ביקורת ספרותית על מחברות המלחמה מאת מארגריט דיראס
ספר טוב

---

הסופרת/משוררת/תסריטאית/תסכיתאית/בימאית/מולטי-טלנטית מרגריט דוראס (מיד כמה מילים על עניין התירגום), שנפח עשייתה (יותר מארבעים רומנים !) הצדיק עוד בחייה את -רשימה חלקית- הקמתו של מכון מחקר, חנוכתם של מספר בתי ספר בכל רחבי העולם הפרנקופוני (עדיין קיים דבר כזה ?) וקריאת שלל פרסים על שמה, נפטרה אמנם בשנת 96 אך "שבה" לסיבוב אחד נוסף, תוצר של פרשה סמי-מסתורית שבמהלכה גילה בנה בכורה אוצר גנוז של ממש, כהגדרת הביוגראפים ושאר מעריציה של הגברת : 4 מחברות ישנות ארוזות במעטפה חומה ובהן - הטיוטה הראשונית ביותר, ששימשה אח"כ בסיס לספריה הגדולים, ביניהם - "המאהב", "הכאב" ו"מחסום נגד האוקיינוס השקט"... כמובן שהתגלית עוררה פולמוס גדול בצרפת, סביב השאלה - האם לפרסם או לא ? מצד אחד, הידיעה כי דוראס נפטרה בגיל 82, צלולה ועירנית עד אז (טוב, הייתה אלכוהוליסטית, אבל בואו לא נהיה קטנוניים...) ומכאן ההבנה, שאילו רצתה לפרסם את תכולתן של המחברות הללו, הייתה עושה זאת מזמן ובחייה; מצד שני, ההכרה בגדולתה של דוראס ככותבת משפיעה, הובילה בסופו של דבר להחלטה לפרסם, מתוך הנחה שכל שכתבה אי פעם - ראוי גם ראוי. והייתי מוסיף גם איזו "קטנה" צינית על 'שיקולים כלכליים', אבל נפלתם עליי ביום טוב...

הספר עצמו מרתק. אמנם קצת קשה 'למצוא את הדרך' בין הסיפורים השונים (שיקול העורכים היה, במוצהר, לפרסם מחברת אחרי מחברת), בפרט שהם אינם עומדים על אותו רף של השקעה ו/או תיחכום; כך למשל, נפתח הספר במשהו שנראה במבט ראשון יותר כמו רומן שמתפתח, אנקדוטות מתקופת ילדותה של דוראס, בעיקר מהימים שהחל מחזר אחריה אחד מבני המקומיים העשירים (סייגון, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה), אך הוא נקטע במפתיע והעמודים הבאים מוקדשים לסיפור קצר, שעוסק בצעדים שנקטה המחתרת הצרפתית נגד משתפי הפעולה עם הנאצים, בימים הראשונים של אחרי שיחרור גאליה.
ועדיין : כל סיפור והחן המיוחד שלו, כל סיפור והטוויסטים הקטנים המייחדים את הסופרת, ההקבלות בין החיים ובין הקולנוע, השימוש המכוון בקלישאות שנועד להאיר נקודות מפתיעות... קראתי בשקיקה, אין מה לומר.

בעניין התירגום, לעומת זאת, יש לי כמה נקודות ביקורת והנה עיקרן :
1. הצליל שמפיקה האות "U" בצרפתית, דומה הרבה יותר לשורוק מאשר לחיריק. אי-לכך, תירגום שמה של המחברת לעברית אמור להיות "דוראס" ולא "דיראס". רעה-חולה של ממש בכל תולדות התירגום העברי מצרפתית. " אלכסנדר דומה" ולא "דימה" וכן הלאה. זה, ככה, לפתיח.
2. חשוב יותר - רק מי שחי את השפה ולא רק דובר אותה, יכול לזהות בעיות בתירגום, למשל במקרים שבהם תורגם המונח כהלכתו מבחינה לשונית, אך מגוחך מבחינת רוחו וכוונתו המקורית. לדוגמה - דוראס עושה מספר פעמים שימוש בביטוי השגור בצרפתית - "פרצוף של הלוויות" שמשמעותו : פנים שמביעות (בד"כ להפתעתו של המביט בהן) עצבות ודיכאון; כאן החליטה המתרגמת להמציא ביטוי שלא קיים בעברית -"פרצוף של בית קברות"- ולא ברור מדוע. אילו מוכר היה בעברית הביטוי שנבחר (ההקבלה הידועה בעברית היא "פרצוף תשעה באב", אך מובן כי הוא לא מתאים לקונטקסט של משפחה צרפתית-קתולית מהעידן הקולוניאלי בהודו-סין...) - ניחא... אלא שאין זה המקרה, רחוק מכך.

בסדר, שיהיה. אני מתנחם בכך שבקולנוע פגשתי מקרים קשים הרבה יותר... לא מזמן צפיתי בסרט "אויב הציבור מספר אחת" עם וינסט קאסל ושם, בכל פעם שפקד "הגיבור" על כנופייתו להזדרז אחרי שוד בנק או סניף דואר והשתמש בביטוי הצרפתי השכיח "גרוי !" (שניתן לתרגמו בפשטות ל"יאללה !" או "יאללה כבר !"), "בתירגום" לעברית הופיעה המילה (?) "גרוי !", כאילו שמדובר בשמו של אחד מהחבורה או משהו...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על מחברות המלחמה