“בטרג' הקשיש הוא סוכן הבית של ליידי ורינדר. את גילו אינו מגלה - "בין שבעים לשמונים" ושני דברים מדריכים אותו - נאמנות עיוורת לליידי ולבני ביתה, ורובינזון קרוזו אותו הוא קורא ללא הפסק ומוצא בו ניחומים, תובנות ורמזים לעתיד לבוא. בטרג' הוא המספר את חלקו הראשון של הסיפור, וכמי שאינו יודע יותר משעיניו רואות - ושאינו מתיר לעצמו לדעת ולהבין דברים שאינם מסתדרים, לדעתו, עם נאמנותו לליידי שלו, הוא מספר תמים - קצת אהבל אפילו. מה שבולט בסיפורו של בטרג' הוא דעותיו על נשים ועל "לא אנגלים". היום היו קוראים לו שוביניסט וגזען. אז כנראה הוא ייצג נאמנה את השקפת העולם שרווחה סביבו. "כלל הוא בידי שגברים - באשר הם יצורים עליונים - חובה עליהם לאלף לנשים דעת..." ובאשר ל"לא אנגלים" הספר משובץ בכל מיני אנשים שצבע עורם הכהה הוא סיבה טובה לחשוד בהם. ואנגלים שצבעם הבהיר גורם להם להיות מעל לכל חשד... זה הספר השני של קולינס שאני קוראת. הראשון היה "האישה בלבן" שאהבתי, והספר הזה שאהבתי יותר. הסיפור פה יותר מגובש, משובץ בהומור שהיה חסר ב"אישה בלבן", הוא מפליא לתאר את האווירה באנגליה הויקטוריאנית, דמויותיו מושקעות ובנויות היטב, הוא מספר את סיפורו דרך עיני כמה דמויות, והקורא מנסה להבין ולפתור את התעלומה, מה שלפחות בעיני היה בלתי אפשרי - ההיגיון של הקורא המודרני לא ערוך לפתור תעלומות מהסוג הזה, לכן היה עלי לחכות כמעט עד סוף הספר כדי להבין איזה הסבר אפשרי לתעלומה סיפק קולינס. הסיפור הוא על יהלום שנשדד מפסל הודי דתי, ניתן כמתנה לצעירה ביום הולדתה, ונעלם באותו ערב בלי להותיר עקבות. יש בסיפור בלש שהוא אבי הבלשים של קונן דויל ואגטה כריסטי - בלש המתרכז יותר בזה שאף אחד לא יבין מה הוא אומר ואיש לא יחשוב, חלילה, שהוא חכם כמוהו... תחום נוסף בולט בספר הזה הוא תחום הרפואה. הרופאים באותה תקופה מצטיירים כדוגלים בהקזת דם, בתזונה, בניגוב מצחו של החולה, באופיום ובתפילה. הנושא הזה - שהוא די מרכזי בסיפור - סיפק לי שעשוע רב. אהבתי את הספר הזה - למרות גילו הוא קולח, העלילה מותחת ומרתקת, האווירה הויקטוריאנית מתוארת לעילא, השפה המורכבת, עושר הפרטים ובעיקר פרישת הדעות והאמונות של בני אותה תקופה גרמו לי הנאה מרובה. הערה חשובה - הספר שקראתי הוא בהוצאת כתר 1992 בתרגומו של אהרן אמיר. התמונה המופיעה פה היא של הספר בהוצאת יזרעאל מ 1969, בה יש 95 עמודים פחות(!) מהספר הזה. יאהבו אותו כנראה האוהבים את אנגליה הויקטוריאנית ואינם נרתעים מספרים ישנים, האוהבים סיפורים המחייבים סבלנות, ומוכנים לחכות כמעט 400 עמודים לפיתרון.”

