ביקורת ספרותית על הנערה במרפסת ממול - פרוזה # מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר בסדר

---

את נאווה מקמל-עתיר פגשתי לראשונה בין דפי הספר "אות מאבשלום" שהיה ועודנו מין הבודדים שקראתי בספרות הישראלית של ימינו, ממנו התרשמתי עמוקות וארגנתי לעצמי פגישה מחודשת, הפעם בדמות הנערה במרפסת ממול.

אז אומנם מקמל-עתיר החזירה בי את הביטחון בספרות הישראלית בדמות ספרה הקודם, הכתוב בצורה יוצאת דופן, אך לצערי בעת קריאת ספר זה התאכזבתי קלות, אולי בגלל שציפית לכ"כ הרבה.

שוב אנו נחשפים לסיפור חוצה ימים והיסטוריות שמתחיל אי- שם ומסתיים כיום, הסופרת אורגת עבר והווה בצורה נפלאה שגורמת לקרוא רצון לחזור שוב ושוב לפעם.
תל- אביב הקטנה, הפרבר העירוני הקטן, לפני שהפכה להיות מעצמה בפני עצמה, למרות שעוד בעבר היה אפשר לראותה כבועה, מסביב נרצחים מיליוני יהודים אבל אוויר השריפה אינו מגיע לבתי הקפה, לתיאטראות, למוזאונים ולבתי הקולנוע, בתל אביב החיים ממשיכים, והסודות נקברים עמוק באדמה.

מדהים לראות איך סוד אחד משפיע על כ"כ הרבה אנשים, נוגע בכ"כ הרבה לבבות ומסוגל לשנות חיים.
בעיקרו של דבר זהו סיפור על אהבה עקשנית, ועל הדרך שבה העקשנות פוגעת בנו בלי שנשים לב.

אך לצערי כאן זה מסתיים.

הספר אומנם לא עב קרס אבל משחקי המילים שהסופרת מתעקשת להכניס לסיפור מתישים לחלוטין, אחרי צירופי הלשון הראשונים יש חשק לעצור לרגע ולהבהיר לסופרת שזה אומנם נחמד פעם או פעמיים אבל כאשר כמעט כל משפט שני הוא משחק לשון זה כבר ממש לא שנון ומאבד מהטעם הטוב.
הדמויות חביבות אך יש הרגשה שהן לא שלמות.
כאשר עובר הקורא לקרוא על שלושת הדמויות המסתוריות שעוברות להתגורר באותו בנין היסטורי יש הרגשה שפספסנו משהו, דברים נותרו מעורפלים (ולאו דווקא מעורפלים שגורמים למתח) ורק לאחר כמה פרקים הכל מתחיל להתבהר.
ניראה כי היא מנסה לגעת בכל המחלוקות של העם היהודי, שנבנו והתערמו על פני שנים ויבשות, בספר קטן אחד, מה שיוצא זה אסופת רעיונות בלי חוט מקשר.

מי שקרא את אות מאבשלום וודאי שם לב לאותה גרפולוגית שנראה כאילו נכנסה לסיפור בכוח רב, ובכן, כנראה שזהו מין דפוס חוזר כי במהלך הסיפור ישנן אי אלו דמויות משנה שלא מוסיפות דבר לעלילה ורק גורמות לכאב ראש, מה שכן אהבתי היה הופעת האורח של ביאליק בסיפור, תמיד נחמד לפגוש פנים "מוכרות" זה נותן לספר הרגשה מציאותית יותר.

בסופו של עניין זהו ספר חביב, שמקיף בתוכו יותר ממאה שנים של סודות והתמודדויות, בסופו של הספר, למרות הכל, התחשק לי לקפוץ לביקור בצומת גאולה-אלנבי ולצפות על אותה מרפסת, לאותו חלון שמסתיר מאחוריו הרבה,
זה גרם לי לחשוב על עוד כמה בניינים ישנים שאנו חולפים על פניהם בלי לשים לב, אותם בניינים שאבניהם יכלו לספר לנו סיפורים קסומים, לו רק יכלו לדבר...

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על הנערה במרפסת ממול - פרוזה #