אני אוהבת לקרא ביצירותיו של ג'וליאן בארנס.
הוא שנון וחכם, בעל השכלה רחבה ועם זאת מאד DOWN TO EARTH. בקלילות הוא חושף את מגבלותיו, פחדיו, מחשבותיו האינטימיות ולכן הקריאה בספר הייתה עבורי כמעט כמו שיחה אישית גלויה חושפת עם מינונים טובים של הומור, הומור עצמי, רצינות ושאלות מאתגרות למחשבה. מחשבה על ההיסטוריה האישית, (זיכרון או מחשבה מוטעית)? תפקידה של האומנות לעומת הדת בהרגעה ונחמה לנפש, גנטיקה משפחתית ואנדיבידואליות והמות. תפקידו בחיינו, מחשבות, תקוות, מילים אחרונות, צוואות וקיומן (או לא) פחדים מפניו , אסטרטגיות להתמודדות עם הפחד,ועוד ועוד.
ג'וליאן בארנס מודה באובססיה שלו ובפחדיו מפני הכליון ובכך שזה מעסיק את מחשבתו כל הזמן כבר מגיל צעיר יחסית. בספרו הוא עורך השוואות ביו אנשי רוח שונים שהכיר אישית או חקר אודותם, סופרים מוזיקאים, פילוסופים והוגי דיעות. מה אמרו על המות ומותם שלהם וכיצד מתו בסופו של דבר מה היו מילותיהם האחרונות. למרות הנושא הכבד , כזה שאולי הייתי מתחמקת מלקרא עליו ספר שלם אני מודה שנהניתי וכשסיימתי הודתי ביני לבין עצמי לג'.ב. על השיתוף הכן ועל הזמנתו לחשוב על המוות בעצמי הספר לא מדכא בכלל להיפך ועוד בונוס קטן- קיבלתי חשק לקרא את "ראש גזר" של ג'ול רנאר שג'.ב. "עושה לו כבוד" גדול בספר. מומלץ לכל מי שלא מתעקש לקרא דוקא רומן בחורף הזה ולא פוחד (ואולי דוקא כן) מהתעסקות עם בן הזוג ההכרחי לחיים- המוות.

אני אוהבת לקרא ביצירותיו של ג'וליאן בארנס.
הוא שנון וחכם, בעל השכלה רחבה ועם זאת מאד DOWN TO EARTH. בקלילות הוא חושף את מגבלותיו, פחדיו, מחשבותיו האינטימיות ולכן הקריאה בספר הייתה עבורי כמעט כמו שיחה אישית גלויה חושפת עם מינונים טובים של הומור, הומור עצמי, רצינות ושאלות מאתגרות למחשבה. מחשבה על ההיסטוריה האישית, (זיכרון או מחשבה מוטעית)? תפקידה של האומנות לעומת הדת בהרגעה ונחמה לנפש, גנטיקה משפחתית ואנדיבידואליות והמות. תפקידו בחיינו, מחשבות, תקוות, מילים אחרונות, צוואות וקיומן (או לא) פחדים מפניו , אסטרטגיות להתמודדות עם הפחד,ועוד ועוד.
ג'וליאן בארנס מודה באובססיה שלו ובפחדיו מפני הכליון ובכך שזה מעסיק את מחשבתו כל הזמן כבר מגיל צעיר יחסית. בספרו הוא עורך השוואות ביו אנשי רוח שונים שהכיר אישית או חקר אודותם, סופרים מוזיקאים, פילוסופים והוגי דיעות. מה אמרו על המות ומותם שלהם וכיצד מתו בסופו של דבר מה היו מילותיהם האחרונות. למרות הנושא הכבד , כזה שאולי הייתי מתחמקת מלקרא עליו ספר שלם אני מודה שנהניתי וכשסיימתי הודתי ביני לבין עצמי לג'.ב. על השיתוף הכן ועל הזמנתו לחשוב על המוות בעצמי הספר לא מדכא בכלל להיפך ועוד בונוס קטן- קיבלתי חשק לקרא את "ראש גזר" של ג'ול רנאר שג'.ב. "עושה לו כבוד" גדול בספר. מומלץ לכל מי שלא מתעקש לקרא דוקא רומן בחורף הזה ולא פוחד (ואולי דוקא כן) מהתעסקות עם בן הזוג ההכרחי לחיים- המוות.