ביקורת ספרותית על ורד הלבנון מאת לאה איני

---

כתבה: פרופ. עמיה ליבליך

זהו ספר כמו שירה. שירה של 543 עמודים. קראתי אותו לאט, כמעט כחודש, בכל פעם עמודים אחדים, ולא יכולתי יותר. אי אפשר לחלוף על סיפור זה ביעף. כל שורה מלאה ציורים וצלילים, מפעימה בהמון הפתעות ושפות דיבור, מקפיצה מתקופה לתקופה, מהקשר להקשר, מבקשת את הקורא לעצור, להרגיש ולהרהר על הכתוב.
שני סיפורי נטישה שוברי לב נפגשים בסיפור זה: המספרת, ורד, היא לאה, חיילת צעירה, חוותה נטישה חוזרת בילדותה. בת לאם קרה ואדישה, שהקשיחה את ליבה לעומתה בבית, התעלמה ממנה, ושכחה על קיומה כשאשפזה אותה בבית החולים או שלחה אותו לגן הילדים. אל הדחייה האימהית הממשית והמדומיינת התלוותה התעללות מינית מצידו של האב, אותו היא מכנה השטן, אך גם מגוננת עליו בכל ליבה. אם כי לא קיים עם בתו יחסי מין של ממש, הרי מאז ילדותה המוקדמת הדגיש וביטא את משיכתו הפיזית כלפיה בכל דרך אפשרית, והיווה סכנה לשהותה בבית ביום או בלילה. היותו של האב יווני ניצול שואה, ששרד את אושוויץ יחידי ממשפחתו, מוסיפה ממד מסוייט להתעללותו בבתו האהובה. ומנגד, סיפור הנטישה של יונתן, חייל צעיר במצב 'צמח' לאחר ניסיון התאבדות כושל במהלך שירותו ערב מלחמת לבנון הראשונה. דומה שכבר קודם לפציעתו האנושה ננטש על ידי משפחתו וחבריו ליחידה, נטש את החיים מרצונו, וגם עתה, כצל חסר קיום או זהות, הוא חווה התעללות על ידי הפצועים המשתקמים כמוהו בבית החולים.

הסקירה המלאה באתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=78

» ביקורות נוספות של פסיכולוגיה עברית
» ביקורות נוספות על ורד הלבנון