“השבוע קראתי ברצף את שני ספריו של וילקי קולינס. בשניהם תעלומה ובשניהם כמה מספרים המשלימים זה את זה מבחינת רצף העלילה. בשניהם קיצוניות רומנטית וויקטוריאנית לעילא, ובשניהם כמובן,טובים ורעים ורמזים ועובדות ובסופו פיתרון התעלומה בלתי צפוי(למדי) כיאה לספר מתח.. מעניין בהבט היסטורי לקרא את התאורים של משרתים ומשרתות, של אדונים ממרום החברה ושל עלמות חסודות. לכל אחד קול יחודי ודעות משלו, ו...הפתעה נהדרת נקרתה בדרכי תוך קריאה, אביו של שרלוק הולמס! בתאור דמותו בצורת התבטאותו בחדות מבטו ובהבנתו.. וכתזכורת נוספת לבנו (הרוחני) גם לסמל קאף תחביב יחודי, גידול ורדים, ונטיה לשרוק לעצמו בזמן חשיבה, כמו שרלוק ונגינתו בכינור... אל "אבן הירח" אגב הגעתי בעיקבות "הכתרה" של בוריס אקונין...והוא הוסיף נידבך להנאתי משניהם כאחד. ובאותה הזדמנות תודתי לקלרה הקדושה..והמבין יבין :)”

“לראות שלושה הודים עוקבים אחריך ברחוב זה אף פעם לא נעים, במיוחד שאתה בעצמך לא תמים. תשאלו את ג'ון הרנקאסל. מר הרנקאסל הוא אדם לא נחמד. דודן שלו אפילו טרח לנתק את הקשר איתו לכתוב על זה מסמך משפחתי רשמי. מה לא נחמד בו ? תקראו. שני הדודנים השתתפו בכיבוש הודו על ידי הצבא הבריטי. ערב כיבוש אזור סרינגאפאטאם פשטה שמועה על אבן יקרה בשם אבן הירח ששוויה אדיר. מסתבר שאותה האבן הייתה קבועה בפסלו של אל הירח ועברה מספר ידיים חמדניות במהלך הדורות. מכיוון שכך, שלושה מאמינים ברמינים לקחו על עצמם משימה להחזיר את היהלום למקומו כל פעם שמישהו חש צורך להביא אותו לביתו שי לחג. היות וחמדנות לעולם אינה פסה מהעולם, המשימה נאלצה לעבור גם לצאצאי אותם ברמינים. כך קרה שתמיד היו שלושה ברמינים שדאגו בקביעות להשיב בדרכי עורמה את היהלום למקומו. נחזור לערב הכיבוש - החיילים הבריטים לא ממש האמינו לשמועה והתייחסו אליה כאל אגדה אקזוטית. ג'ון הרקאסל לעומת זאת נשבה בקסמה והודיע חגיגית שהוא יניח את ידו עליו. במהלך הקרב הפלוגה פלשה לארמון בו ע"פ השמועה מצוי היהלום. למרות כל ההמולה הצליח כותב המסמך לפגוש במקרה את דודנו בחדר הנשק בארמון. ליד דודנו שרועות היו שתי גופות של מקומיים ואילו חרבו של דודנו הייתה נוטפת דם ובקצה שלה יהלום צהוב בוהק. הודי נוסף שכב על הרצפה גוסס תוך שהוא מצביע לעבר דודנו במילים: "אבן הירח תתנקם בך..." למרות שג'ון הרקאסל לא הודה על הרצח שנעשה מתוך תאוות בצע לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין מה קרה. הדודנים שבו מסוכסכים לאנגליה והמשפחה החלה להפנות עורף קריר לחמדן שלנו. כאשר הגיע ליום ההולדת של אחייניתו סירבה אחותו לקבלו. כנקמה על כך הוא כתב צוואה שלאחר מותו היהלום יעבור לאותה אחיינית בדיוק ביום הולדתה. מכאן והלאה נפרשת תעלומת היעלמות היהלום. האחיינית אמנם מקבלת את היהלום אך זוכה ליהנות ממנו לזמן קצר בלבד. מסתבר שאופס, עוד פעם מישהו רצה שי לחג. מי שכתב את הספר המקסים הזה הוא וילקי קולינס. רגע, אל תנופפו בידכם בביטול ותגידו: וילקי מי? מה תגידו אם אספר לכם שבעיזבונו של דיקנס התגלה כתב יד לא גמור הנושא את הכותרת הזמנית" רומאן בלשי בנוסח וילקי קולינס". כנראה היה משהו בבחור. במבוא מאלף שכתב אמנון ז'קונט לספר אחר של קולינס( "האישה בלבן המצויין) , הוא מציין כי קולינס הוא זה שטבע את מבנה סיפור המתח המוכר לכולנו - תעלומה בהתחלה ופתרון בסוף . עד המאה ה-19 מבנה של סיפור תעלומה היה שהפתרון נחשף לקורא כבר מההתחלה ורק הדמות בסיפור נותרה באפילה. ז'קונט נותן את הדוגמא של המלט ואדיפוס ( לא ממש קשור אבל המבנה הזה מזכיר לי את סרטי קולומבו כי גם שם הפתרון לתעלומה ידוע על ההתחלה ). במהלך העלילה הבלש קאף נעזר בסוכן הבית המקשיש גבריאל בטרג' על מנת לפענח את התעלומה. לקח לי כמה עמודים עד שקלטתי למה הזוגיות המוזרה הזאת נראתה לי מוכרת. ארתור קונן דוויל ואגתה כריסטי השתמשו באותו רעיון בדיוק של בלש מנוסה הנעזר באדם הדיוט (ולפעמים אידיוט). אגתה שידכה את היסטינגס לפוארו ואילו קונן דוייל עשה מצ'ינג בין שרלוק הולמס ולווטסון. אין לי ספק שסופרים רבים וטובים קיבלו השראה ורעיונות גם ממבנה סיפוריו וגם מהתוכן ( תודו שכבר נתקלתם מספר פעמים בסיפורים על יהלום שנעלם ). לסיכום אני ממליצה בחום על הספר. מי שאוהב עלילות בלשיות וספרות אנגלית קלאסית מהמאה ה-19 מוזמן להתמוגג. אגב אם תהיתם -שלושת ההודים לא פראיירים בכלל.”

