ספר כתוב היטב, שקולים כל מילה וכל מהלך. ממליצה לקריאה משפחתית משותפת בקול. אהבתי כיצד עובדות מדעיות מהולות בדמיון. ממתינה להמשך.

לראשונה קראתי את הספר בגיל 20. חזרתי בכדי לבדוק, האם אקבל אותו הרושם, כמו דאז.
הייתה תחושה שהבנתי אותו טוב יותר, אבל הרושם אותו הרושם של דואליות: מצד אחד, דוחה ומבחיל, מצד שני, מרתק ומחזיק אותך במתח עד לרגע האחרון. לאור הממצאים הארכאולוגיים מעשור האחרון שאכן בקרתגו היו מקריבים את התינוקות, הספר מעורר רגשות, מחשבות ושאלות רבות ומשונות.

בעקבות המגפה המודרנית החלטתי לקרוא שוב את "דקמרון" על ימי המגפה האחרת. מה להגיד? רק התפאורה השתנתה (בגדים, טכנולוגיות, אולי רפואה), אבל טבע האנשים כמעט ולא השתנה. כאשר הטכנולוגיות מתפתחות יותר מהר מהמוסר, תהיו מוכנים לצרות.

הגעתי למסקנה שאני אוהבת את הסגנון הזה: שולמית לפיד, מאיר שלו...
נסחבתי לתוך הספר, כל כך רציתי שיהיה המשך ואו! איזה יופי הוא קיים...

הייתי מעניקה את הספר הזה כמדריך טיול לכל בחור או בחורה שעומד לפני הנסיעה להודו ! ספר מרגש, מחזק וניתן גם לקריאה אפילו בגיל צעיר (בנותיי בנות 9 ו-11 גם קראו אותו בהתלהבות רבה).

על בסיס הספר הזה ניתן לצלם סרט מתח:קשה להאמין שזה יכול לקרות לבן אדם, כי כל כך פשוט כל מה שמתרחש. אימא'לה! לא הייתי רוצה ליפול בבור החול שכזה!

אהבתי: כמו בחיים- הגעיל, הצחיק, ריגש והדהים.כאילו חייתי בתוך הספר. לא סתם בלזק נחשב לגדולי הספרות הצרפתית.

לא מתארת לעצמי את חינוכי ללא יצירותיו. ללא ביקורת.

עד כמה הייתי צמאה למשהו מהסוג הזה! תמיד דמיינתי לעצמי, כיצד אנשים חיו פעם, מה הם חשבו, איך היו מסתדרים בלי כל הפינוקים וההמצאות המודרניות? בשביל הספר הראשון פשוט מצויין!ישר כוח לשלומית אברמסון!