ביקורת ספרותית על הסמל האבוד מאת דן בראון
ספר בסדר

---

לדן בראון מגיע 'שאפו' גדול על המחקר של סודות "הבונים החופשיים" (Freemasons) ועל הסבריו וניסיונו להאיר כת סודית ומעניינת זו.
הספר חושף בפני הקורא את הניסיון, הכמעט נצחי, להשיג את פירמידת הבונים החופשיים ואת אבן הראשה (מלשון ראש), שתחובר לראש הפירמידה - דבר שיחשוף בפני המאושר את סוד קיומה של המילה האבודה, אשר באפשרותה, כך האגדה, להעניק כוח אדיר למבין את משמעותה האמיתית...
הסיפור מתנהל בשני נתיבים השזורים זה בזה.
האחד: פרופ' לנגדון (המוכר לקוראי דן בראון) וקתרין סולומון - מדענית יפה (איך אפשר בלי), בתו של פיטר סולומון, ראש הבנאים החופשיים, מנסים למנוע ממטורף המחשיב עצמו לאל, להניח יד על הפירמידה ואבן הראשה - ודרכה להגיע אל המילה האבודה.
השני: מחקר שעושה קתרין, העוסק בחקר המחשבה האנושית, ואשר על פיה, דרך האנרגיות שבמוח, ניתן להגיע להבנה ולמעשים בלתי נתפסים, כגון: ריפוי מרחוק, השפעה מרפאת עלינו (יוגה), שינוי חומר גשמי ועוד דברים רבים הנסתרים מבינתם של רבים מאיתנו.
כמובן שלא ניתן להתעלם מרשימת המדענים ואנשי השם, אשר האגדה מקשרת אותם ל"בונים החופשיים" - דבר שאם הוא נכון, שופך אור שונה להתייחסות ל"תורה" זו.
דה וינצ'י, איינשטיין, ניוטון, בנג'מין פרנקלין, ג'ורג' וושינגטון, פרידריך הגדול, מוצרט, צ'רצ'יל, מונטפיורי, יאנוש קורצ'ק, מרק טווין, אטאטורק, המלך חוסיין ועוד רבים, אשר אם ננטרל את החשד שמדובר במעין "facebook עתיק" שעמד בפניהם (איסוף כמות גדולה של חברים, סתם כך, לצורך התרברבות) - הרי זהו נושא שאין לבטלו על הסף.
הספר עמוס לעייפה בפרטים בנושא הסודות והטקסים הנהוגים, פרטים החוזרים על עצמם שוב ושוב באופן שהיה לי לטורח.
כאן המקום להודות: בהרבה מקרים פשוט איבדתי את הקשרים בין חלקי הפרטים והאגדות.
לסיום, ספר מאד גשמי (כ-600 עמ') ורוחני, שהמאוהב בכוח הנסתר ימצא בו את מבוקשו, למרות שמבחינתי סיפור העלילה, הלא כל כך מעשי, יכול היה להיות מלווה ומתומצת בהרבה פחות אגדות וסיפורים.
אגב, באתר של נוריתה, שאותו צרפתי, תוכלו להתרשם ממספר תמונות הקשורות לסיפור: "מלנכוליה" של אלברכט דירר, "האפותיאוזה של וושינגטון" ועוד.
פשוט, הקלידו את שם הספר במלבן העליון שמימין.
http://www.nuritha.co.il

למרות שהמרחק מ"צופן דה וינצ'י" הוא רב,
הוא קריא...

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על הסמל האבוד