“זה לא ספר מתח קליל, אבל זה כן ספר מתח טוב. חודשיים נאבקתי בספר הזה כי אני לא מסוגלת לעזוב ספר בלי לסיים אותו (ועוד ספר מתח! איך אדע מי גנב את היהלום?). עודף פרטים מתיש שאתה מתקשה לעקוב אחריו, כי הכל חשוב בספר מתח, לצד הומור בריטי כבד (ומשובח בעיני אוהבי הז'אנר) הובילו אותי ליאוש כמעט מוחלט. אבל.. הספר זוכה ל4 כוכבים ממני כי אחרי הכל מדובר בווילקי קולינס וביצירת מופת שנונה עם פתרון מפתיע, מעט הזוי ומקורי. בסופו של דבר אני מסכמת את הקריאה כחוויה תובענית ולא קלה, אבל חיובית ומשעשעת מאוד.”

“בטרג' הקשיש הוא סוכן הבית של ליידי ורינדר. את גילו אינו מגלה - "בין שבעים לשמונים" ושני דברים מדריכים אותו - נאמנות עיוורת לליידי ולבני ביתה, ורובינזון קרוזו אותו הוא קורא ללא הפסק ומוצא בו ניחומים, תובנות ורמזים לעתיד לבוא. בטרג' הוא המספר את חלקו הראשון של הסיפור, וכמי שאינו יודע יותר משעיניו רואות - ושאינו מתיר לעצמו לדעת ולהבין דברים שאינם מסתדרים, לדעתו, עם נאמנותו לליידי שלו, הוא מספר תמים - קצת אהבל אפילו. מה שבולט בסיפורו של בטרג' הוא דעותיו על נשים ועל "לא אנגלים". היום היו קוראים לו שוביניסט וגזען. אז כנראה הוא ייצג נאמנה את השקפת העולם שרווחה סביבו. "כלל הוא בידי שגברים - באשר הם יצורים עליונים - חובה עליהם לאלף לנשים דעת..." ובאשר ל"לא אנגלים" הספר משובץ בכל מיני אנשים שצבע עורם הכהה הוא סיבה טובה לחשוד בהם. ואנגלים שצבעם הבהיר גורם להם להיות מעל לכל חשד... זה הספר השני של קולינס שאני קוראת. הראשון היה "האישה בלבן" שאהבתי, והספר הזה שאהבתי יותר. הסיפור פה יותר מגובש, משובץ בהומור שהיה חסר ב"אישה בלבן", הוא מפליא לתאר את האווירה באנגליה הויקטוריאנית, דמויותיו מושקעות ובנויות היטב, הוא מספר את סיפורו דרך עיני כמה דמויות, והקורא מנסה להבין ולפתור את התעלומה, מה שלפחות בעיני היה בלתי אפשרי - ההיגיון של הקורא המודרני לא ערוך לפתור תעלומות מהסוג הזה, לכן היה עלי לחכות כמעט עד סוף הספר כדי להבין איזה הסבר אפשרי לתעלומה סיפק קולינס. הסיפור הוא על יהלום שנשדד מפסל הודי דתי, ניתן כמתנה לצעירה ביום הולדתה, ונעלם באותו ערב בלי להותיר עקבות. יש בסיפור בלש שהוא אבי הבלשים של קונן דויל ואגטה כריסטי - בלש המתרכז יותר בזה שאף אחד לא יבין מה הוא אומר ואיש לא יחשוב, חלילה, שהוא חכם כמוהו... תחום נוסף בולט בספר הזה הוא תחום הרפואה. הרופאים באותה תקופה מצטיירים כדוגלים בהקזת דם, בתזונה, בניגוב מצחו של החולה, באופיום ובתפילה. הנושא הזה - שהוא די מרכזי בסיפור - סיפק לי שעשוע רב. אהבתי את הספר הזה - למרות גילו הוא קולח, העלילה מותחת ומרתקת, האווירה הויקטוריאנית מתוארת