אני לא ממוצא רוסי. עם זאת, אני מוקף ביוצאי ברית המועצות, אם עולים ואם צברים בכל פינה בחיי (נשוי לאחת, כ70 אחוז מהקולגות שלי בעבודה, שכנים וכו'...)
לרוב הייתה לי זיקה לספרות רוסית של דוסטוייבסקי, בולגקוב, גוגול, צ'כוב אך גם לא חסכתי ביקורת בחוסר התחברות לצורת הכתיבה של טולסטוי וחוסר עניין מוחלט בטורגנייב. (אני בטוח שיהיה לך מה להגיד בנושא 'מחשבות')
לאן אני חותר עם כל זה? מיד אסביר.
כשהתרברבתי בדרך מה על שיש לי בקיאות מסויימת בעולם הספרותי הזה, הייתי גורף הערכה מסויימת, אך הפעם זה היה אחרת:
"פושקין??? בעברית???"
מעניין ביותר היה לראות את הדורות המבוגרים מבקשים להציץ ולהשוות את השפה עם זו שנחרטה בראשם. חלקם אפילו התחילו לצטט את בתי השיר ברוסית!
אז מה מיוחד כל כך בפושקין? האדם היה אמן שפה בילתי רגיל. הרומאן עצמו נכתב כולו בחריזה בבתי שיר. העלילה לא מסובכת או נפתלת, סיפור מאוד פשוט למעשה שמוגש בצורה גאונית, רווית מתח ועניין.
התרגום של אברהם שלונסקי. מהדורה חמישית מתוקנת לתירגומים שהוא עצמו עשה בעבר. אתגר קריאה לא פשוט ועם זאת חלק גדול מההנה טמון בהתמודדות הזו. עברית ארכאית, ואין אני אומר זאת לגנאי, שכן העברית הזו כל כך עשירה ומגוונת שלעיתים יש תחושה של פיענוח שפה עתיקה שחוזרת לחיים.
המהדורה רוויה באיורים מעשה ידיו של האמן הרוסי נ. קוזמין. לא ידוע לי עליו. ניסיתי לחפש מידע אבל לא מצאתי. אם מישהו יוכל להעשיר אותי בנושא יותא מאשמח.

אחד הספרים האהובים עליי קראתי אותו בשפת המקור .
ספר עצוב ,מרגש ונפלא .
הספר מעורר אצלי מחשבות על כוחה של האהבה ועל נצחיות הנפש .

מהפנט ושומר על כוחו גם בתרגום לעברית (לא שאני יודע רוסית) אבל כך זה מצטלצל וזאת הודות לתרגום הנפלא של שלונסקי !