ביקורת ספרותית על ילד 44 - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 במאי, 2010
ע"י י. קליש


הספר העוסק בסוף תקופת שלטונו של סטאלין, מביא לקורא את זוועות חיי היום-יום בבריה"מ שלפני תקופת חרושצ'וב.
התקופה התאפיינה בחשדות המימסד כמעט כלפי כל אזרח, ומנגד - בהלשנות של אזרחים על יקיריהם, חבריהם, ועל שכניהם, רק כדי לצאת מהביצה הטובענית של להיות "חשוד", שמרחקו המאוד קצר ל"אשם" היגלה אותך למחנה עבודה (גולאג), וזה עוד במקרה "הטוב"... תימצות החיים הבלתי נתפסים, כשעננת חשד תמידית מרחפת מעל האזרח, מובאת ע"י הסופר בשתי שורות הממצות באופן הקולע ביותר את חיי האזרח הממוצע: "תפקידו של החוקר היה לקלף מעל אדם את חפותו עד שתחשף אשמתו. אם לא נחשפה אשמה, משמע שהקילוף לא היה עמוק דיו..."
איני יכול שלא להיזכר בבדיחה מרירה על החיים בארצות הקומוניסטיות.
שלושה אנשים יושבים בצוותא, ומספרים מה הכי גורם להם להנאה.
אומר הראשון: "אני הכי נהנה לשבת ליד הרדיו ולהאזין לנאומו של סטלין הגדול."
אומר השני: "אני הכי נהנה להאזין ברדיו על עוצמת מדינתנו בחקלאות ובהתפתחות הטכנולוגית.
אומר השלישי: "אני הכי נהנה לישון במיטה ביום חורף מקפיא, מתחת לפוך, ובשעה 3 לפנות בוקר לשמוע דפיקות חזקות בדלת, וכשאני פותח את הדלת בחשש כבד מוצא לפני שני אנשי ביטחון לאומי ששואלים אותי: 'האם כאן גר מיכאיל רוסטוב?' ואז לענות להם: 'לא, הוא גר בקומה מעליי..."
ובקצרה, על התוכן.
44 ילדים נרצחים ביערות, סמוך לפסי רכבת. השלטונות אינם ממהרים לפתור את המקרים - שהרי הם "אינם נגד המדינה..."
ורק חוקר אמיץ - לב שמו, מנסה לפענח את הרציחות. "טעות גורלית" שהוא עושה, במהלך עבודתו, עולה לו ולאשתו בהגליה ממוסקבה לעיירה שכוחת אל, אשר ממנה הוא מחליט להמשיך את חקירתו.
הסיפור יפה, מרתק ודברים רבים בו אף נשמעים נכונים בראי ההיסטוריה, ומלבד אי אלו הרפתקאות ברכבת, בשלהי הספר, ותרגום לא נכון של מידת דרגש (במקום 30 ס"מ, כנראה הכוונה ל-90 ס"מ), הספר זורם, הדמויות, ברובן אותנטיות, ובכלל, סיפור מעולה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אוהבת לקרוא (לפני 14 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את הבדיחה! :-))))





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