לעילא, השפה המורכבת, עושר הפרטים ובעיקר פרישת הדעות והאמונות של בני אותה תקופה גרמו לי הנאה מרובה. הערה חשובה - הספר שקראתי הוא בהוצאת כתר 1992 בתרגומו של אהרן אמיר. התמונה המופיעה פה היא של הספר בהוצאת יזרעאל מ 1969, בה יש 95 עמודים פחות(!) מהספר הזה. יאהבו אותו כנראה האוהבים את אנגליה הויקטוריאנית ואינם נרתעים מספרים ישנים, האוהבים סיפורים המחייבים סבלנות, ומוכנים לחכות כמעט 400 עמודים לפיתרון.”

“השבוע קראתי ברצף את שני ספריו של וילקי קולינס. בשניהם תעלומה ובשניהם כמה מספרים המשלימים זה את זה מבחינת רצף העלילה. בשניהם קיצוניות רומנטית וויקטוריאנית לעילא, ובשניהם כמובן,טובים ורעים ורמזים ועובדות ובסופו פיתרון התעלומה בלתי צפוי(למדי) כיאה לספר מתח.. מעניין בהבט היסטורי לקרא את התאורים של משרתים ומשרתות, של אדונים ממרום החברה ושל עלמות חסודות. לכל אחד קול יחודי ודעות משלו, ו...הפתעה נהדרת נקרתה בדרכי תוך קריאה, אביו של שרלוק הולמס! בתאור דמותו בצורת התבטאותו בחדות מבטו ובהבנתו.. וכתזכורת נוספת לבנו (הרוחני) גם לסמל קאף תחביב יחודי, גידול ורדים, ונטיה לשרוק לעצמו בזמן חשיבה, כמו שרלוק ונגינתו בכינור... אל "אבן הירח" אגב הגעתי בעיקבות "הכתרה" של בוריס אקונין...והוא הוסיף נידבך להנאתי משניהם כאחד. ובאותה הזדמנות תודתי לקלרה הקדושה..והמבין יבין :)”

“לראות שלושה הודים עוקבים אחריך ברחוב זה אף פעם לא נעים, במיוחד שאתה בעצמך לא תמים. תשאלו את ג'ון הרנקאסל. מר הרנקאסל הוא אדם לא נחמד. דודן שלו אפילו טרח לנתק את הקשר איתו לכתוב על זה מסמך משפחתי רשמי. מה לא נחמד בו ? תקראו. שני הדודנים השתתפו בכיבוש הודו על ידי הצבא הבריטי. ערב כיבוש אזור סרינגאפאטאם פשטה שמועה על אבן יקרה בשם אבן הירח ששוויה אדיר. מסתבר שאותה האבן הייתה קבועה בפסלו של אל הירח ועברה מספר ידיים חמדניות במהלך הדורות. מכיוון שכך, שלושה מאמינים ברמינים לקחו על עצמם משימה להחזיר את היהלום למקומו כל פעם שמישהו חש צורך להביא אותו לביתו שי לחג. היות וחמדנות לעולם אינה פסה מהעולם, המשימה נאלצה לעבור גם לצאצאי אותם ברמינים. כך קרה שתמיד היו שלושה ברמינים שדאגו בקביעות להשיב בדרכי עורמה את היהלום למקומו. נחזור לערב הכיבוש - החיילים הבריטים לא ממש האמינו לשמועה והתייחסו אליה כאל אגדה אקזוטית. ג'ון הרקאסל לעומת זאת נשבה בקסמה והודיע חגיגית שהוא יניח את ידו עליו. במהלך הקרב הפלוגה פלשה לארמון בו ע"פ השמועה מצוי היהלום. למרות כל ההמולה הצליח כותב המסמך לפגוש במקרה את דודנו בחדר הנשק בארמון. ליד דודנו שרועות היו שתי גופות של מקומיים ואילו חרבו של דודנו הייתה נוטפת דם ובקצה שלה יהלום צהוב בוהק. הודי נוסף שכב