ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 באוגוסט, 2010
ע"י pen
ע"י pen
בקושי ידעתי דבר על מרגריט דיראס, ומה שידעתי בא מן הקולנוע ולא מן הספרות, וגם זה היה לפני שנים רבות. למזלי לא קישרתי את הסרטים "המאהב" ו"הירושימה אהובתי" עם שמה כי אחרת לא בטוח שהייתי לוקחת את הספר הזה ולא בגלל משהו פסול בסרטים אלא אולי מחוסר עניין. אבל, כמו שכתבתי, למזלי נמשכתי לספר הזה גם אחרי שראיתי אותו על דוכני מבצעים פעמים אחדות ולא קניתי. לבסוף וקחתי ולא הנחתי עד שסיימתי לקרא בו. הספר לא אחיד, יש בו פרקי יומן אוטוביוגראפיים בצד סיפורים בדיוניים קצרים ורשימות ששימשו כתרגילים בכתיבה או רעיונות לפיתוח. אותי ריתקו במיוחד דפי היומן האישיים. כל כך הרבה אפשר היה ללמוד מהן על חייה הנפשיים על עוצמתה ושבריריותה, קינאתי ביכולת החשיפה עד תום שלה, בהבנת עצמה גופה ונפשה ללא כל נסיון ליפות או לאפר. היא כותבת ללא רומנטיזציה וללא אקזוטיקה וללא רחמים, על חייה הקשים כילדה בהודו-סין שהיתה אז תחת שלטון צרפתי ועל בגרותה בצרפת כקומוניסטית וחברה במחתרת האנטי נאצית ועל חייה המשפחתיים
שלא הצליחו להביא לה נחת ורוגע, על תשוקותיה, חלומותיה, על שנאותיה ואהבותיה. סערות נפשה וחייה נכתבו בספר באופן מעורר התפעלות. היא חושפת עצמה כמו כיס הפוך. אנני בטוחה שיכולתי להיות חברה שלה אבל מאד מאד הייתי רוצה להכיר אותה. היא רשמה בחייה מודל נשי מאד "סקסי" ולא רק במובן המיני של המילה. אהבתי את הספר מאד.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
