ספר שעלילתו שזורה בתולדות תל אביב. הספר קריא מאד. הוא מתחיל בשלווה, וקצבו מתגבר ככל שממשיכים לקרוא עד שהוא נקרא כספר מתח. כתוב יפה. מומלץ

אחרי צהריים טובים
חמישי שמח
גם אני קראתי ממש לאחרונה את הספר הזה
תענוג
נהינתי מאוד בתחילת הקריאה עד כדי כך שביקשתי ממי שהספר נימצא אצלה במתחם לקחת לסיים קריאה, משום מה היא ביקשה שאחזיר למתחם, מוזר כיוון שהספר לא היה אצלה בבית, היא בטוח לא קראה בו, אני לא באמת יודעת אם היא קוראת ספרים עכשיו, אני יודעת שבבית שלה יש לה ספרים נהדרים מעולים טובים ממש, המתחם שלה ניקרא "ליבי במדבר" צימרים ממש טובים עם ג'קוזי מעולה בחצר ושפע אפשרויות מנוחה בכיסאות ספסלים נדנדה מיטות וגם אפשרויות בישול ומקרר גדול וקטן ויופי טופי, אז מאוד שמחתי למצוא בסלסלה ליד המיטה גם ספר קריאה משובח, עובדה יש כאן בסימניה , האתר לקוראי ספרים, 145 הצעות מכירה, כלומר הספר מאוד פופולרי, וגם 59 ביקורות ורובן משבחות את הספר ההיסטורי רומנטי הזה על תולדות ארץ ישראל היהודים שהקימו את המדינה לפני הקמתה ופיזורם בעולם וגם מוזכרת השואה וגם יש הרבה תיאורים של יחסים במשפחה ובינו לבינה ובין הילדים וההורים וזה מעניין כיוון שהסיפור ממשיך לימינו אנו ונוגע בחזרה בתשובה וסיבותיה וחזרה בשאלה והגורמים לכך, וההחלטות של אנשים נערות ילדות ילדים לגבי חייהם בהתייחסות לסביבה ל מהיכן הגיעו וגורלות משפחותיהם, בקיצקוצ ממש ממליצה על רומן היסטורי זה.
שמחה לחזור לכאן אליכם, אחרי כמעט חודש העדרות, בדקתי הייתי כאן לאחרונה ב 0801, רגע אבדוק שוב ניראה לי שטועה וזה חודשיים כבר מה 0812 יותר הגיוני כיוון שעברתי ב 16 דירה ומאז אני יודעת שלא פתחתי את המחשב לכתוב בו כלום ממש חומזה שהתחלתי לראות כמה סדרות והיו לי דברים לעשות ניראה לי שעשיתי אותם בטלפון בסוף, עוד מעט תיסכלו אותי שסוטת מהספר החמוד הזה על מי אנחנו אנשי הארץ הזאתהי כאן פה , אמנם כתיבתי די דלה היום, אשתדל בהמשך ליותר, לקחתי לתשומת ליבי לא לכתוב יותר מביקורת אחת ביום, אז כבר כמה זמן מבטיחה לעצמי שאשב על המחשב כול יום כעוד אחת מהמשימות היומיות ואכתוב על ספר אחד בלבד, והנה קראתי והתקדמתי בכל כך הרבה ממבחר הספרות בעברית וטרם הצלחתי לאזור משמעת עצמית וכוח רצון להגשים פנטזיה חלום משאלת לב שכזאתי, בעיקר שבשיחת הטלפון היומיתת שבועית ווטאבר עם חברה הבוקר אמרה לי יאללה קדימה היידה תתישבי כבר לכתוב את סיפור חייך הטלנובלה רומן תורכי שלך האישי, הוא כל כך מעניין הוא יהיה רב מכר, אז לפחות מצליחה לכתוב לכם ובעיקר לעצמי כאן וגם לקרוא, קראתי את העמוד היומי והספר שאבא שלי קנה לי בזמנו ראמיינה של ואלמיקי, יייההה בראבו כול הכבוד הוריי היידד.
חמודים היו שלום
נחזיק אצבעות שאחזור מחר.
המשך יומנעים קסמים וניסים.
02.02.2023 14:09

גילוי נאות: אני לא יודעת מה ההגדרה של ספר נוער.
דילגתי על הסוגה הזאת (אם אפשר לקרוא לה סוגה). קראתי ספרות ילדים ובגיל 10-12 בערך עברתי לספרות מבוגרים. חור בהשכלה, קורה...