על הרצפה גוסס תוך שהוא מצביע לעבר דודנו במילים: "אבן הירח תתנקם בך..." למרות שג'ון הרקאסל לא הודה על הרצח שנעשה מתוך תאוות בצע לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין מה קרה. הדודנים שבו מסוכסכים לאנגליה והמשפחה החלה להפנות עורף קריר לחמדן שלנו. כאשר הגיע ליום ההולדת של אחייניתו סירבה אחותו לקבלו. כנקמה על כך הוא כתב צוואה שלאחר מותו היהלום יעבור לאותה אחיינית בדיוק ביום הולדתה. מכאן והלאה נפרשת תעלומת היעלמות היהלום. האחיינית אמנם מקבלת את היהלום אך זוכה ליהנות ממנו לזמן קצר בלבד. מסתבר שאופס, עוד פעם מישהו רצה שי לחג. מי שכתב את הספר המקסים הזה הוא וילקי קולינס. רגע, אל תנופפו בידכם בביטול ותגידו: וילקי מי? מה תגידו אם אספר לכם שבעיזבונו של דיקנס התגלה כתב יד לא גמור הנושא את הכותרת הזמנית" רומאן בלשי בנוסח וילקי קולינס". כנראה היה משהו בבחור. במבוא מאלף שכתב אמנון ז'קונט לספר אחר של קולינס( "האישה בלבן המצויין) , הוא מציין כי קולינס הוא זה שטבע את מבנה סיפור המתח המוכר לכולנו - תעלומה בהתחלה ופתרון בסוף . עד המאה ה-19 מבנה של סיפור תעלומה היה שהפתרון נחשף לקורא כבר מההתחלה ורק הדמות בסיפור נותרה באפילה. ז'קונט נותן את הדוגמא של המלט ואדיפוס ( לא ממש קשור אבל המבנה הזה מזכיר לי את סרטי קולומבו כי גם שם הפתרון לתעלומה ידוע על ההתחלה ). במהלך העלילה הבלש קאף נעזר בסוכן הבית המקשיש גבריאל בטרג' על מנת לפענח את התעלומה. לקח לי כמה עמודים עד שקלטתי למה הזוגיות המוזרה הזאת נראתה לי מוכרת. ארתור קונן דוויל ואגתה כריסטי השתמשו באותו רעיון בדיוק של בלש מנוסה הנעזר באדם הדיוט (ולפעמים אידיוט). אגתה שידכה את היסטינגס לפוארו ואילו קונן דוייל עשה מצ'ינג בין שרלוק הולמס ולווטסון. אין לי ספק שסופרים רבים וטובים קיבלו השראה ורעיונות גם ממבנה סיפוריו וגם מהתוכן ( תודו שכבר נתקלתם מספר פעמים בסיפורים על יהלום שנעלם ). לסיכום אני ממליצה בחום על הספר. מי שאוהב עלילות בלשיות וספרות אנגלית קלאסית מהמאה ה-19 מוזמן להתמוגג. אגב אם תהיתם -שלושת ההודים לא פראיירים בכלל.”

“זה לא ספר מתח קליל, אבל זה כן ספר מתח טוב. חודשיים נאבקתי בספר הזה כי אני לא מסוגלת לעזוב ספר בלי לסיים אותו (ועוד ספר מתח! איך אדע מי גנב את היהלום?). עודף פרטים מתיש שאתה מתקשה לעקוב אחריו, כי הכל חשוב בספר מתח, לצד הומור בריטי כבד (ומשובח בעיני אוהבי הז'אנר) הובילו אותי ליאוש כמעט מוחלט. אבל.. הספר זוכה ל4 כוכבים ממני כי אחרי הכל מדובר בווילקי קולינס וביצירת מופת שנונה עם פתרון מפתיע, מעט הזוי ומקורי. בסופו של דבר אני מסכמת את הקריאה כחוויה תובענית ולא קלה, אבל חיובית ומשעשעת מאוד.”