ביקורת ספרותית על ורד הלבנון מאת לאה איני
ספר מעולה

---

הרומן "ורד הלבנון" מספר על ורד שהיא גם המחברת, כי זהו רומן אוטוביוגרפי שמתנדבת לעזור לפצוע במלחמת לבנון הראשונה, אבל הרופאים מכירים אותה ליונתן שהוא חייל שניסה להתאבד לפני שהיה צריך לצאת למלחמה. זוהי נקודת פתיחה מאוד דרמתית והרומן לא מחמיץ אותה כשורד מבקרת אותו לספר לו סיפורים ובעצם בזה משלבת את חייה המרתקים בחייו או במה שנשאר מהם.
הגיבורה היא בת לניצול שואה מסלוניק, אבל בזמנים שהרומן מדבר עליהם שנות שבעים-שמונים השואה הזאת לא מוכרת (תחשבו על פוליקר ואפר ואבק), והמורה בכיתה אלף שמה לה יד על הפה, כשהילדה משחררת את כל הסיפורים האיומים של האבא הניצול. האבא הזה הוא דמות מאיימת וגם האימא לה בדיוק מקור נחמה, אבל בבית הקר הזה שהוא מלא ציפורי שיר שהאבא מגדל (תמונה חזקה מאוד של בית כלא) ורד נלחמת להיות סופרת, אפילו שההורים לא משכילים ואין אפילו ספר אחד בבית... כל המראות והצבעים ובעיקר הקולות של שכונת שפירא ואח"כ בת-ים של השנים ההם ממוןחשים יפה מאוד וחזק מאוד, וגם העצב חזק והשמחה.
בעיני אחד ההישגים המשמעותיים ברומן הוא הלשון המקורית שלו שמדויקת כמו סכין והאופן שבו הוא מסופר. כל אירוע או סיפור מעביר את הכדור לסיפור אחר. זה קצת כמו סרט שערוך בצורה מודרנית, אבל נורא כיף ומעניין לקרוא ככה את הספר כי העושר גדול והחוויה מאוד מוחשית.
הספר מחטט גם בכל חולי ובעיה של החברה הישראלית, מעמיד את הדברים זה מול זה, כמו למשל החיים של ורד מול החיים של יונתן מרחביה על רקע המלחמות, והתמונה הכללית מאוד ישראלית ואמינה.
למרות החומרים הקשיםיש לספר גם רגעים של חיוך שבאים לו מסיפור החניכה שהתוך הרומן וההקרבה של ורד לחייל האומלל שהוא סמל חזק ברומן. הספר מאוד מאוד מרגש ויוצר הזדהות עם הגיבורים. אני חושב שזה ספר מופתי שעוד ידברו עליו הרבה כי הוא ממש יוצא מתוך החומרים הישראלים העמוקים וחושף אותם ומתמודד איתם באומץ גדול.
היו לי הרבה פעמים שהספר כמעט גרם לי לבכות, והתובנות העמוקות שלו גרמו לי לחוויה של קריאה בלתי נשכחת. אחד מהספרים הכי טובים שקרטאתי בשנים האחרונות.

» ביקורות נוספות של ארי-אל
» ביקורות נוספות על ורד הלבנון