"הנערה במרפסת ממול" מוגדר כספר נוער של מחברת רב המכר "אות מאבשלום". לא התלהבתי מ"אות מאבשלום", אז למה אני מתעקשת לא ללמוד מטעויות של עצמי?
כי משהו בכריכה האחורית שבה את לבי. סיפור חוצה דורות, סאגה משפחתית אפופת מסתורין. "סודות רבים היו בתל אביב הקטנה, אך סודה של רבקה היה הגדול מכולם", כך כתוב מאחור. ואני? אני מתה לדעת מהו סודה של רבקה? הסוד האפל, המסתורי וגדול מכולם. הרשו לי לדבר בשפת הרחוב לרגע: "פחחחחחחח".

אז מה היה לנו שם?

המון אירועים שרודפים אחד אחרי שני, אך אף אירוע לא באמת משאיר חותם. הכל זז כל כך מהר, הדמויות צצות והולכות וחיבור נפשי איתן שואף לאפס. הדמויות צבועות שחור - לבן. אף דמות לא מפתיעה, אף דמות לא מתפתחת באמת.
פוגרום, אהבה מפוספסת, חילונים מול חרדים, יתומים, ריבים משפחתיים, שואה, אלוהים, נשים מוכות, אמהות מזניחות, אהבה בלתי אפשרית וכמובן סוף טוב.
אם זה המתכון לספר נוער, את הסלט הזה אני מעדיפה להשאיר במסעדה.
כמה נקודות אור. החל מאמצע הספר זורם למדי. הכתיבה יפה, משחקי מילים מעניינים (אם כי במינון רב מדי).

ראיתי שרוב הביקורות מפרגנות, אז אני מקווה שנאוה מקמל-עתיר לא תתעצב מביקורת אחת קטלנית יותר.

הספר חותם את רעיונותיה של הסופרת המוכשרת באימרה:
"משפחה, איך שלא תהפוך בה,אם אתה לא חוזר אליה היא חוזרת אליך.זה הכח של האדמה הזאת,שקושרת משפחות מחדש."
כל כך נכון!
הספר הוא עלינו כישראלים כציונים כחילונים כדתיים.

גדולתו של הספר הוא רעיון הניגודים שאהבתי כי הוא צובע את הספר בעניין רב...והוא עלינו
דמויות עם ניגודים ענקים כמו:אנשים צבעוניים בחיצוניותם או מהוהים, תל אביב הישנה של פעם ותל אביב של היום,הדתיים מול החילוניים ,גם השפה העברית מתנגנת בספר כחדש מול ישן.ממש פסיפס של צבעים...

הרעיון השני שאהבתי בספר הוא מוטיב המשפחה הכח שהוא נותן או לוקח...אם היינו יכולים לראות בפרספקטיבה של דורות כל אחד מאיתנו זה היה יותר ממרגש כי כל אחד מאיתנו הוא עולם.

