ביקורת ספרותית על שירת החטאים מאת יוסי אבני-לוי

---

החלטתי לכתוב הפעם סקירה שונה ממה שאני נוהגת לכתוב בדרך כלל מכיוון שגם הספר הזה הוא שונה ומיוחד. אכתוב יותר התרשמות ותחושות שהוא עורר בי ופחות על העלילה והתוכן.

יש בספר קסם אפל שקשה להגדירו והוא מושך לקריאה למרות התחושה שהדברים הזויים. צילה הכבד של השואה, שואת יהודי פולין בעיקר, מרחף כל העת על הדמויות ועל העלילה.

כמעט כל הדמויות בספר הן הזויות במידה זו או אחרת. הדמות הראשית המניעה את העלילה היא של בועז שעשוע, חוקר שואה אובססיבי ממוצא עיראקי-כורדי המקבל מן האוניברסיטה מלגה על מנת לנסוע לוורשה ולחפש שם את יומנו של חיים-מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט הנודע לשמצה של גטו לודג'.

אגניישקה, מלצרית פולניה צעירה שבועז מתאהב בה מיד והופכה לבת-זוגו, היא הדמות היציבה והנורמלית ביותר בספר.
יעקב קפלושניק, הארכיבר של הארכיון היהודי בוורשה, חולם להקים מדינה יהודית בגליציה שבפולין והוא יהיה נשיאה. לדעתו ישראל לא תשרוד בתוך ים המוסלמים העוינים המקיפים אותה ולכן הפתרון שלו הוא הנכון...
אשתו, הצעירה ממנו בהרבה, שלומית, כותבת את הדוקטורט שלה על כת הפרנקיסטים משולחת הרסן שסחפה את יהודי אירופה במאה ה-18. בראשה עמד יעקב פראנק, דמות כריזמטית של משיח שקר שהטיף לחסידיו לרדת לביבים על מנת למצוא משם את הגאולה. בהשפעת מחקרה גם שלומית יורדת לשפל שלי, לפחות, נראה הזוי.
איזאק גרושקה, ניצול שואה קשיש אשר בילה את ילדותו בדירתה של דורה פוקס, מזכירתו של רומקובסקי בגטו לודג'. זיכרונותיו והחפצים ששמר מתקופת הגטו הם המפתח לחיפושיו של בועז שעשוע.
פיוטרק היפה, צעיר פולני מבולבל המתחקה על עברה הספק יהודי של משפחתו ונסחף גם הוא להרפתקה בלתי צפויה.

וורשה הערפילית, הקרה והמושלגת אשר אנשיה, למרבה ההפתעה, מסבירי פנים ואוהבי יהודים, מצטיירת שונה מאוד ממה שתמיד חשבתי עליה (מעולם לא בקרתי בה). המחבר, שחי בה ארבע שנים, מגלה בקיאות רבה ברחובותיה, כיכרותיה ותחנות הרכבת שלה.

למחבר, יוסי אבני-לוי, שפה פיוטית עשירה. אביא כאן דוגמא אחת המתייחסת לוורשה על מנת לבאר את כוונתי : "הייתה שעת צהריים מלנכולית, מאפרת את הפארקים ואת הכיכרות ואת הבניינים באלף מכחולים טבולים בקסתות של אפור".

באחרית דבר שלו כותב המחבר שבצעירותו כינו אותו חבריו "שואן" מאחר והרבה לעסוק בשואה. לדבריו השואה השפיעה עמוקות על חייו ועיצבה את זהותו כאדם, כיהודי וכישראלי, למרות שאיננו בן לניצולי שואה. משפחתו היא מזרחית (עיראק-אירן-אפגניסטן).

גם אני הרביתי לקרוא ספרים על נושא השואה ולראות סרטים העוסקים בה. הנושא הזה סקרן ומשך אותי למרות הקושי. גם אני אינני בת לניצולי שואה. משפחתי חיה בבוקרשט והסבל שלה מידי הנאצים היה מינורי בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות בארצות הכבושות. אולי בשל כך נמשכתי לקריאה בספר זה.

לגבי שם הספר, "שירת החטאים", לא ממש ירדתי לסוף דעתו של המחבר. נראה לי שהשם רומז לחטאים של כת הפראנקיסטים ויעקב פראנק שבראשה ומהם אל חטאיהם של מספר דמויות בספר הן בתקופת המלחמה והן בימינו בעת שהייתו של בועז שעשוע בוורשה.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על שירת החטאים