא-סלחני של הצופים והקוראים, שומר על רצף מרשים של התרחשויות פנימיות וחיצוניות ואין רגע דל.
יחד עם ההיסטוריה המעניינת וההתרחשויות הבלתי-פוסקות, משהו בכל זאת חסר בספר כדי להגדירו כספר איכותי. אולי זה הסוף המלאכותי, הכתיבה שאין לה ערך ספרותי יוצא דופן או התחושה שהספר נכתב כדי להיות רב מכר. יש בו ובעריכתו כמה דברים מטופשים, לדוגמה - שמה של פוטיני בספר רשום בתקציר שעל כריכת הספר כ"פורטיני" ובמהלך כל הספר כ"פוטיני". גם לא ברורה נחיצותו של טוויסט מסויים בסוף הספר (לא אעשה ספויילר) והתחושה היא שהעלילה נכתבה כך למען הדרמטיות בלבד.
לסיכום, זה ספר טוב כדי לליווי חופשה בכרתים או ביוון, רק קחו בחשבון שאורך הטיסה שעה ועשרים דקות.
בניכוי המראות ונחיתות (אין ארוחה) לא תספיקו לקרוא יותר משלושים עמודים, וגם זה רק במידה ואתם טסים בלי ילדים ;)
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
זהר, תודה על הביקורת המרתקת.
אמנם לא קראתי אותו, אבל מוכרת לי התחושה של קריאת רב מכר שעורר מהומה, המתגלה כבלון נפוח.וכאלה לא חסרים.
|
|
|
אורית זיתן
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה לי יניני!
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
זוהר תודה. זה הספר הראשון שלה שתורגם לעברית ואכן מאוד התחברתי אליו
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
אורית זיתן-הריקוד של סוניה (1936) - גם לא כל כך אהבתי. שני הספרים שציינת כאן - אהבתי
גלויות מיוון - החדש... גם טוב אם כי כתוב קצת אחרת
|
|
|
אורית זיתן
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
גם אני מאוד נהניתי מהספר ודווקא אהבתי את סגנון הכתיבה.
היא יודעת לקחת את הקורא היישר למקום ההתרחשות וזה נפלא בעיני. גם את חוטים מקשרים קראתי ומאוד אהבתי. הריקוד של סוניה היה קצת מייגע
|
|
|
דני בר
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
אני נהניתי מהספר הזה מאוד, לא רק בשל כתיבתה הלא מתיימרת של היסלופ, אלא גם בגלל העובדה שקראתי אותו במהלך חופשה בכרתים, וגם ביקרתי באי ספינלונגה...אי המצורעים, מה שהפך את חווית הקריאה לחזקה יותר.
בערך כמו לקרוא את "החצר הפנימית" אחרי סיור בבן שמן. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
מה שאפרתי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ויקטוריה הייסלופ רחוקה מלהיות סופרת דגולה. היא עשתה תחקיר טוב והחלקים שעוסקים
בעבר מרתקים ואפילו מרגשים, למרות הכתיבה הבינונית. אבל כשזה מגיע לקטעי ההווה, הטקסט נעשה ממש מביך, דביק ומלא קלישאות.
לקחתי עוד ספר ליד (הריקוד של סוניה) והבנתי שזה הקונספט. אז אם אני רוצה לקרוא היסטוריה אני לא חייבת להתבזבז על ספר בינוני. |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