הספר הוא על דורות של אכזבות ואהבות לא ממומשות וחבל אך גם על תעצומות נפש ענקיות של דמויות ובעיקר הספר הוא על סודות המון סודות.
ספר מקסים ורגיש

כולנו מכירים את ההתלבטות שבכתיבת חוות דעת לספר שני של סופר או סופרת, לאחר ה'וואו' שהיה לספרם הראשון שהפך ל'רב מכר' – בצדק, או שלא בצדק.
בעבר, התייחסתי להתלבטותי האישית הזו לספר 'תעלומה בשישה קולות' לעומת 'נער החידות ממומביי'. וספרים נוספים כמו 'נערה עם עגיל פנינה' לעומת 'מלאכים נופלים', ו'האי של סופיה' לעומת 'הריקוד של סוניה' נמצאים גם הם, כנראה, בקטגוריה זו. לא ניתן לעשות דבר – כולנו נוטים להשוות.
גם ספר זה אינו חף מהשוואה ל'אות מאבשלום' רב המכר, שאליו התייחסתי מאספקט שונה לחלוטין.
ולאחר שרבים מהקוראים כתבו את דעתם ואף שם הספר מרמז על חלק ממיקומה של העלילה, בחרתי להתייחס לדברים שונים ולהביאם כהשלמה לחוות הדעת הרבות.

גם פה, כמו ב'אות מאבשלום', בולטת - לפעמים אף בצורה מוגזמת, הנטייה ל"עברית גבוהה", ופעמים גם שלא לצורך...
אבל, רבות הפעמים ש'עִבְרִיתָה' של הסופרת ודימוייה משתלבים יפה, ופעמים אף העלו חיוכים על פניי.
מילים כמו:
סירבה להֵרָמֵז (עמ' 169). .
ופניהם לוהבים באור הנרות (עמ' 178).
וֶרְסְיות של וֶרְסָנו נגד ורסנו (עמ' 200).
כיצד כּוֹנֶפֶת הדת... (עמ' 204).
או משפטים כמו:
גירדה בעמל את קרקעית מצבורי הנֶחְמָדוּת שהיו לה (עמ' 169).
אפשר יש שם מגרעת מוצנפת מעַיִן. אַיִן (עמ' 198).
הלכה (מחיצת) הזכוכית ונתמעטה כאילו שבה אחורה אל תחילתה כשעוד הייתה רק חול (עמ' 230).
בין הפיגומים שהחזיקו את הבניין כמו קביים לבל יתמוטט, במקום שאפילו החתולים לא נכנסו אליו, מפחד (עמ' 256).
בעולמה החילוני הנָאות, ישנן הֲנָאות רוח רבות...(עמ' 273).
היא הייתה אחות שמנה מאד, בלי צוואר, ונראתה לעמליה כתִנְשֶמֶת ביום רע (עמ' 291).

ומובן שישנם עוד משפטים ומילים רבות שלא זה המקום להביאם, שהרי לא בכך אנו עסקינן... ואם הובאו - לצורך עזרה בקבלת החלטה הובאו, גם אם זה לא הַפָּרָמֶטֶר החשוב ביותר.

הסיפור הוא סיפור די בנאלי (לא בגנאי) ומסופר על בחור, אלישע, ששכר בית (ברח' אלנבי 52) מול ביתה של אהובתו, רבקה, (שהתגוררה ברח' גאולה 44) כך שיכול היה להשקיף על מושא אהבתו - מרפסת מול מרפסת.
הרעיון יפה והעלילה שמתלווה לסיפור לוקחת אותנו על פני כמאה שנות חיי משפחות מהגלות ועד ימינו אלו - ימים שבהם הסופרת יוצקת ליחסי דתיים-חילונים נופך עדין ויפה, ופה ושם - בנקודות השקפה שונות, אפילו משעשעות, כשיח חירשים של איש עם רעהו, וראייתה את מצוות ה'עשה ואל תעשה' מובאות כאילו נכתבו בנוצה עדינה, ובהרבה רגישות, שגם הומור לא נעדר ממנו.
כפי שכתבו קוראים מספר, והדבר גם מופיע בגב הספר, אנו עדים גם לאהבות שהוחמצו, ודברים שעליהם לא הייתה סליחה.
אין בספר דבר מן החיתוך הגס לאירועים, ולמרות הנימה היגונה משהו, שבה מתוארות הדמויות - לא הכל אבוד, והדברים ניתנים לתיקון ולסליחה... עד סגירת המעגל.
ולסיום, קטע ה'מרפסת מול מרפסת' חוזר על עצמו, והבית באלנבי 52, שהיה אמור להתמוטט לפני כ- 40 שנה...(?)

