אני יודעת שיש כאן אנשים באתר שחושבים שאני קוראת מהירה, ובכמה מובנים זה אכן כך. מה שהם ואתם לא יודעים זה שיש כאן בבית קורא מהיר הימני, זה שנישאתי לו לפני למעלה משלושים שנה, בהיותי בת תשע עשרה בדוחק. בכל מקרה לא עניין נישואינו הוא החשוב כאן אלא עניין מהירות הקריאה שלו, שהיא גדולה יותר משלי ומשל כל אדם אחר שאני מכירה. על כן, לא הרבה זמן לאחר שהבאתי את הספר הזה מספריית הרחוב והנחתי אותו במאוזן במדף שבו אנחנו מביאים לקט ספרים חדשים מן הגורן ומן היקב, הוא כבר סיים לקרוא אותו ואמר בזו הלשון "אבן הירח זה ספר קצת דומה לספר האישה בלבן, עלילה בלשית מאוד מאוד מאוד איטית". ובכן, כמובן שהוא צודק וזה גם מה שאמרתי לו, משום ששני הספרים נכתבו על ידי אותו אדם, באותה תקופה, וזו הסיבה למעשה שגרמה לי לאסוף את אבן הירח מספריית הרחוב. אני מעידה על עיסתי וממליצה ללכת לקרוא את הסקירה שלי על האישה בלבן משום שהרבה מן הדברים שאני רוצה לכתוב כאן כבר כתבתי בסקירה ההיא.
בחלק "הידעת" באתר המידע הוא בזו הלשון "הספר "אבן הירח" מאת וילקי קולינס יצא לאור בהוצאת כתר בשנת 1992 (לפני 33 שנים) ומכיל 395 עמודים. זהו ספר בהיקף בינוני", המידע הזה אולי נכון לתרגום העברי של הספר, אבל הוא מטעה בהחלט משום שזה ספר שיצא לאור לראשונה בשפת המקור, אנגלית, בשנת 1868. אני עדיין מדור המיושנים שעושה שימוש בויקיפדיה, והיא מספרת לי על שני תרגומים קודמים של הספר לעברית בשנים 1968 ו-1969. גם הכריכה של הספר, תקריב חתוך על שפתיים, היא קצת מטעה ומשדרת תוכן שונה לחלוטין מהספר עצמו. וכאמור, אם לא הקירבה לאישה בלבן, לא הייתי מעיפה בו מבט שני ובוודאי שלא לוקחת אותו הביתה. עוד מספרת לי ויקיפדיה, אם כבר נכנסתי לערך, שהספר הזה נחשב לרומן הבלשי הראשון, ושהיו לו מגוון עיבודים לקולנוע, לטלוויזיה ולרדיו.
מעשה ביהלום יקר מאוד שקיבל את הכינוי "אבן ירח" והיה בעל משמעות פולחנית חשובה בהודו, ועל כן נגנב ממנה בחסות האימפריה הבריטית הכל יכולה והגיע בדרכים כאלה ואחרות להיות רכושה של עלמת חן בשם רחל ורינדר. למעשה הוא הוענק לה במתנה ביום הולדתה השמונה עשרה, הוצג לראווה פעם אחת ויחידה במסיבת יום ההולדת שנערכה בבית והשתתפו בה כשנים עשר אורחים, ונעלם מיד בלילה שלאחר מכן, כאילו בלעה אותו האדמה. הרומן עצמו נכתב כאוסף של מכתבים, או תיעודים של עדי ראייה מתוך האנשים שראו את היהלום, והם כותבים את הדברים לבקשת פרנקלין בלייק, שהיה הארוס של העלמה ורינדר ונדחה מעל פניה בלי מתן סיבה מוצדקת ועל כן רואה את עצמו חשוד בהעלמות היהלום והוא מנסה לנקות את שמו ולזכות מחדש בליבה ובידה. הכותב הראשון הוא גבריאל בטרג', מנהל האחוזה הוותיק (שלא לומר קשיש) של משפחת ורינדר, והוא מספר על נסיבות אובדן היהלום, בשנת 1848. שאר הכותבים מספרים על אירועים בדיעבד, כל אחד אך ורק על עדויות הראייה שלו, בשנה שלאחר האירוע.
לתקופה הויקטוריאנית יש שלל מאפיינים ידועים, למשל הריבוד המעמדי, הזלזול בנשים על אף שבראש הממלכה עמדה אישה חזקה, הגזענות הלא מוסווית, ועוד הרבה. היה גם עומס של ריהוט, קישוט וסלסול בבתי אצולה ובבגדים של בני האצולה, עומס שאותו לא ידעו אנשי התקופה לתאר, כי הוא היה נראה להם דבר רגיל, אבל בעת ביקור במוזיאון או צפייה בתמונות מהתקופה אנחנו יודעים לזהות. גם הספר הזה עמוס בקישוט ובסלסול. המון חידודי לשון, עלילות משנה ועוד. יש בו מלאי דמויות שעלי הקשו את הקריאה ואת ההתמצאות ובוודאי שלא הצלחתי לעלות על פיענוח העלילה שהוא די מופרך בעיניים של בת המאה העשרים ואחת. מכל הסיבות האלה לקח לי די הרבה זמן לסיים את הספר. חשוב לומר שלא סבלתי - כל עמוד או כל פיסקה הם נאים לקריאה, ומורגשת השנינות הדיקנסית של הסופר וכן ידו האופיינית של אהרון אמיר, אבל זו לא ההנאה בקריאה של ספר בלשי. יותר תחושת הטיול המוזיאונית וחיפוש איזכורים שהיוו מאוחר יותר השראה לספרים של ארתור קונן דויל ואגתה כריסטי.
