“אני לגמרי דיקנס, גומע בשקיקה את תיאורי דמויותיו הסבוכים (גם הדמויות סבוכות בעצם) מגיל אפס, למדתי במסודר על האיש ועל פועלו, מודע לתעוזה הלא מבוטלת לפרסם את שפרסם בעת שפרסם, יש לי מהדורה צרפתית של "דיוויד קופרפילד" איפשהו בבית הוריי שבטח שווה הון באי-ביי - לא מתחיל עם זה בכלל...

ואכן ולכאורה, "בין שתי ערים" אמור היה להיות עבורי כמו... כמו... כמו מעריץ שרוף של להקת "גאנז נ' רוזס", שמקבל בהפתעה מבן דודו כרטיס להופעתה הבלתי נשכחת, בשיאה ממש, לפני סיפורי "אקסל רוז והאגו", באצטדיון "ברסי" שבפאתי פריז, ראשית מאי 92 (ולא מגיע אליה מפאת שירותו הצבאי, אבל זה כבר סיפור אחר); אלא מה ? כמו אותה הופעה מיתולוגית, גם הפעם לא התייצבתי... לא יודע למה, מצב רוח כזה, קריאה עם יותר מדיי הפסקות והסחות, פשוט לא התחברתי. ככה אומרים היום לא ?!

וזה לא שחסר פה משהו, להיפך (גם מי אני שאשתמש בתואר "חסר" כדי לתאר ולו שורה מיצירתו הענפה של דיקנס) : כל המאפיינים ישנם, סיפור מסגרת מרתק על עידן המהפכה הצרפתית, תיאורים כמעט פרוורטיים של חיים בתמצית של המיץ של הזבל, מבנה עלילתי שמזכיר רומן בהמשכים מתור הזהב של המגזין Paris Match, רק בעושר לשוני שאין שני לו (וכן, אני יודע שבמקור ככה בדיוק כתב אותו דיקנס, פרק מדיי שבוע) - הכל טוב ! אותי זה עייף, מה אני אגיד. כל ההלוך ושוב הזה אנגליה/צרפת, כמו לחצות את תעלת לה מאנש בשחייה, רשימת הדמויות הבלתי נגמרת שאילצה אותי לחזור שוב ושוב לעמודי הפתיחה כדי להבין מי זה מי ומי נגד מי - לא כיף.

מתנצל בפני כל מי שמקבל פריחה רק מלשמוע ביקורת הדיוטית על יצירה מסדרת ה"קלאסיקות חובה". גם בפני עצמי.”

“קראתי את הספר הנפלא הזה די מזמן. אין כמו התאור של דיקנס כדי להחיות, אפשר לאמר די בחלחלה, את תקופת המהפכה הצרפתית.
עדיין אני שומעת את קול שקשוק אופני עגלות העץ המובילות את הנידונים האומללים אל הגיליוטינה, ועדיין רואה איך יושבות הנשים הנוראות בשורות הראשונות וסורגות וסורגות - הן סורגות את השמות של אלה שהן מסגירות ושיובלו על העגלות מחר.
עד כמה שזכור לי דיקנס היה די אמביוולנטי ביחסו למהפכה, מצד אחד הוא חשב שהיא מוצדקת, שיחס המלוכה והאצילים לעם היה קשה ואדיש לרעב ולעוני, מצד שני הוא הוקיע את האכזריות של היעקובינים כלפי כל מי שנחשד כאציל ואת ההרג ההמוני של המלוכנים ללא אבחנה וללא רחמים ואיך בורים ועמי ארצות למיניהם התחילו למשוך בחוטים ולהנהיג את המהפכה.
כל זה כמובן תוך סיפור ואפילו סיפור אהבה של אנגלים שמוצאים עצמם בפריז בתוך הכאוס הזה. אל דאגה דיקנס חס עלינו ומסדר בסופו של דבר את העניינים.
ספר לא קל אבל דיקנס כפי שהוא סופר ענק והספר הזה מומלץ.”

“ספר מעולה אפשר ללמוד דרכו על המהפכה הצרפתית יותר טוב ויותר מעניין מכל מקום אחר ,איך ומדוע קורות מהפכות וכיצד הם נהפכות מצודקות לגורמות אבל נוראי בעצמן זהו ספר חובה לכל מהפכן לכל שוחר צדק ולכל אחד ,זה יכול להיות גם ספר פסיכולוגיה טוב כיוון שהוא מתאר את נפש האדם באופן מדויק בקיצור ספר של גאון”