ולאחר שנזקקתי לדפדופים פה ושם כדי לדעת מי מהדמויות הן מי ('מי נגד מי', כמו שאומרים), עשיתי מעשה קטנטן, וערכתי את 'אילן היוחסין' לטובת מי מקוראי העתיד שיהא מעונין בכך.

אלישע (רפופורט), יצחק (זינגר) + רבקה = אשר
אשר + אסתר = יואל
יואל + חנה = אסתר
אסתר + יעקב (שכטר) = רחמים, עמליה

ייתכן שהספר נופל, במעט מאד, ברמתו מ'אות מאבשלום', אולם בואו ננסה לדמיין לעצמנו; האם כך היינו חושבים גם אילו היינו קוראים את הספרים בסדר הפוך?
איני בטוח כלל וכלל.
נהניתי.

את נאווה מקמל-עתיר פגשתי לראשונה בין דפי הספר "אות מאבשלום" שהיה ועודנו מין הבודדים שקראתי בספרות הישראלית של ימינו, ממנו התרשמתי עמוקות וארגנתי לעצמי פגישה מחודשת, הפעם בדמות הנערה במרפסת ממול.

אז אומנם מקמל-עתיר החזירה בי את הביטחון בספרות הישראלית בדמות ספרה הקודם, הכתוב בצורה יוצאת דופן, אך לצערי בעת קריאת ספר זה התאכזבתי קלות, אולי בגלל שציפית לכ"כ הרבה.

שוב אנו נחשפים לסיפור חוצה ימים והיסטוריות שמתחיל אי- שם ומסתיים כיום, הסופרת אורגת עבר והווה בצורה נפלאה שגורמת לקרוא רצון לחזור שוב ושוב לפעם.
תל- אביב הקטנה, הפרבר העירוני הקטן, לפני שהפכה להיות מעצמה בפני עצמה, למרות שעוד בעבר היה אפשר לראותה כבועה, מסביב נרצחים מיליוני יהודים אבל אוויר השריפה אינו מגיע לבתי הקפה, לתיאטראות, למוזאונים ולבתי הקולנוע, בתל אביב החיים ממשיכים, והסודות נקברים עמוק באדמה.

מדהים לראות איך סוד אחד משפיע על כ"כ הרבה אנשים, נוגע בכ"כ הרבה לבבות ומסוגל לשנות חיים.
בעיקרו של דבר זהו סיפור על אהבה עקשנית, ועל הדרך שבה העקשנות פוגעת בנו בלי שנשים לב.

אך לצערי כאן זה מסתיים.

הספר אומנם לא עב קרס אבל משחקי המילים שהסופרת מתעקשת להכניס לסיפור מתישים לחלוטין, אחרי צירופי הלשון הראשונים יש חשק לעצור לרגע ולהבהיר לסופרת שזה אומנם נחמד פעם או פעמיים אבל כאשר כמעט כל משפט שני הוא משחק לשון זה כבר ממש לא שנון ומאבד מהטעם הטוב.
הדמויות חביבות אך יש הרגשה שהן לא שלמות.
כאשר עובר הקורא לקרוא על שלושת הדמויות המסתוריות שעוברות להתגורר באותו בנין היסטורי יש הרגשה שפספסנו משהו, דברים נותרו מעורפלים (ולאו דווקא מעורפלים שגורמים למתח) ורק לאחר כמה פרקים הכל מתחיל להתבהר.
ניראה כי היא מנסה לגעת בכל המחלוקות של העם היהודי, שנבנו והתערמו על פני שנים ויבשות, בספר קטן אחד, מה שיוצא זה אסופת רעיונות בלי חוט מקשר.

