ביקורת ספרותית על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

****





עד עכשיו, יש ל"צלה של הרוח" מאה שישים ושבע ביקורות ב"סימניה". גם אם נתעלם מביקורות כמו "נהניתי" ו"אחד היפים" ו"לא התחברתי", עדיין לכתוב ביקורת נוספת זו משימה כמעט מיותרת.
הצלחתי לדחות את הקריאה בספר הזה, והתייחסתי אליו בחשדנות, גם כי השם שלו נשמע לי שרירותי וחסר משמעות, ולזה נוספה ההרגשה שלי שדוחפים אותו במרץ בכל חנות ספרים, בכל מבצע או אירוע, כך שהוא פשוט לא יכול להיות ספר טוב.
מעבר לזה, על המדף בסלון יש לי ערימה של ספרים שמוכנים לקריאה. לא תמיד אני לוקח את העליון (לפעמים אני אפילו שולף מהספרייה ספר שקראתי כבר, כי חלף מספיק זמן ושכחתי קצת ומתחשק לי לקרוא אותו שוב). "צלה של הרוח" נמצא בערימה הזאת כבר כמה חודשים, וכל פעם לא "התלבש" לי.
אתמול בערב שלפתי אותו מהערימה, והתחלתי לקרוא בהיסוס (על האסלה, אני מתוודה) את העמודים הראשונים.
קמתי אחרי שלושת רבעי שעה עם תחת כואב. הספר הזה טוב. ההתחלה היתה טובה, וההמשך, והסוף. הוא לא הרג אותי ולא קרע אותי ולא גמר אותי, לא בכיתי ולא ייללתי ולא פחדתי ולא צרחתי, אבל הספר הזה מגולל, בפשטות, סיפור נהדר, שמסופר באופן מושך, רהוט ומותח למדי. המטאפורות קצת משומשות אבל יעילות ולפעמים מפתיעות, והוא כתוב פשוט טוב. התיאורים נעימים ומפורטים, ואינם מפריעים להתרכז בעלילה, יש הומור פשוט ומקסים, יש פיוטיות ורגשנות עם קצת נטייה למלודרמה אבל זה בהחלט נסלח. כמו שרבים כתבו כאן, יש בו משהו שמאוד מושך לקרוא עוד ועוד. אחדים כתבו שהסוף צפוי, אני לא בטוח לגמרי. יכולתי לחשוב על עוד לפחות עשרה סופים אלטרנטיביים שכולם מתקבלים על הדעת.

בסיכומו של דבר, הספר בהחלט מומלץ, מי שביקר בברצלונה ימצא בו געגוע למקומות מוכרים, ומי שלא היה, גם היא מומלצת :-)

הערת אגב אחרונה: הצילום בחזית הספר מעולה, ומגלם בתוכו ללא מילים כמה מהרעיונות ומהתחושות בספר - מיסתורין (הערפל, פס מעוקל בהיר ולא מובן שנמצא ליד הילד), חיבור בין בנים לאבות, ריקנות ובדידות. מקסים.

****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1