ביקורת ספרותית על בין שתי ערים (מזרחי) מאת צ'ארלס דיקנס
ספר מעולה

---

קראתי את הספר הנפלא הזה די מזמן. אין כמו התאור של דיקנס כדי להחיות, אפשר לאמר די בחלחלה, את תקופת המהפכה הצרפתית.
עדיין אני שומעת את קול שקשוק אופני עגלות העץ המובילות את הנידונים האומללים אל הגיליוטינה, ועדיין רואה איך יושבות הנשים הנוראות בשורות הראשונות וסורגות וסורגות - הן סורגות את השמות של אלה שהן מסגירות ושיובלו על העגלות מחר.
עד כמה שזכור לי דיקנס היה די אמביוולנטי ביחסו למהפכה, מצד אחד הוא חשב שהיא מוצדקת, שיחס המלוכה והאצילים לעם היה קשה ואדיש לרעב ולעוני, מצד שני הוא הוקיע את האכזריות של היעקובינים כלפי כל מי שנחשד כאציל ואת ההרג ההמוני של המלוכנים ללא אבחנה וללא רחמים ואיך בורים ועמי ארצות למיניהם התחילו למשוך בחוטים ולהנהיג את המהפכה.
כל זה כמובן תוך סיפור ואפילו סיפור אהבה של אנגלים שמוצאים עצמם בפריז בתוך הכאוס הזה. אל דאגה דיקנס חס עלינו ומסדר בסופו של דבר את העניינים.
ספר לא קל אבל דיקנס כפי שהוא סופר ענק והספר הזה מומלץ.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על בין שתי ערים (מזרחי)