ביקורת ספרותית על ורד הלבנון מאת לאה איני
ספר בסדר

---

את ורד הלבנון כבר הכרתי מזמן, כאשר נכנסתי ללימודי הכתיבה עם לאה איני ובעקבות לימודי הלאדינו שלי שמעתי עליו. אז בתחילת הסמסטר האחרון שלי באונברסיטה 4 חודשים לפני הקורונה לקחתי מהספריה, והתחלתי לקרוא אותו רק מלפני חודש וחצי. הסיפור מגולל את סיפורה של לאה שקוראת בשם בדוי ורד, חיילת שעומדת להשתחרר מגוללת על חייה לחייל פצוע מחוסר הכרה והיא מספרת לו על כל סיפורי חייה, ועל יחסיה עם הוריו והתאהבות שלה בו. מספרת על האב ניצול השואה שאיבד את משפחתו בסלוניקי ושמכה בה, והניצול המיני שעברה מהרס''ר והביטחון העצמי הנמוך שלה כלפי סובביה. חשתי שהספר הזה כבד לי מדי, לא שהוא לא כתוב טוב, אני רואה כאן הרבה זיכרונות, והרבה חזרות. אין ספק שאיני כותבת מדהים ופרס עגנון שהעניקו לה השנה ללא ספק הגיע לה, אך הספר הזה הרגשתי שהוא מן אוטובגיורפיה על חיה, איזה שפיכה נפשית, ספר טיפולי, היה לי לעיתים קשה לעקוב אחר הספר, למרות הכתיבה המרשימה שלה וקטעים מרגשים עם בני משפחתה.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על ורד הלבנון