“ביתו של הענק/ אליזבת מקראקן הוצאת בבל, 1996, 276 עמודים. מאנגלית: אירית ארב "אני לא אוהבת את המין האנושי. אנשים חושבים שהם מעניינים. זאת הטעות הראשונה שלהם". כך מתחיל הספר המקורי הזה. (ובעוד אני בוחרת ב"מקורי" חולפות גם המילים- מוזר, מיוחד, אחר- בראשי). פגי קורט היא ספרנית בעיירה קטנה בארצות הברית. אין שום דבר מיוחד בעיירה הזאת, מלבד זה שהיא מאכלסת את האיש הכי גבוה בעולם! פגי מכירה אותו”

“יש סופרים המספרים סיפור חריג במקום לברר מה הם רוצים לומר. הם מרתקים את קוראיהם לחריגוּת בתקווה לטשטש את העובדה שמה שיש להם לומר מבולבל או לא קיים. עולים בדעתי כרגע שניים "הנערה עם רגלי הזכוכית" ו"העור הקר". גם הספר הזה שייך לאותה קבוצה, למרות שפה, לפחות, הכתיבה הטובה מחפה מעט על החסר. פני קוטר (בעברית יכול להיות גם קוּטר, מה שיתאים לה מאד...) היא ספרנית המספרת את הסיפור בגוף ראשון. היא הפכה לספ”

“ספר מאוד יפה, יש בו גם הרבה עצב שנוגע ללב. מדובר בחייה של פגי קוטר ספרנית מהעיירה קייפ קוד באמריקה של שנות החמישים. חייה של פגי משתנים לבלי הכר ביום שלספרייה נכנס גיימס קרלסון סווט, נער תמהוני עצום מימדים, חובב קריאה וקסמים שאינו מפסיק לגדול. הפרש השנים העצום בין השניים ומימדיו הקרקסיים של גיימס אינם מעיבים על סיפור האהבה העדין והטרגי ההולך ונרקם בין הנער הגבוה בעולם לבין הספרנית הלכודה בבדידות”

“הרבה מאד רגעים לכודים ותובנות נוקבות וכתיבה יפהפייה שמשתלבת לעלילה קצת סוריאליסטית ומאד עצובה. ובכל זאת העצב עדין ובתוך כל שקט יש גם הרבה יופי ונחמה. למרות שהגיבורה מעידה על עצמה כ"ספרנית מיזנטרופית" יש בספר הזה, בעיקר, הרבה אהבה.”

“ביתו של הענק/ אליזבת מקראקן הוצאת בבל, 1996, 276 עמודים. מאנגלית: אירית ארב "אני לא אוהבת את המין האנושי. אנשים חושבים שהם מעניינים. זאת הטעות הראשונה שלהם". כך מתחיל הספר המקורי הזה. (ובעוד אני בוחרת ב"מקורי" חולפות גם המילים- מוזר, מיוחד, אחר- בראשי). פגי קורט היא ספרנית בעיירה קטנה בארצות הברית. אין שום דבר מיוחד בעיירה הזאת, מלבד זה שהיא מאכלסת את האיש הכי גבוה בעולם! פגי מכירה אותו”

“יש סופרים המספרים סיפור חריג במקום לברר מה הם רוצים לומר. הם מרתקים את קוראיהם לחריגוּת בתקווה לטשטש את העובדה שמה שיש להם לומר מבולבל או לא קיים. עולים בדעתי כרגע שניים "הנערה עם רגלי הזכוכית" ו"העור הקר". גם הספר הזה שייך לאותה קבוצה, למרות שפה, לפחות, הכתיבה הטובה מחפה מעט על החסר. פני קוטר (בעברית יכול להיות גם קוּטר, מה שיתאים לה מאד...) היא ספרנית המספרת את הסיפור בגוף ראשון. היא הפכה לספ”

“ספר מאוד יפה, יש בו גם הרבה עצב שנוגע ללב. מדובר בחייה של פגי קוטר ספרנית מהעיירה קייפ קוד באמריקה של שנות החמישים. חייה של פגי משתנים לבלי הכר ביום שלספרייה נכנס גיימס קרלסון סווט, נער תמהוני עצום מימדים, חובב קריאה וקסמים שאינו מפסיק לגדול. הפרש השנים העצום בין השניים ומימדיו הקרקסיים של גיימס אינם מעיבים על סיפור האהבה העדין והטרגי ההולך ונרקם בין הנער הגבוה בעולם לבין הספרנית הלכודה בבדידות”

“הרבה מאד רגעים לכודים ותובנות נוקבות וכתיבה יפהפייה שמשתלבת לעלילה קצת סוריאליסטית ומאד עצובה. ובכל זאת העצב עדין ובתוך כל שקט יש גם הרבה יופי ונחמה. למרות שהגיבורה מעידה על עצמה כ"ספרנית מיזנטרופית" יש בספר הזה, בעיקר, הרבה אהבה.”