הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 בספטמבר, 2010
ע"י dyona
ע"י dyona
זהו ספר קריא מאוד, אי אפשר להניחו מהיד ויום כיפור היה הזדמנות מצוינת לצלול בתוכו ולסיימו !
הסיפור בנוי למעשה משני חלקים. בחלק הראשון מתוודע הקורא לאלישע רפפורט, אלמן בן ארבעים, המגיע מקישינב לתל-אביב לאחר הפוגרום הנורא שבו נרצחה נפשה של אשתו ולאחר מכן מת גם גופה. בתל-אביב הוא מכיר את רבקה מינץ והם מתאהבים. הנסיבות ואופיים הקשה של השניים מונעים מהם להתאחד ולממש את אהבתם כמקובל. העלילה הסוחפת מתפתחת במהירות ועוברת לדורות הבאים.
נראה כאילו יד נעלמה דואגת לאמלל כל אחד מגיבורי הסיפור בתורו. כמובן שגם לשואה יד בדבר. יש כאן אוסף של דמויות טרגיות שאינן זוכות אפילו במנה קטנה של אושר ואם כן הרי זה לשעה קלה וקצרה בלבד.
החלק השני מתרחש בימינו אלה. שלוש דמויות: אם, בנה ובתה החרדים, "פולשות" לדירה בבנין בתל-אביב. הבניין נאטם בפקודת העירייה מאחר והוא מסוכן למגורים ומיועד להריסה מזה ארבעים שנה...הדירה שייכת להם מכוח ירושה אך העניין סבוך ביותר.
בחלק הראשון העלילה מהירה מאוד והדמויות שטוחות. אין העמקה מאחר ויש גודש של פרטים ואירועים על פני שנים רבות. בחלק השני יש גם כן דמויות רבות אך כאן הן יותר עגולות. הבדלי התרבות החריפים בין חרדים לחילונים מובאים כאן בצורה מאוד חזקה והסופרת מגלה אמפטיה רבה לדמויות החרדיות.
סודה של רבקה מינץ ממשיך להתקיים, לרחוש מתחת לפני השטח ולהשפיע על חייהם של אנשים שכלל לא ידעו עליו – גם שנים רבות לאחר מותה.
מתוך הכריכה : "זהו סיפור על הזדמנות שהוחמצה, אהבה שאיחרה את המועד ואנשים שלא ידעו לסלוח – סיפור מרתק, מרגש, מטלטל ומעשיר" – כל מילה בסלע !
כמו בספרה הקודם "אות מאבשלום", מצליחה הסופרת נאווה מקמל-עתיר לרתק את הקוראים בעלילות מתולדות המדינה והיישוב אשר היא נוטלת לעצמה את החירות הספרותית להוסיף ולשנות אותן במקצת. היא כותבת על כך במכתב לקורא בסוף הספר.
הסיפור מלווה בתמונות אותנטיות שהובאו מן הגנזך העירוני של תל-אביב אשר, לדבריה, מסתתרים בו סיפורים רבים ומעניינים.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