מי שקרא את אות מאבשלום וודאי שם לב לאותה גרפולוגית שנראה כאילו נכנסה לסיפור בכוח רב, ובכן, כנראה שזהו מין דפוס חוזר כי במהלך הסיפור ישנן אי אלו דמויות משנה שלא מוסיפות דבר לעלילה ורק גורמות לכאב ראש, מה שכן אהבתי היה הופעת האורח של ביאליק בסיפור, תמיד נחמד לפגוש פנים "מוכרות" זה נותן לספר הרגשה מציאותית יותר.

בסופו של עניין זהו ספר חביב, שמקיף בתוכו יותר ממאה שנים של סודות והתמודדויות, בסופו של הספר, למרות הכל, התחשק לי לקפוץ לביקור בצומת גאולה-אלנבי ולצפות על אותה מרפסת, לאותו חלון שמסתיר מאחוריו הרבה,
זה גרם לי לחשוב על עוד כמה בניינים ישנים שאנו חולפים על פניהם בלי לשים לב, אותם בניינים שאבניהם יכלו לספר לנו סיפורים קסומים, לו רק יכלו לדבר...

התרגשתי עד דמעות.
הספר על השתלשלות של חיי משפחה לאורך כ100שנה .רובה קרתה בתל אביב אך גם בירושלים, פולין,וארצות הברית.
סיפור נכרך בסיפור, הזדמנויות שמוחמצות , חיים בתוך סוד , אהבות שלא מתממשות.
בין שני בתים האנשים שם מציצים אחד לשני, הסיפורים נרקמים ומתרחשים.
תהנו מהקריאה.

מהפח אל הפחת תרתי משמע.
אם בספר הקודם (הזקן בן המאה...) הסופר לא יכול היה לסתום את העט וכתב בלי הפסקה או הבחנה בין מה חשוב למה תפל עכשיו אני קוראת ספר מדהים לגמרי שנכתב ע"י סופרת קמצנית במילים ברמות קשות ומעצבנות.
הספר הזה, נעים להציג, "הנערה במרפסת ממול" מאת נאוה מקמל עתיר.
הספר מרתק, הדמויות בו עשירות ומשוועות לקצת יותר תיאורים קצת יותר עומק בסיפור אבל לא, מה שתקבלו זה עמוד וחצי גג שני עמודים על סיפור חיים, כל פעם של מישהו אחר שאפשר לכתוב עליו ספר שלם. מאד מעצבן.
ולא!!!
אל תגידו לי שזה ספר לנוער, כי הייתי נערה וקראתי ספרים והם היו הרבה יותר עשירים וכתובים טוב מהספר הזה. נא לא לזלזל באינטליגנציה של הנוער. שזה מה שהסופרת עשתה, כך אני מרגישה מקריאה בספר. מאד נעלבתי!

אני דורשת מהסופרת לכתוב מחדש את הסיפור והפעם לתת לקורא את התחושה שהיא כותבת את הספר בחשק ולא עושה טובה.
אם לא רצית לכתוב אל תכתבי, אבל אם כבר כתבת- תשקיעי. גם אני משקיעה מזמני לקרוא את מה שכתבת!!!
אני מאוכזבת עד עמקי נשמתי.

איזה יופי של ספר, נהניתי מאוד.
השילוב של התצלומים בשחור לבן של גיבורי העלילה, נותן עניין מיוחד לסיפור.
אני קוראת דף ועוד דף, ומשייכת כל דמות בתמונה לסיפור עצמו.

הסופרת נאוה כותבת באופן מרתק, קראתי את הספר הראשון שלה, אות מאבשלום, שגם אהבתי, אך את הספר הזה אהבתי עוד יותר.

בעת הקריאה יכולתי לראות בדמיוני את תל אביב הישנה של אותה תקופה.
הסיפור מגוון, יש בו מלחמה, כעס, שקרים, מריבות, אהבות, סודות ועוד.

מרגע שהתחלתי לקרוא, לא יכולתי להניח את הספר מהיד.
מומלץ בחום, אהבתי מאוד.