ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 בפברואר, 2011
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
כולנו מכירים את ההתלבטות שבכתיבת חוות דעת לספר שני של סופר או סופרת, לאחר ה'וואו' שהיה לספרם הראשון שהפך ל'רב מכר' – בצדק, או שלא בצדק.
בעבר, התייחסתי להתלבטותי האישית הזו לספר 'תעלומה בשישה קולות' לעומת 'נער החידות ממומביי'. וספרים נוספים כמו 'נערה עם עגיל פנינה' לעומת 'מלאכים נופלים', ו'האי של סופיה' לעומת 'הריקוד של סוניה' נמצאים גם הם, כנראה, בקטגוריה זו. לא ניתן לעשות דבר – כולנו נוטים להשוות.
גם ספר זה אינו חף מהשוואה ל'אות מאבשלום' רב המכר, שאליו התייחסתי מאספקט שונה לחלוטין.
ולאחר שרבים מהקוראים כתבו את דעתם ואף שם הספר מרמז על חלק ממיקומה של העלילה, בחרתי להתייחס לדברים שונים ולהביאם כהשלמה לחוות הדעת הרבות.
גם פה, כמו ב'אות מאבשלום', בולטת - לפעמים אף בצורה מוגזמת, הנטייה ל"עברית גבוהה", ופעמים גם שלא לצורך...
אבל, רבות הפעמים ש'עִבְרִיתָה' של הסופרת ודימוייה משתלבים יפה, ופעמים אף העלו חיוכים על פניי.
מילים כמו:
סירבה להֵרָמֵז (עמ' 169). .
ופניהם לוהבים באור הנרות (עמ' 178).
וֶרְסְיות של וֶרְסָנו נגד ורסנו (עמ' 200).
כיצד כּוֹנֶפֶת הדת... (עמ' 204).
או משפטים כמו:
גירדה בעמל את קרקעית מצבורי הנֶחְמָדוּת שהיו לה (עמ' 169).
אפשר יש שם מגרעת מוצנפת מעַיִן. אַיִן (עמ' 198).
הלכה (מחיצת) הזכוכית ונתמעטה כאילו שבה אחורה אל תחילתה כשעוד הייתה רק חול (עמ' 230).
בין הפיגומים שהחזיקו את הבניין כמו קביים לבל יתמוטט, במקום שאפילו החתולים לא נכנסו אליו, מפחד (עמ' 256).
בעולמה החילוני הנָאות, ישנן הֲנָאות רוח רבות...(עמ' 273).
היא הייתה אחות שמנה מאד, בלי צוואר, ונראתה לעמליה כתִנְשֶמֶת ביום רע (עמ' 291).
ומובן שישנם עוד משפטים ומילים רבות שלא זה המקום להביאם, שהרי לא בכך אנו עסקינן... ואם הובאו - לצורך עזרה בקבלת החלטה הובאו, גם אם זה לא הַפָּרָמֶטֶר החשוב ביותר.
הסיפור הוא סיפור די בנאלי (לא בגנאי) ומסופר על בחור, אלישע, ששכר בית (ברח' אלנבי 52) מול ביתה של אהובתו, רבקה, (שהתגוררה ברח' גאולה 44) כך שיכול היה להשקיף על מושא אהבתו - מרפסת מול מרפסת.
הרעיון יפה והעלילה שמתלווה לסיפור לוקחת אותנו על פני כמאה שנות חיי משפחות מהגלות ועד ימינו אלו - ימים שבהם הסופרת יוצקת ליחסי דתיים-חילונים נופך עדין ויפה, ופה ושם - בנקודות השקפה שונות, אפילו משעשעות, כשיח חירשים של איש עם רעהו, וראייתה את מצוות ה'עשה ואל תעשה' מובאות כאילו נכתבו בנוצה עדינה, ובהרבה רגישות, שגם הומור לא נעדר ממנו.
כפי שכתבו קוראים מספר, והדבר גם מופיע בגב הספר, אנו עדים גם לאהבות שהוחמצו, ודברים שעליהם לא הייתה סליחה.
אין בספר דבר מן החיתוך הגס לאירועים, ולמרות הנימה היגונה משהו, שבה מתוארות הדמויות - לא הכל אבוד, והדברים ניתנים לתיקון ולסליחה... עד סגירת המעגל.
ולסיום, קטע ה'מרפסת מול מרפסת' חוזר על עצמו, והבית באלנבי 52, שהיה אמור להתמוטט לפני כ- 40 שנה...(?)
ולאחר שנזקקתי לדפדופים פה ושם כדי לדעת מי מהדמויות הן מי ('מי נגד מי', כמו שאומרים), עשיתי מעשה קטנטן, וערכתי את 'אילן היוחסין' לטובת מי מקוראי העתיד שיהא מעונין בכך.
אלישע (רפופורט), יצחק (זינגר) + רבקה = אשר
אשר + אסתר = יואל
יואל + חנה = אסתר
אסתר + יעקב (שכטר) = רחמים, עמליה
ייתכן שהספר נופל, במעט מאד, ברמתו מ'אות מאבשלום', אולם בואו ננסה לדמיין לעצמנו; האם כך היינו חושבים גם אילו היינו קוראים את הספרים בסדר הפוך?
איני בטוח כלל וכלל.
נהניתי.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת