ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 באוגוסט, 2012
ע"י הלל הזקן
ע"י הלל הזקן
אני לגמרי דיקנס, גומע בשקיקה את תיאורי דמויותיו הסבוכים (גם הדמויות סבוכות בעצם) מגיל אפס, למדתי במסודר על האיש ועל פועלו, מודע לתעוזה הלא מבוטלת לפרסם את שפרסם בעת שפרסם, יש לי מהדורה צרפתית של "דיוויד קופרפילד" איפשהו בבית הוריי שבטח שווה הון באי-ביי - לא מתחיל עם זה בכלל...
ואכן ולכאורה, "בין שתי ערים" אמור היה להיות עבורי כמו... כמו... כמו מעריץ שרוף של להקת "גאנז נ' רוזס", שמקבל בהפתעה מבן דודו כרטיס להופעתה הבלתי נשכחת, בשיאה ממש, לפני סיפורי "אקסל רוז והאגו", באצטדיון "ברסי" שבפאתי פריז, ראשית מאי 92 (ולא מגיע אליה מפאת שירותו הצבאי, אבל זה כבר סיפור אחר); אלא מה ? כמו אותה הופעה מיתולוגית, גם הפעם לא התייצבתי... לא יודע למה, מצב רוח כזה, קריאה עם יותר מדיי הפסקות והסחות, פשוט לא התחברתי. ככה אומרים היום לא ?!
וזה לא שחסר פה משהו, להיפך (גם מי אני שאשתמש בתואר "חסר" כדי לתאר ולו שורה מיצירתו הענפה של דיקנס) : כל המאפיינים ישנם, סיפור מסגרת מרתק על עידן המהפכה הצרפתית, תיאורים כמעט פרוורטיים של חיים בתמצית של המיץ של הזבל, מבנה עלילתי שמזכיר רומן בהמשכים מתור הזהב של המגזין Paris Match, רק בעושר לשוני שאין שני לו (וכן, אני יודע שבמקור ככה בדיוק כתב אותו דיקנס, פרק מדיי שבוע) - הכל טוב ! אותי זה עייף, מה אני אגיד. כל ההלוך ושוב הזה אנגליה/צרפת, כמו לחצות את תעלת לה מאנש בשחייה, רשימת הדמויות הבלתי נגמרת שאילצה אותי לחזור שוב ושוב לעמודי הפתיחה כדי להבין מי זה מי ומי נגד מי - לא כיף.
מתנצל בפני כל מי שמקבל פריחה רק מלשמוע ביקורת הדיוטית על יצירה מסדרת ה"קלאסיקות חובה". גם בפני עצמי.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
panyola
(לפני 13 שנים)
פשוט המומה
האם קמו המלפפונים והכו את הגננים?
להאשים את צ'ארלס דיקנס בפירוט. כל ספריו של דיקנס מאופיינים בדמויות רבות בסוף עלילת הספר סוגרות מעגלים ונעשה סדר וצדק בדברים. כמובן עלי לציין שכלל וכלל לא אהבתי את הביקורת שלך, יומרנית ולא משקפת. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
יכול להיות שזה התרגום?
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
